סין מנצחת את ארה"ב במקום הכי חשוב - הנה התוצאות; וגם: איפה ישראל

ארצות הברית וסין נלחמות היום כמעט על כל דבר שקשור לטכנולוגיה. מי תוביל בבינה מלאכותית, מי תייצר יותר שבבים, מי תשלוט ברובוטיקה, בחלל ובמחשוב המתקדם. וושינגטון שופכת מאות מיליארדי דולרים על מפעלי שבבים ומרכזי נתונים, מגבילה מכירת טכנולוגיה לבייג'ינג ומנסה לשמור על היתרון שלה. ואז מגיע מבחן פיזה ומזכיר משהו הרבה יותר חשוב שפחות מדברים עליו: לפני שמקימים מפעל שבבים צריך שיהיו אנשים שיודעים לתכנן את השבבים. זה, המרוץ החשוב באמת בין שתי המעצמות, והוא מוכרע היום בכיתות ולא באולמות הייצור.

והמספרים כאן ממש לא מחמיאים למערב. באזורים הסיניים שנבדקו במבחן, 54% מהתלמידים הגיעו לשתי הרמות הגבוהות ביותר במתמטיקה. בארצות הברית 8%. בישראל 5%. כלומר מתוך מאה תלמידים, בסין יותר מחמישים נמצאים ברמה גבוהה מאוד, באמריקה שמונה ואצלנו חמישה. גם בציון הכללי הפער עצום, וזה כבר לא משהו שאפשר להסביר ביום מבחן גרוע. זה עניין עמוק ומתמשך, זה יתרון גדול להמשך - טכנולוגיה זה בסוף אנשים וזה מגיע מחינוך והדרכה. סין מובילה בחינוך והדרכה.  

זו לא כל סין

חשוב לעשות סדר. המבחן לא בדק את כל סין, הוא בדק ארבעה אזורים חזקים מאוד: בייג'ינג, שנגחאי, ג'יאנגסו וג'ג'יאנג. אלה אזורים עשירים ומפותחים, עם בתי ספר טובים והשקעה גדולה בחינוך. ילד בכפר במערב סין לא מקבל את אותה מערכת, ולכן אי אפשר להגיד בפשטות שכל סין קיבלה 612 נקודות. ועדיין מבחינה כמותית מדובר על כמות תלמידים שעולה פי כמה וכמה על כמות התלמידים שהגיעה לרמות גבוהות בארה"ב. 

ארבעת האזורים האלה כוללים עשרות מיליוני תלמידים ומשפחות, והם בדיוק המקומות שמייצרים חלק גדול מהמהנדסים, המתכנתים והחוקרים של סין. אלה הצעירים שבעוד עשור יעבדו בחברות שבבים, בינה מלאכותית, חלל, רכב חשמלי ורובוטיקה. גם אם זו לא כל סין, זו בהחלט הסין שמתחרה באמריקה על הטכנולוגיה של העתיד.

ולמה בכלל צריך מתמטיקה כשה-AI פותר הכול

זו שאלה הגיונית לגמרי. אם קלוד, ChatGPT וכלים אחרים כבר פותרים משוואות, כותבים קוד ומסבירים פיזיקה, למה שתלמיד בן 15 יצטרך מתמטיקה ברמה גבוהה. התשובה היא דווקא בגלל הבינה המלאכותית. העולם הולך לכיוון שבו המכונה עושה את החלק המכני: מחשבת מהר, כותבת קוד ועוברת על כמויות מידע אדירות. האדם צריך להבין מה לבקש ממנה, איך לבדוק אם התשובה הגיונית, ואיך לפתור בעיות שהיא עדיין לא יודעת לפתור לבד.

מי שלא מבין מתמטיקה מקבל תשובה ולא יודע אם היא נכונה. מי שכן מבין משתמש בכלי הזה כמכפיל כוח. זה קצת כמו המחשבון בזמנו: כשהוא נכנס לכיתות הוא לא הפך את המתמטיקה למיותרת, הוא הוריד את העבודה השחורה והפך את ההבנה לחשובה יותר. עם בינה מלאכותית זה אותו דבר, בסדר גודל אחר לגמרי.

אמריקה עדיין מובילה, ויש לה בעיה

צריך לשמור פרופורציה. ארצות הברית לא הפכה למדינה בלי מהנדסים. יש לה את האוניברסיטאות הטובות בעולם, ויש לה את אנבידיה, אפל, גוגל, מיקרוסופט, OpenAI ומטא. יש לה גם יתרון ענק שפחות מדברים עליו: במשך עשרות שנים היא שאבה אליה את האנשים הכי טובים בעולם. סטודנט מצטיין מהודו, מסין, מישראל או מאירופה הגיע ל-MIT, לסטנפורד או לברקלי, נשאר לעבוד בעמק הסיליקון והפך לחלק מהיתרון האמריקאי.

הבעיה היא שהמודל הזה פחות בטוח מבעבר. סין בונה אוניברסיטאות טובות יותר, משלמת לחוקרים יותר ומקימה חברות טכנולוגיה שמציעות לצעירים מסלול קריירה מצוין בלי לעזוב את הבית. במקביל, אמריקה עצמה מקשיחה חלק מכללי ההגירה. ואז נשארת שאלה פשוטה מאוד: אם אתה לא מייצר מספיק תלמידים חזקים בבית, וגם פחות קל להביא אותם מבחוץ, מאיפה יגיעו המהנדסים שלך בעוד 15 שנה.

ואצלנו המספר מטריד אפילו יותר

בישראל אנחנו אוהבים להגיד שאנחנו אומת הסטארט-אפ, ובצדק. יש כאן הרבה חברות טכנולוגיה, מהנדסים טובים, יחידות צבאיות שמייצרות כוח אדם איכותי ואוניברסיטאות חזקות. המספרים של פיזה פשוט לא מסתדרים עם הביטחון הזה: 433 נקודות במתמטיקה, חמישה אחוזים ברמות הגבוהות, וכמחצית מהתלמידים שלא מגיעים אפילו לרמה שנחשבת בסיסית. תקציב החינוך עומד על 99 מיליארד שקל, והשאלה מה בדיוק קונים בכסף הזה נעשית מעניינת יותר לאור המספרים האלה.

• ענקיות התרופות קונות צנרת בסין
• הין התחזק, והשוק מחפש מטבע מימון חדש

הבעיה היא לא אם תלמיד בכיתה ט יודע לפתור עוד תרגיל בגיאומטריה. השאלה היא כמה צעירים יהיו כאן בעוד עשור שיוכלו ללמוד הנדסה, פיזיקה, מדעי המחשב או כלכלה כמותית, ולעבוד בפיתוח שבבים ובינה מלאכותית. ההייטק הישראלי של היום בנוי על אנשים שלמדו לפני 15 ו-20 שנה. ההייטק של 2040 ייבנה מהתלמידים שיושבים עכשיו בכיתות, ואם השכבה המצטיינת קטנה מדי, זה מגיע בסוף לשוק העבודה.

מפעל בונים בחמש שנים, מהנדס לוקח עשרים

וזו אולי הנקודה החשובה בכל הדיון. מפעל שבבים אפשר להקים בתוך כמה שנים. מרכז נתונים אפשר לבנות מהר יותר. אפשר להזמין אלפי שרתים, לקנות מעבדים גרפיים ולחבר חשמל. אבל אי אפשר להחליט ב-2035 שחסרים מהנדסים ולייצר אותם בתוך שנתיים. ילד שמתחיל היום חטיבה יגיע לשוק העבודה בעוד עשור ויותר, ואם הוא לא קיבל בסיס טוב במתמטיקה ובמדעים כבר עכשיו, יהיה הרבה יותר קשה להשלים את הפער אחר כך. סין כבר מתקרבת ליצרניות השבבים המובילות, וזה לא קרה במקרה.

זה מה שהופך את מבחן פיזה למעניין הרבה מעבר לבית הספר. הוא לא מבחן לילדים בני 15, הוא הצצה מוקדמת לשוק העבודה של 2040. סין מסתכלת על זה ככה כבר שנים, בוושינגטון מתחילים להבין את זה, וגם כאן כדאי להפסיק להתייחס לציונים האלה כאילו הם עניין של משרד החינוך בלבד. בעוד 15 שנה, כשכל העולם יחפש מהנדסים, חוקרי בינה מלאכותית ומפתחי שבבים, אף אחד לא ישאל מה היה הציון בפיזה. ישאלו שאלה אחת: יש לכם מספיק אנשים שיודעים לעשות את העבודה.