חיכתה לדירה עשרה חודשים - ותקבל פיצוי על חודשיים בלבד
רוכשת דירה ביישוב נחליאל תבעה כמעט 30 אלף שקל מהחברה שבנתה אותה. בית המשפט הוריד מהחשבון את הסכם השינויים ומחצית מימי הפיגור שלה בתשלומים, ובגלל המלחמה גם ויתר על התוספת שבחוק. התוצאה: 61 ימי איחור ופיצוי של 6,090 שקל
תהילה ילון חתמה בנובמבר 2021 על חוזה עם ש.א.ג (ולול) בניה ופיתוח לבניית דירה בנחליאל. לפי החוזה, המפתחות היו אמורים להגיע לידיה בתוך 36 חודשים, כלומר עד ה-10 בנובמבר 2024. בפועל היא קיבלה את הדירה רק ב-31 באוגוסט 2025, באיחור של כתשעה חודשים וחצי לטענתה.
ילון הגישה תביעה קטנה על סכום של 29.5 אלף שקל לבית המשפט לתביעות קטנות בבית שמש, וטענה שחוק המכר (דירות) מזכה אותה בפיצוי עבור האיחור. החברה ביקשה לדחות את התביעה כולה. לטענתה, החוזה, הסכם השינויים שעליו חתמה הרוכשת, הפיגורים שלה בתשלומים והמלחמה מצדיקים את העיכוב. הרשם הבכיר דוד ארמון קיבל את התביעה רק בחלקה. הוא בחן כל אחת מטענות החברה, ובכל שלב הלך והצטמק מספר ימי האיחור שמזכים בפיצוי.
עוד לפני הדיון בטענות העיקריות, החברה טענה שהתיק בכלל לא שייך לבית שמש, משום שבחוזה נקבע שרק בתי המשפט בירושלים מוסמכים לדון בו. הרשם דחה את הטענה. הוא הסביר שבתביעות קטנות לסעיף שכזה בחוזה אין תוקף, ובכל מקרה בית המשפט בבית שמש שייך למחוז ירושלים.
שאלה מעניינת יותר היתה אם חוק המכר (דירות) חל בכלל על העסקה. ילון לא קנתה דירה מקבלן במובן הרגיל. היא חתמה על חוזה לקבלת שירותי בנייה, ולפי פסק הדין יש לה זכויות של בת רשות בקרקע. מצד שני, החברה בנתה במסגרת הפרויקט כמה בנייני מגורים והתחייבה למסור לה דירה ספציפית. הרשם החליט להשאיר את השאלה פתוחה. לדבריו, הצדדים לא הציגו "די נתונים להכרעה בשאלת המהות הכלכלית של ההתקשרות". בפועל, הוא קבע, זה גם לא משנה את התוצאה. החוזה עצמו מאמץ חלק מעקרונות החוק, ונציג של החברה אמר בדיון את המשפט שכל רוכש דירה ישמח לשמוע: "אני לא טוען שלא צריך לפצות באיחור במסירה".
שלושה חודשים נמחקו בחתימה אחת
הטענה הראשונה שהצליחה לחברה נגעה להסכם השינויים. ב-5 בנובמבר 2024, חמישה ימים לפני מועד המסירה המקורי, ילון חתמה על מסמך שבו נכתב במפורש שמועד המסירה "יידחה לתקופת זמן של 90 יום".
בדיון התווכחו הצדדים מה בדיוק עיכב את העבודה: פשיטות רגל של ספקים שהחברה בחרה, או בקשה של הרוכשת לשנות את האי במטבח, שעיכבה את הגעת השיש. נציג החברה סיפר שהשינוי נעשה ברגע האחרון, ושמהרגע שהרוכשת הלכה לבחור שיש ועד שהוא הגיע עבר עוד זמן. הטענה הזו לא הוכחשה. לכן קבע הרשם שמועד המסירה נדחה כדין ל-10 בפברואר 2025, ושנשארו 202 ימי איחור.
אחר כך הגיע תורם של התשלומים. החברה הציגה דף חשבון שלפיו ילון שילמה באיחור מצטבר של 282 ימים, וטענה שלפי החוזה היא רשאית לדחות את המסירה בתקופה דומה. הרשם ציין שלפי החוזה לא צריך להוכיח קשר בין האיחור בתשלום לעיכוב בבנייה. ילון הסבירה שהאיחורים בתשלום היו מוסכמים: "היו התשלומים שהועברו באיחור, הם היו בהסכמת הילה, הרמתי טלפון להילה". גם נציג החברה הודה בדיון שאפשר להוריד חלק מימי הפיגור.
אף צד לא הביא מסמכים שתומכים בגרסה שלו. לרוכשת לא היה אישור בכתב על ההסכמות, ולחברה לא היו התראות או דרישות תשלום מאותו הזמן. לכן הרשם חילק את האחריות שווה בשווה. הוא הכיר במחצית מימי הפיגור, 141 ימים, והוריד אותם מתקופת האיחור. נשארו 61 ימים.
המלחמה: הוכחה, אבל לא מספיק
הטענה האחרונה של החברה היתה מלחמת חרבות ברזל. היא הציגה אישורים על אלפי ימי מילואים של עובדיה, והראתה שבמרץ 2024 היא חתמה על הסכם עם חברת כוח אדם כדי להביא עובדים זרים. לפי הנתונים שלה, לפני המלחמה הועסקו באתר 468 עובדים ביום בממוצע. אחרי שפרצה נשארו כמה עשרות בלבד, ובאפריל-מאי 2024 המספר עלה ל-194. מנהל הפרויקט תיאר את המצב כך: "אם היינו מנסים להתלבש עם ה-30 עובדים שלנו על כל הפרויקט, לא היינו מוסרים אותו גם אחרי עשר שנים".
הרשם קיבל את זה שהמלחמה גרמה לעיכוב, אבל לא הסכים לפטור את החברה מתשלום. הסיבה: את מועד המסירה החדש, 10 בפברואר 2025, החברה קבעה בעצמה בנובמבר 2024, כשהיא כבר ידעה היטב באילו תנאים היא עובדת.
עם זאת, הקשיים והמאמצים שהוכחו הצדיקו בעיניו לוותר על התוספת שחוק המכר מעניק בדרך כלל, ולקבוע את הפיצוי על דמי השכירות של דירה דומה בלבד, בלי מכפילים. כאן הסתמך הרשם על שורה של פסקי דין מהשנה האחרונה שהלכו באותו הכיוון.
יום אחד שעשה את ההבדל
לילון היה גם מעט מזל. החוזה כלל תקופת חסד של 60 יום שבה החברה פטורה מפיצוי. האיחור שנשאר בסוף החישוב הוא 61 ימים - יום אחד בלבד מעל הרף. לכן קבע הרשם שהחברה לא נהנית מתקופת החסד, והפיצוי משולם מהיום הראשון של האיחור.
החברה לא התווכחה על דמי שכירות ראויים של 3,000 שקל לחודש. החשבון הסופי: 3,000 שקל כפול 2.03 חודשים, כלומר 6,090 שקל. לסכום הזה נוספים 295 שקל אגרה ו-400 שקל הוצאות משפט.
