המחוזי: אין הבדל בענישה בין חשבוניות פיקטיביות לחשבוניות זרות

אין מקום להקל בעונשו של מי שהוציא חשבוניות זרות לעומת מי שהוציא חשבוניות פיקטיביות - אומרים שופטי בית המשפט המחוזי מרכז, שמואל בורנשטיין ועמית מיכלס. השופט דרור ארד-איילון סבר בדעת מיעוט שיש מקום לאבחנה כזאת. חשבונית זרה היא כזו המשקפת פעילות אמיתית אך לא הוצאה בידי מי שביצע אותה, בעוד שמאחורי חשבונית פיקטיבית אין כל פעילות שהיא.

המחלוקת התגלעה בעניינו של איתי גרבי, שהודה בהנפקת חשבוניות ב-3 מיליון שקל מחברות שאינן בבעלותו תמורת עבודות בנייה, חציבה וניסור שביצע עבורו רמזי סרחאן. סרחאן שילם בהמחאות בלתי סחירות, אותן המיר גרבי למזומנים באמצעות צ'יינג'ים, ואפשרו לסרחאן לחמוק בשנים 2017-2014 מתשלום מס הכנסה ומתשלום מע"מ בסך 400,000 שקל. בית משפט השלום בכפר סבא גזר על סרחאן 15 חודשי מאסר, ועל גרבי - עשרה חודשי מאסר.

הפרקליטות ביקשה מבית משפט השלום לגזור על סרחאן שנתיים מאסר, ועל גרבי - 14 חודשי מאסר. השופט איתי שרון העמיד את מתחם הענישה של סרחאן על 36-15 חודשי מאסר, ואת המתחם של גרבי - על 24-10 חודשים. שרון גזר את עונשיהם של השניים בתחתית המתחם, בהתחשב בהודאותיהם, חלוף הזמן, הסרת המחדלים (דהיינו תשלום חובות המס) ומחדלי חקירה שנחשפו במהלך הדיון. שניהם ערערו על חומרת עונשיהם.

ארד-איילון סבר שיש לקבל את שני הערעורים: להעמיד את עונשו של סרחאן על 11 חודשי מאסר, ואת זה של גרבי - על תשעה חודשי עבודות שירות. לגבי סרחאן הסביר ארד-איילון את עמדתו בכך שמתחם הענישה שקבע שרון היה גבוה מן המקובל. בעבירות דומות. בנוגע לגרבי אמר, כי אין מחלוקת שהוא "היה רשאי לנכות את התשלום עבור העבודה שקיבל, אילו היו בידו חשבוניות מס כדין, ואף לא שלא נגרמה לו הנאה כספית או כלכלית מקבלת החשבוניות הכוזבות. יתרה מכך, הגורמים הרלוונטיים בחברות שהנפיקו את החשבוניות לא נחקרו, וגם בשל כך יש לאמץ את העמדה המיטיבה עם המערערים בהקשר זה".

קשיים מהותיים ופרקטיים

בורנשטיין - אב בית הדין בערעור ושופט מיסים - חלק על ארד-איילון וסבר שיש לדחות את שני הערעורים. "איני סבור כי יש מקום לערוך הבחנה כלשהי בין חשבוניות פיקטיביות ובין חשבוניות, שיש הנוהגים להתייחס אליהן כחשבוניות שהן 'רק' זרות", הוא אומר. בורנשטיין ציטט את פסיקת בית המשפט העליון: "מקרים שבהם העוסק ביצע רכישות מגורמים שאינם רשאים להנפיק חשבוניות, כאשר החשבוניות סופקו לו על-ידי צד שלישי פיקטיבי, וכאשר ידוע לעוסק כי אותו צד שלישי לא שילם מס עסקאות, אין הבדל של ממש בין החשבונית הפיקטיבית לבין החשבונית הזרה".

בורנשטיין מוסיף: "גם אם יש מקום להבחנה כלשהי בין סוגי החשבוניות (ולדעתי, וכאמור, אין לכך מקום), אין לעשות כן כאשר המטרה היחידה והברורה בהוצאת החשבוניות הכוזבות (זרות או פיקטיביות) הייתה להעלים מס, הן מצד מי שהוציא את החשבוניות הכוזבות ולא דיווח על ההכנסות, והן מצד מי שקיזז את החשבוניות ביודעו שהן 'זרות', ולא רק זאת, אלא ביודעו כי מי שהוציא את החשבוניות עושה כן על מנת להתחמק ממס והוא אף מסייע לו בכך".

לדעת בורנשטיין, "אימוץ הגישה לפיה יש להבחין בין חשבוניות פיקטיביות וזרות, על שום שבמקרה האחרון מקזז החשבוניות לכאורה לא 'הרוויח' מקיזוז החשבוניות, או שלא גרם נזק לאוצר המדינה, מעוררת קשיים רבים, מהותיים ופרקטיים כאחד". המקזז חשבונית זרה מרוויח על חשבון המדינה וייתכן שאף היו לו שיקולים עסקיים נוספים.

מיכלס הסכים עם בורנשטיין לגבי החשבוניות הזרות, ועם ארד-איילון לגבי עונשו של גרבי בשל נסיבות ייחודיות והסרת המחדל. לכן נקבע בדעת רוב, כי ערעורו של סרחאן יידחה, ואילו עונשו של גרבי יוקל לתשעה חודשי עבודות שירות.