האופוזיציה זכתה ברוב ברור וכעת חובתה לממש אותו
ראשי האופוזיציה חייבים למנוע בחירות חוזרות, בהן סביר להניח שנקבל שוב את קואליציית החורבן. הדרך היא ממשלה עם רע"מ וש"ס או ממשלת אחדות - אחרי חוק הנאשם או חנינה לנתניהו. וגם כמה מילים על הביביסטים ועל סולברג
1. מתמטיקה והיסטוריה
שיעור ההצבעה בבחירות לכנסת ה-26 (צילום: רועי ידובסקי)
מתמטיקה פשוטה. האופוזיציה קיבלה 56% לעומת 44% בלבד לקואליציה. גוש נתניהו צנח ב-22%. הליכוד ירד ב-15%. סיעות הימין הקיצוני נבלמו ואיבדו מנדט אחד (ירידה של 7%). הסיעות החרדיות קרסו ב-28%. התוצאות ברורות. ההיסטוריה מלמדת, כי משטרים רודניים ורצחניים עלו לשלטון בלי להשיג רוב, משום שיריביהם לא השכילו להתאחד אל מול הסכנה.
אלו צריכות להיות נקודות המוצא של מי שרוצים למנוע את חורבן המדינה בידי ממשלת ימין על מלא, כמו זו היוצאת. ברור שאין לה היתכנות במצב הנוכחי, אבל הסכנה בהחלט קיימת בצורה ממשית אם יתקיימו בחירות נוספות בחודשים הקרובים. גוש נתניהו יהיה מאוחד יותר, לא יגיעו רבבות מצביעים מחו"ל, לא בטוח ששיעור ההצבעה בקרב הערבים יישאר כה גבוה. לכן, מטרת העל צריכה להיות מניעת בחירות בקרוב - במיוחד לנוכח האתגרים הבטחוניים, המדיניים, הכלכליים והחברתיים שבפנינו.
2. ממשלת אחדות
דווקא המפלה של ש"ס יכולה לשנות את התמונה (צילום: עמוס בן-גרשון, לע"מ)
הדרך העדיפה להשיג זאת היא להקים ממשלת שינוי. מאוד לא פשוט מבחינה מספרית, וגם יחייב את גדי איזנקוט, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן להפר שתיים מתוך שלוש הבטחות הבחירות העיקריות שלהם: לא לערבים ולא לחרדים. אבל עצם קיומה של המדינה מונח על כפות המאזניים, פשוטו כמשמעו.
ראשית, צריך להסיר את החרם הגורף על הסיעות הערביות. רע"מ איננה הרשימה המשותפת והיא כבר הייתה חברה בקואליציה בה ישבו בנט וליברמן. היא קיבלה שמונה מנדטים. לפסול ערבים באשר הם ערבים, גם אחרי 7 באוקטובר, זוהי גזענות המתאימה לגוש האחר. לגוש איזנקוט יש 56.
הבאה בתור: ש"ס. כן, ש"ס. סוגיית הגיוס מקוממת מאין כמותה, אבל איננה קיומית - משום שבסופו של יום, החרדים לא יתגייסו בהמוניהם, ודאי לא בשנים הקרובות. לעומת זאת, ממשלת ימין קיצוני נוספת היא סכנה קיומית. ש"ס מייצגת גם ציבור מסורתי המשרת בצה"ל ומשולב במדינה. בהחלט ייתכן שעמדתה הקיצונית בנושא הגיוס גרמה לכך שספגה מכה קשה וירדה מ-11 מנדטים לשישה. יש לה הזדמנות להציל את עצמה ואת בוחריה, וגם להתנתק מההגמוניה של אגודת ישראל. חוץ מזה, היא איבדה מחצית ממימון המפלגות וכנראה תצטרך להחזיר מיליונים מהמקדמות שקיבלה. אפשר להגיע איתה להסדר סביר בנושא הגיוס. ביחד: 62 מנדטים. יש ממשלה.
3. ממשלת אחדות
נתניהו ואיזנקוט כבר עבדו ביחד (צילום: קובי גדעון, לע"מ)
הרע במיעוטו יהיה ממשלת אחדות, אולי בראשות בנימין נתניהו תחילה - משום שבשל כתב האישום נגדו הוא לא יכול להיות שר; ומשום שהליכוד היא המפלגה הגדולה ביותר. זה אומר שראשי גוש השינוי יצטרכו להפר את ההבטחה המרכזית השלישית: לא לנתניהו. זה אומר להמשיך להפקיר את המדינה בידי אדם שאינו כשיר, האחראי לאסון הגדול ביותר בתולדותיה ואשר בראש מעייניו רק טובתו האישית. אבל זה פחות גרוע מאשר ממשלה בה לא יהיו לו שום בלמים.
ממשלה של הליכוד, ישר, ביחד וישראל ביתנו תשאיר בחוץ את הקיצוניים משני הצדדים. יהיו לה 67 חברי כנסת, היא לא תהיה מטרה לתעשיית הרעל, היא תוכל לטפל בפשיעה הערבית ובטרור היהודי, היא תוכל לשפר את יחסינו הבינלאומיים, היא תוכל לעסוק בבור התקציבי וביוקר המחיה.
הבעיה המרכזית תהיה חוסר האמון המוחלט והמוצדק בנתניהו. הסכם ממשלת החילופים נראה כמו קיפודים העושים אהבה - בזהירות רבה, העיר השופט יצחק עמית בבג"ץ ה-0:11. היום זה ברור עוד יותר. אבל יש בישראל מספיק עורכי דין טובים שיודעים לנסח הסכמים הדוקים מול רמאים מוכחים.
אפשרות נוספת ונפרדת היא שהנשיא יצחק הרצוג יעניק לנתניהו חנינה תמורת פרישה מיידית מהחיים הפוליטיים. הצעה כזאת יכולה לגרום ללחץ פנימי על נתניהו, מצד מי שרואים את עצמם כמועמדים לראשות הממשלה; השאלה היא האם למישהו מהם יש עמוד השדרה הדרוש. השבוע הצעתי לשלב את חוק הנאשם עם חנינה; במחשבה נוספת, אפשר גם להפריד ביניהם.
עוד הערה: בסוף 2024 היה לליכוד גרעון של 41 מיליון שקל. אובדן 15% מהמנדטים פירושו גם אובדן 15% ממימון המפלגות וחובה להחזיר חלק מהמקדמה שקיבל לפני הבחירות. המשמעות: עוד מיליונים לגרעון. לא בטוח שהליכוד יכול להרשות לעצמו עוד מערכת בחירות, ובוודאי עדיף לו להישאר ליד ברזי התקציב. גם בזה אפשר להשתמש.
4. לפני אחדות
ספירת הקולות בבחירות לכנסת ה-26 (צילום: רועי ידובסקי)
לפני הקמת ממשלת אחדות, האופוזיציה היוצאת צריכה ליטול לידיה את ניהול הכנסת. זה אומר שני דברים. האחד: להחליף את היו"ר כבר בישיבת ההשבעה ב-10 בנובמבר. השני: להבטיח שאיזנקוט יקבל את המנדט להרכבת הממשלה, כדי שנציג ישר יעמוד בראש הוועדה המסדרת שתנהל את ענייני הכנסת.
אחרי זה, הרוב המוצק החדש - 67 חברי כנסת - צריך להעביר במהירות הבזק מספר חוקים. הראשון: חוק הנאשם, לפיו מי שתלוי ועומד נגדו כתב אישום על עבירות שיש עימן קלון, לא יכול להיות ראש הממשלה. הוא יחול מהבחירות הבאות, וכך יוריד לאפס את המוטיבציה של נתניהו להקדים אותן (אם לא יופעל מסלול החנינה). לאחר מכן ובלי קשר: ביטול כל חוקי ההפיכה המשטרית בתחומי המשפט והתקשורת. אם תהיה ממשלת אחדות, היא תקבל לוח חלק וההסכם הקואליציוני יקבע שכל חקיקה מהותית שכזאת תהיה רק בהסכמת כל הסיעות.
העברת חוקים אלה - שתהיה לגיטימית לחלוטין; הכנסת היא הרשות המחוקקת ולא זרוע של הרשות המבצעת - תשנה במידה ניכרת את תנאי היסוד למו"מ על ממשלת אחדות. כך היא תהיה אמנם הרע במיעוטו, אבל פחות גרועה.
5. שבתאים
שבתי צבי נותר בעיניהם המשיח אפילו אחרי שהתאסלם
אחד המוזיאונים בעיר סלוניקי שוכן במבנה ששימש עד המאה ה-19 כמסגד של ה"דוּנְמֶה": צאצאי חסידיו של משיח השקר שבתי צבי, שהתאסלמו בעקבותיו ב-1666. היה להם הסבר: ההתאסלמות היא חלק מתהליך הגאולה, ירידה לעומק הקליפות כדי להעלות משם את ניצוצות הגאולה.
הביביסטים הם השבתאים של היום. לא משנה מה נתניהו יעשה - הוא יישאר בעיניהם המשיח. תמיד יהיה להם הסבר שיצדיק אותו. 7 באוקטובר? צה"ל, השב"כ והקפלניסטים אשמים. קטארגייט והבילד? הוא לא ידע. יוקר המחיה? הוא לא שר האוצר. הפסד בבחירות? בכלל ניצחנו. ההפיכה המשטרית? בגלל אהרון ברק. הקריסה הבינלאומית? כולם אנטישמיים. שרה נתניהו? קורבן לעלילות שווא.
אין טעם לדבר איתם בהיגיון, משום שבנושא נתניהו הוא לא פועל. יהיה מרתק לקרות מה יקרה להם מבחינה פסיכולוגית ונפשית כאשר יום אחד הוא יירד מהבמה.
6. נעם סולברג
נעם סולברג בישיבת נשיאות ועדת הבחירות המרכזית (צילום: רועי ידובסקי)
"דרכי נועם" - זו הייתה הכותרת שנתתי בשנת 2011 לתיאור ביקורי באולמו של השופט נעם סולברג בבית המשפט המחוזי בירושלים, כאשר היה מועמד לבית המשפט העליון. מעבר למשחק המילים, היא תיארה את מה שראיתי: אדם נעים הליכות, המדבר בשקט ובגובה העיניים - לצד היותו שופט מעולה.
מי שמתייצבים מול סולברג בבית המשפט העליון עלולים לקבל רושם ראשוני מוטעה, כאילו הוא יאפשר להגיד כל דבר ולעשות כל דבר. כך גם אירע כאשר התמנה ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית: חששו שהוא לא יהיה תקיף ויעיל די הצורך, במיוחד כאשר מדובר בדתי-לאומי, תושב גוש עציון ושמרן משפטי. גם כאן התברר מהר מאוד שזו טעות.
ככל הידוע לנו, הבחירות עברו בצורה שקטה וטובה, אפילו מושלמת. החשדות להשפעה קטארית נחקרים במהירות וככל הנראה היא הייתה שולית (אם בכלל), שיעור ההצבעה הגיע ל-78%, לא היו תקריות אלימות, לא היו נסיונות לשבש את ההליך, התוצאות המלאות התפרסמו מוקדם מן הצפוי.
נכון שעדיין יש מה לתקן בחקיקה ובדרכי הפעולה של הוועדה, למשל: למנוע שידורי תעמולה ביום הבחירות כמו אלו של ערוץ 14, ולטפל ביד קשה ומיידית במי שמפרים את החוק ואת החלטותיה. אבל בהתחשב בסכנות ובחששות של 26 באוקטובר - ב-30 באוקטובר ראוי סולברג לכל השבחים.
