טען שעמידר הקצתה לו חנות בלוד במקום חנות שנהרסה, אבל עדותו הפילה את התביעה
סוחר מלוד שטען כי עמידר הקצתה לו חנות בעיר תמורת חנות אחרת שבה היה דייר מוגן לא הצליח להוכיח שנכרת הסכם כזה. שופט בית משפט השלום בראשון לציון, רפי ארניה, דחה את תביעתו של שלום דבשה נגד רשות הפיתוח, וקבע כי מעדותו של דבשה עצמו עלה שהחזיק בשתי החנויות באותה תקופה - ולא באחת במקום השנייה.
דבשה ביקש להצהיר כי בשנת 2009 נכרת בינו לבין רשות הפיתוח, באמצעות עמידר, הסכם שלפיו הוקצתה לו חנות ביחידה 5 ברחוב גרטבול 7 בלוד, בשטח כולל של כ-112 מ"ר. לטענתו, הנכס ניתן לו כתחליף לחנות ברחוב סוקולוב בעיר, שבה רכש זכויות דייר מוגן ב-1983 ושנהרסה ב-2009.
רשות הפיתוח כפרה בטענות. לדבריה, חנות סוקולוב הופקעה על ידי העירייה, ובשל השיהוי בהגשת התביעה לא אותרו מסמכים על תשלום פיצוי. היא אף הכחישה שדבשה היה דייר מוגן באותה חנות.
"היה מכרז"
כדי לתמוך בגרסתו, הביא דבשה לעדות את אמיל חדד, שכיהן בזמנים הרלוונטיים כסגן ראש העיר ואף מילא את מקומו של ראש העירייה. בתצהירו מסר חדד כי בעקבות התערבות העירייה הקצתה עמידר לדבשה את החנות כנכס חלופי. אלא שבחקירתו הודה כי מעולם לא ראה הסכם כזה או מסמך שמעיד על ההקצאה, וכי הדברים נודעו לו משיחות בפגישות. השופט קבע כי מדובר בעדות מפי השמועה. גם ברוך טובול, בעל נכס סמוך, אישר כי לא ראה הסכם במו עיניו.
המכה הקשה לגרסת התובע הגיעה מעדותו שלו. בחקירה הנגדית התברר שהחזיק במקביל בחנות סוקולוב ובחנות בגרטבול, ולמעשה גם בעסק נוסף ברחוב הרצל. כשנשאל כיצד נכנס לחנות בגרטבול, השיב: "היה מכרז". הוא הסביר כי ניגש למכרז לשכירות שפרסמה עמידר וזכה בו. בהמשך הודה כי שילם דמי שכירות על הנכס במשך 20 שנה, וכי הפסיק לשלם לפני כ-15 שנה.
הידעת?מהי עדות מפי השמועה?
מכאן קבע השופט כי אין ממש בטענה שהחנות הוקצתה לו כתחליף, וכי התובע לא עמד בנטל להוכיח שנכרת הסכם - לא ב-2009 ולא בכלל.
שתיקת הרשות אינה הסכמה
השופט הוסיף כי כשמדובר בהסכם להחזקת מקרקעין בבעלות הציבור, היעדר כל מסמך בכתב מקשה במיוחד על הוכחתו. הוא תהה מדוע פעלה רשות הפיתוח נגד דבשה רק ב-2021, כשהגישה נגדו תביעה קודמת, אך הפנה לפסיקת בית המשפט העליון שלפיה "אין בסיס - לא במציאות ולא בדין - לייחס לרשות ציבורית הסכמה מכללא להעניק הרשאה לפולש להחזיק או להשתמש במקרקעי ציבור, וזאת מעצם העובדה שהיא לא פעלה נגד הפלישה".
הידעת?מה הקשר בין רשות הפיתוח לעמידר?
התביעה נדחתה. השופט ציין כי "לפנים משורת הדין" הוא מחייב את דבשה בהוצאות על הרף הנמוך, בסך 5,000 שקל. על פסק הדין ניתן לערער לבית המשפט המחוזי.
(ת"א 59780-09-23)
להרחבה: המדינה תשלם 1.37 מיליון שקל כדי לפנות דיירת מוגנת
להרחבה: העירייה חיפשה מי ישלם – ותפסה את היורש הלא נכון
