האינפלציה בגוש האירו מגיעה ל-4%, לראשונה מזה שלוש שנים: העלאת ריבית בדצמבר כמעט בטוחה
מחירי האנרגיה ממשיכים לטלטל את כלכלת אירופה, ומדד המחירים לצרכן בגוש האירו מגיע לרמה של 4% בשנה, הגבוהה ביותר מזה שלוש שנים. לפי האומדן הראשוני לאוקטובר, מדובר בעלייה מ-3.8% בספטמבר, בהתאם לתחזיות הכלכלנים. הפעם האחרונה שבה האינפלציה בגוש הגיעה ל-4% או יותר הייתה בספטמבר 2023, אז עמד המדד על 4.3%. רכיב האנרגיה הוא שמוביל את המהלך: הוא האיץ ל-20.8% בשנה, לעומת 18.9% בחודש הקודם. אירופה מייבאת את רוב הנפט והגז שהיא צורכת, ולכן היא חשופה במיוחד לזעזועים מבחוץ, ומאז פרוץ המלחמה באיראן המחירים עולים בהתמדה.
ההתייקרות מתפזרת באופן שונה בין 21 המדינות שמשתמשות באירו. בליטא נרשמה האינפלציה הגבוהה ביותר, 6.1%, ובמלטה הנמוכה ביותר, 2.3%. עם זאת, בכל מדינות הגוש המדד גבוה מיעד של 2% שקבע הבנק המרכזי האירופי, כלומר אף כלכלה אחת בגוש איננה בתוך היעד.
בצד המרגיע של הנתונים, האינפלציה הבסיסית, שמנטרלת את המרכיבים התנודתיים כמו אנרגיה ומזון, נשארת יציבה יחסית, וגם השכר עדיין מתנהג במתינות. זה הנתון שהבנק המרכזי בוחן מקרוב, כי ההתייקרות מסוכנת באמת כשהיא מחלחלת מחשבון החשמל והדלק לדרישות שכר ולמחירי שירותים. כל עוד זה מתעכב, ההתייקרות נראית כזעזוע היצע שמרוכז בעיקר באנרגיה. במקביל לנתוני אירופה, המשקיעים בארה"ב עוקבים אחרי ספירת הקולות בבחירות האמצע, ואפשר לעקוב אחרי מה קורה בוול סטריט עכשיו.
בשוק המטבעות האירו עלה בכ-0.6% מול הדולר, שנחלש מול סל המטבעות העיקריים על רקע אי הוודאות בבחירות. תשואת האג"ח הגרמנית לעשר שנים, שמשמשת אמת מידה לשוק החוב של הגוש כולו, עלתה במעט.
השאלה הגדולה עכשיו היא מה יעשה הבנק המרכזי האירופי בישיבה האחרונה של השנה, בדצמבר. בספטמבר הוא העלה את ריבית הפיקדונות ברבע אחוז ל-2.5%, ובסוף אוקטובר השאיר אותה במקומה, יחד עם ריבית המימון הראשית ב-2.65% וריבית ההלוואה השולית ב-2.9%. רגע לפני פרסום המדד השווקים תמחרו הסתברות של 71.8% להעלאה נוספת בדצמבר, ואחרי הפרסום ההסתברות עלתה מעט, ליותר מ-72%. להרחבה: אירופה חוזרת להעלאות ריבית: ה-ECB מעלה ל-2.5% בעיקר בשל המלחמה באיראן
בהחלטה של אוקטובר הדגישו בבנק שמחירי האנרגיה מעלים את הסיכון לאינפלציה ומכבידים על הצמיחה, ושההחלטות יתקבלו מישיבה לישיבה לפי הנתונים, בלי התחייבות מראש למסלול ריבית. באותו יום הודיעה נשיאת הבנק, כריסטין לגארד, שתעזוב את תפקידה ב-7 בפברואר 2027, כמה חודשים לפני סוף הקדנציה. כלומר, ההחלטה בדצמבר תהיה מהאחרונות בתקופתה, ובמקביל מתחיל המרוץ על זהות המחליף.
הסיבוך המרכזי מגיע מפריז. המשבר הפוליטי בצרפת מטלטל את שוק האג"ח הממשלתיות שלה ומייקר את עלויות הגיוס בכל הגוש. בבנק המרכזי מודעים לכך שהעלאת ריבית חדה בזמן כזה עלולה להחריף את המצוקה של ממשלות עם חוב גבוה, ולכן שוק האג"ח הצרפתי מצמצם את מרחב התמרון שלו. לפי הערכות בשוק, אם המתיחות הפוליטית בצרפת תירגע, הבנק עשוי לאמץ מסלול העלאות אגרסיבי יותר. תרחיש כזה, שבו אירופה מהדקת מהר יותר מארה"ב, עשוי לתמוך באירו מול הדולר.
הדילמה מוכרת לבנק מ-2022. אז, בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, מחירי האנרגיה זינקו, והאינפלציה בגוש טיפסה לשיאים של עשרות שנים. הבנק הואשם שהגיב באיחור, ובסוף אותו מחזור הריבית הגיעה ל-4%. הפעם הוא התחיל להעלות מוקדם יותר, עוד ביוני, ועבר מ-2% ל-2.5% בשתי פעימות. להרחבה: לראשונה מ-2023: העלאת ריבית באירופה
הבעיה היא שריבית גבוהה יותר משפיעה מעט על מחיר הנפט והגז. היא מייקרת משכנתאות, הלוואות לעסקים וגיוסי חוב של ממשלות, ועלולה להאט עוד יותר צמיחה שכבר מגמגמת. מנגד, השארת הריבית במקומה בזמן שהמדד מתקרב לכפול מהיעד עלולה לפגוע באמינות של הבנק, ובעיקר בציפיות האינפלציה של משקי הבית והעסקים. עבור משקיעים, המדד הבא והחלטת דצמבר צפויים לקבוע את כיוון האירו ואת תשואות האג"ח באירופה לחודשים הקרובים.
