עובד אחד מדירה בוונקובר, חברה שנמכרה ב-575 מיליון דולר: כמה אנשים באמת צריך כדי לבנות עסק ענק?
מרקוס פריינד היה מתכנת קנדי שרצה לשפר את קורות החיים שלו. ב-2003 הוא בנה בדירה שלו בוונקובר אתר היכרויות בשם פלנטי אוף פיש, והפעיל אותו לבדו. בלי משקיעים, בלי סבבי גיוס, בלי שותפים. בשלב מסוים האתר הגיע להכנסות של כ-100 מיליון דולר בשנה, וב-2015 פריינד מכר אותו ב-575 מיליון דולר. כל הסכום נשאר אצלו, כי מעולם לא מכר אחוז אחד לאף אחד.
הסיפור הזה בן יותר מעשור, והוא נשמע היום פחות מופרך מאשר אז. מה שפריינד עשה ביד, עם קוד שהוא כתב בעצמו ושרתים שהוא תחזק לבדו, מערכות AI עושות היום בחלק גדול מהמקרים בלחיצת כפתור. ולכן השאלה חזרה לשולחן: כמה אנשים באמת צריך כדי לבנות עסק ששווה מיליארדים.
אתר השחמט שמריץ חמישה מיליון משחקים ביום
הדוגמה השנייה מגיעה מכיוון אחר לגמרי. ב-2010 מתכנת צרפתי בשם תיבו דופלסי התחיל לכתוב אתר שחמט בתור תחביב. הוא קרא לו לישס, שחרר את הקוד לקוד פתוח, וזהו. היום האתר מריץ יותר מחמישה מיליון משחקים בכל יום והוא בין אתרי השחמט הגדולים בעולם.
מה שמעניין בלישס הוא דווקא מה שאין בו. אין חברה, אין משקיעים ואין מודל עסקי. זו עמותה שחיה מתרומות, עם גרעין קטנטן של מפתחים ומתנדבים שהצטרפו לאורך השנים. מבחינת שווי שוק אין מה למדוד כאן, אבל מבחינת תשתית, מספר משתמשים ועומס מערכת מדובר בפעילות שחברות עם מאות עובדים היו מתקשות להחזיק.
שני הסיפורים האלה מספרים אותו דבר: כשמוצר דיגיטלי נבנה נכון ומגיע לקהל גדול, מספר האנשים שמתחזקים אותו יכול להיות קטן בצורה שנראית כמעט לא סבירה.
מה שקורה עכשיו
טלגרם היא כנראה המקרה הבולט ביותר בעולם המסחרי. האפליקציה עברה מיליארד משתמשים, מוערכת בכ-30 מיליארד דולר, ומעסיקה פחות ממאה עובדים במשרה מלאה. חלוקה פשוטה נותנת יותר מ-300 מיליון דולר שווי לכל עובד. בשנותיה הראשונות היא התנהלה עם צוות הנדסי של כמה עשרות בלבד.
קרייגסליסט הוא סיפור אחר, ישן יותר ומשעמם יותר, אבל לא פחות מרשים. לוח המודעות האמריקאי ייצר ב-2024 הכנסות של 302 מיליון דולר עם כחמישים עובדים, בלי תקציב פרסום ובלי מחלקת מכירות. זה בערך שישה מיליון דולר הכנסה לעובד, בעסק שנראה כמו אתר משנות התשעים.
ואז מגיע הגל הנוכחי. קרסור, כלי התכנות מבוסס ה-AI, הגיעה לקצב הכנסות של חצי מיליארד דולר עם פחות מחמישים עובדים. מידג'רני הגיעה לסדר גודל דומה בלי שגייסה שקל מבחוץ. גאמה בנתה שווי של 2.1 מיליארד דולר עם כחמישים אנשים. לאבבל הגיעה ל-100 מיליון דולר בתוך שמונה חודשים עם 45 עובדים, ומאז נסחרה לפי 13.3 מיליארד. גם אייט סליפ, שמוכרת מוצר פיזי ומנהלת שרשרת אספקה, מחזיקה שווי של 1.5 מיליארד דולר עם כ-160 עובדים.
פרט קטן ומאלף: לאבבל הגיעה לשיא היעילות דווקא כשהייתה קטנה. אחר כך היא תפחה ל-517 עובדים, והתכווצה בחזרה לכ-146. כלומר היעילות הקיצונית מופיעה בשלב מסוים בחיי החברה, ולא בהכרח נשארת.
- טסלה חוזרת לרודסטר אחרי כמעט עשור - האם מכונית של 200 אלף דולר תשנה משהו במניה?
- לארי פינק מזהיר: ההתנגדות לדאטה סנטרים תשאיר את ה-AI אצל החברות הגדולות
אז למה עדיין לא ראינו חברת מיליארד של שני אנשים
כאן כדאי להוריד קצת את הלהבות. התזה של חברת מיליארד הדולר עם עובד אחד מסתובבת בעמק הסיליקון כבר שנים, אבל בפועל הצוותים הרזים באמת נמדדים בעשרות. פלנטי אוף פיש הוא החריג, והוא גם נמכר בחצי מיליארד ולא במיליארד. הפער בין ארבעים וחמישה עובדים לשניים גדול בהרבה ממה שהוא נשמע, ויש לו שלוש סיבות מעשיות.
הראשונה היא חתימה. חוזה מול לקוח ארגוני, אישור רגולטורי, דוח מס, ביקורת אבטחת מידע והתחייבות מול בנק דורשים אדם שחותם ונושא באחריות. סוכן יכול להכין את המסמך, אבל מישהו צריך לעמוד מאחוריו.
השנייה היא מכירות. עסקה של מיליוני דולרים עם ארגון גדול עוברת דרך אנשים, פגישות ואמון. מי שמוכר במנוי חודשי לצרכנים מדלג על השלב הזה, וזו בדיוק הסיבה שרוב הדוגמאות הרזות מגיעות משם.
השלישית היא זמינות. מערכת שמשרתת מיליוני משתמשים צריכה מישהו שקם בשלוש לפנות בוקר כשמשהו נופל. אדם אחד מספיק לזה למקרה חירום בודד, לא לשנה שלמה, וככל שהעסק גדל מספר האירועים גדל איתו.
לאן זה באמת הולך
הכיוון הסביר הוא לא חברה של עובד אחד, אלא חברה של חמישה עד עשרים איש שמגיעה לשווי שדרש פעם כמה מאות. במקום מנכ"ל שמנהל שכבות של מנהלים, מבנה שטוח שבו כל אדם מפעיל מערכת של סוכנים שעושים את העבודה השוטפת. החסם המרכזי כבר עובר ממספר העובדים למחיר כוח המחשוב.
- 160 עובדים, שווי של 1.5 מיליארד דולר ומחלקות של שני אנשים - כך AI משנה חברה שלמה
- סמסונג מהמרת על מתחרה לאנבידיה
למשקיע זה משנה את השאלה. פעם שאלו כמה עובדים יש לחברה. היום שואלים כמה הכנסה כל עובד מייצר. חברה עם 600 עובדים ו-100 מיליון דולר הכנסות תצטרך להסביר את עצמה מול מתחרה שמגיעה לאותו מקום עם חמישים.
ויש לזה מחיר. צוות של חמישים שמייצר חצי מיליארד דולר נשען על מספר קטן של אנשי מפתח, ועזיבה של שלושה מהם מרגישה אחרת לגמרי מאשר בארגון של אלפיים. כמעט כל הדוגמאות מגיעות מתוכנה עם שוליים גבוהים, וגם שם ההכנסה לעובד יורדת ברגע שהחברה נכנסת לשווקים מוסדרים שדורשים משפטנים, ציות ותמיכה. פריינד הצליח לעשות את זה לבד ב-2003 כי איש לא דרש ממנו דוחות ציות. היום זה כבר חלק מהעסק.
