החלטה נדירה: פסק בוררות של שופטת בדימוס בוטל בשל תקנת הציבור

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהודית שבח, ביטלה חלק מפסק בוררות בערעור שנתנה השופטת בדימוס דניה קרת-מאיר (שכיהנה לצידה). שבח קבע, כי אותו חלק נוגד את תקנת הציבור - כך שלא רק ההחלטה להתערב בפסק בוררות היא חריגה, אלא גם ההנמקה.

מקורו של הסכסוך בהסכם קומבינציה משנת 2009 בין היזמים עוזיאל נעמן וא.ד.א תמיר יזמות ובנייה לבין בעלי קרקע בעפולה - עזרא שלום, יעל שלום, גיל סופר, ארז ששון ושי ששון. מבין שלושת הבניינים המתוכננים הוקם רק אחד. הבעלים תבעו 2.7 מיליון שקל ולפנות את היזמים מהקרקע, בעוד היזמים תבעו 9 מיליון שקל. הבורר, עו"ד אופיר שער, זיכה את הבעלים (בשל האיחור במסירת הדירות) בפיצוי של 500,000 שקל. .

שני הצדדים ערערו בפני קרת-מאיר, אשר ביטלה את ההסכם בין הצדדים וקבעה שהיזמים ישלמו גם את הפיצוי המוסכם בסך 150,000 דולר, בנוסף לפיצוי על האיחור. עוד קבעה, כי הפיצוי ישולם עד ליום מתן פסק הבוררות. היזמים ביקשו מבית המשפט לבטל את פסק הבוררות של קרת-מאיר, בטענה שהתערבה בממצאיו העובדתיים של שער ופסקה נגד עקרונות יסוד בדיני חוזים.

שבח דחתה את רוב הבקשה באומרה: "עיון בפסק הבוררות בערעור מעלה התעמקות נרחבת של הבוררת בפסק הבוררות שניתן ע"י הבורר בערכאה הראשונה, תוך אימוץ מפורש של מרבית הנאמר בו". קרת-מאיר לא התערבה בממצאי עובדה, וגם אם הייתה עושה זאת - אין המדובר בעילה לביטול הפסק שלה. יתר הטענות אינן נכללות בעילות הביטול, למעט אחת שכאמור נוגדת את תקנת הציבור.

שער קבע, כי הפיצוי על האיחור יתחיל במועד ההפרה (2013 או 2014 בהתאם למועד לגבי אותו בניין) ויסתיים בדצמבר 2015 - היום בו היה צריך לשלם את אגרות הבנייה. לעומת זאת, קרת-מאיר קבעה כאמור שהתשלום יהיה עד למועד פסק הבוררות, דהיינו עד ינואר 2026. היזמים טענו שקביעה זו - שהאריכה את התשלום ב-11 שנים - נוגדת את תקנת הציבור. מאחר שהפיצוי בסך 500,000 היה לשנתיים, משמעותן של 11 שנים נוספות הייתה קרוב ל-3 מיליון שקל.

שבח מזכירה, כי "עילה זו עוסקת רק בפסקי בוררות הכוללים קביעה העומדת ב'סתירה עמוקה לתפיסות יסוד של החברה בהיבטן המוסרי-חברתי או כלכלי" ואת  "הערכים, עקרונות היסוד, האינטרסים והמדיניות המנחים, מובילים ומשקפים את החברה הישראלית שבה אנו חיים". לדברי שבח, "חרף נדירות העילה - נראה לי להחילה בענייננו". היא מסבירה:

תמריץ להארכת הליך הבוררות

"הדירות בבניין השני שלא נבנה היו אמורות להימסר למשיבים בשנת 2013, והדירות בבניין השלישי, שלא נבנה, היו אמורות להימסר למשיבים בשנת 2014. המשיבים גילו אורך רוח, יצויין לשבחם, אפשרו לתמיר ארכות מעת לעת והודעת הביטול מטעמם נמסרה לראשונה רק במסגרת כתב התביעה שהוגש על ידם בחודש אוגוסט 2016. חרף האמור זיכתה הבוררת את המשיבים, בנוסף לפיצוי המוסכם, בפיצוי עיתי חודשי עד לשנת 2026, המועד בו נתנה את פסק הבוררות.

 "אלא משלא נטען אחרת, כך גם עולה מלשון ההסכם, ברור שתנית הפיצוי העיתי החודשי מכוונת לאיחורים בביצוע המוסכם, במובחן ממצבים של אי יכולת לממש את העסקה וביטול ההסכם. קביעה אחרת מותירה את בעלי הקרקע עם תמריץ לסכל את הביצוע בלי הודעת ביטול, שהרי בכל מקרה יזכו גם לפיצוי המוסכם וגם לפיצוי העתי ללא מגבלת זמן".

שבח מוסיפה: "כבוד הבוררת מצאה לנכון 'לעצור' את התקופה בה ייפסק הפיצוי העתי במועד בו ניתן על ידה פסק הבוררות בערעור. אלא שזהו מועד שלמפר, ובעניינו לתמיר, אין כל שליטה עליו. לכאורה, ככל שהבורר יזדרז ליתן את פסקו תקטן תקופת הפיצוי, וככל שיתמהמה - תגדל. מעבר לכך, תחימת הפיצוי העיתי במועד מתן פסק הבוררות, עלולה ליתן לצד הזכאי לפיצוי תמריץ להארכתו שלא לצורך את הליך הבוררות, בכוונה לדחות עד כמה שאפשר את מועד מתן פסק הבוררות וכך להאריך את התקופה בגינה ישתלם הפיצוי".

• תביעה: פרויקט תמ"א 38 בירושלים בן 150 דירות נבנה ללא היתר בנייה
• הטעויות במשכנתא של 2026: מ-20/80 עד דוח האשראי

שבח החזירה על כנה את קביעתו של שער, לפיה הפיצוי על האיחור יהיה רק עד מועד הגשת התביעה. הבעלים חויבו בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. את היזמים ייצגו עו"ד מיכאל וקנין, נמרוד סיביל ושמואל בירביר, ואת הבעלים - עוה"ד אופיר פוזנר ודניאל עובדיה.