מי אמור לממן הורה סיעודי כשאין לו מספיק כסף?

הנטל מתחלק בדרך כלל בין כמה שכבות: ההכנסות והנכסים של ההורה, גמלת הסיעוד של הביטוח הלאומי, ביטוח סיעודי קיים, סיוע ציבורי ובמקרים מסוימים גם השתתפות של בני המשפחה. אין גורם יחיד שמכסה אוטומטית את כל העלות, ולכן משפחה שמגיעה למצב סיעודי צריכה למפות זכויות לפני שהיא מתחילה לשלם מכיסה את מלוא החשבון.

בטיפול בבית, גמלת הסיעוד מחולקת לשש רמות. ברמה הגבוהה ביותר ניתן לקבל שעות טיפול רבות או, בתנאים המתאימים, קצבה כספית משמעותית. מדריך גמלת הסיעוד ל-2026 מרכז את רמות הזכאות ואת האפשרות לשלב שעות טיפול, שירותים וכסף. מי שמעסיק מטפל צמוד יכול במקרים מסוימים לקבל את הקצבה במזומן ולהשתמש בה למימון השכר.

נניח שטיפול ביתי מלא עולה 14 אלף שקל בחודש. ההורה מקבל פנסיה וקצבאות של 8,000 שקל, ומתוך גמלת הסיעוד והביטוח מתקבלים עוד 5,000 שקל. נשאר פער של 1,000 שקל בלבד. בתרחיש אחר, בלי ביטוח סיעודי ועם קצבה נמוכה יותר, אותו פער יכול להגיע ל-5,000-7,000 שקל בחודש.

כאשר נדרש אשפוז במוסד סיעודי, משרד הבריאות מפעיל מסלול סיוע המכונה קוד אשפוז, שבו נבדקים מצבו התפקודי והמצב הכלכלי של המטופל ובני המשפחה. לכן הצעד הראשון הוא מיצוי זכויות ולא חתימה מיידית על הסדר פרטי יקר. במקביל כדאי לבדוק פוליסות ותיקות, קופות גמל, חסכונות ויכולת השתתפות של הילדים. תכנון מסודר יכול לצמצם פער של עשרות אלפי שקלים בשנה.