באיחור ניכר: מרכנתיל דיסקונט נזכר לגבות מע"מ אחרי שש שנים
הבנק מכר נכס ברחוב העצמאות בחיפה תמורת 5.9 מיליון שקל. כעבור שש שנים הוא גילה שהקונה לא שילם מע"מ ותבע ממנו יותר ממיליון שקל. בית המשפט פסק לו פחות מ-140 אלף שקל: "האחריות לתקלה נופלת לפתחו של הבנק"
בנק מרכנתיל דיסקונט מכר ב-2014 חלק מבניין בחיפה. העסקה הושלמה, הנכס נרשם על שם הקונה, והבנק אף שכר ממנו חלק מהשטח לטובת סניף שלו. כמה שנים אחר כך ביקורת פנימית בבנק גילתה שהקונה לא הוסיף מע"מ למחיר. הבנק תבע 1.14 מיליון שקל, אבל בית משפט השלום בתל אביב קבע שהוא נזכר מאוחר מדי. הקונה, קמפוס העצמאות 65, תשלם לבנק רק 137,898 שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
ההסכם נחתם בנובמבר 2014. הבנק מכר לחברה קומת מרתף, קומת קרקע וחלק מהקומה הראשונה בבניין ברחוב העצמאות 65 בחיפה. המחיר היה 5,904,000 שקל, ובהסכם נכתב שהוא ישולם "בצירוף מע"מ כדין". החברה שילמה 904 אלף שקל ביום החתימה ועוד 5 מיליון שקל בדצמבר 2015 ובינואר 2016, כלומר בדיוק את המחיר ובלי מע"מ. במרץ 2016 הנכס נרשם על שמה.
לפי גרסת החברה, זמן קצר אחרי החתימה התקשר נציג של הבנק למנהל החברה, ארז ישכרוב, ואמר לו ש"ענין המע"מ סודר". ישכרוב הבין שהוא לא צריך להוסיף מע"מ. כשנשאל בבית המשפט מדוע לא שילם לפי ההסכם, הוא הסביר כי, "המע"מ מבחינתי שקוף. המע"מ אם אני משלם אותו, אני מקבל אותו מיד חזרה בהפרש של 30 יום". עורך הדין של החברה בעסקה, הילאל אגבריה, תמך בגרסה הזו: "ארז אמר לי שסיון סגר את הנושא של מע"מ, מבחינתי זה נגמר".
השופטת השתכנעה. על התשלום הראשון הבנק עצמו דיווח לרשויות המס כאילו מדובר בסכום שכבר כולל מע"מ. כשהחברה הודיעה בדצמבר 2015 שנשארו לשלם 5 מיליון שקל, עורך הדין של הבנק ענה במייל ש"התשלום מקובל". אף אחד מנציגי הבנק לא הזכיר את המע"מ באף אחת מההתכתבויות.
"נפלו דברים בין הכיסאות"
לבית המשפט הגיע מטעם הבנק עד אחד בלבד: סיון עקיבא, שהיה מנהל מחלקת הנכסים. עורך הדין החיצוני שטיפל בעסקה לא הובא להעיד, וממצאי הביקורת הפנימית לא הוצגו. השופטת קבעה שהדבר פועל לחובת הבנק ו"מעלה סימני שאלה". עקיבא עצמו הודה בחקירה כי, "יש כאן מעורבות של מספר גורמים וכנראה שנפלו דברים בין הכסאות, זה לא צריך לקרות, זה לא צריך להיות". הבנק טען להגנתו שהוא לא עוסק בדרך כלל בקנייה ומכירה של נכסים, ושריבוי הגורמים אצלו הקשה על התיאום ביניהם. השופטת לא קיבלה את הטענה וכתבה שהיא "מוקשית, במיוחד כשהיא מועלית מצִדו של גוף גדול שמלווה על ידי גורמי מקצוע רבים ומשרד עורכי דין גדול ומנוסה".
השאלה הכספית הכריעה את התיק. עסק שמשלם מע"מ יכול בדרך כלל לקזז אותו כמס תשומות, ולכן התשלום לא עולה לו כסף, אבל רק בתוך חמש שנים. הבנק פנה לחברה לראשונה באוקטובר 2021, כשש שנים אחרי התשלום השני. החברה ביקשה מרשות המסים חוות דעת מוקדמת (פרה-רולינג), והתשובה היתה חד-משמעית: אין אפשרות להאריך את המועד. אם החברה תשלם את המע"מ עכשיו, הוא כבר לא יחזור אליה.
השופטת הודתה שבהסכמי מקרקעין שינוי צריך להיעשות בכתב, וייתכן שההסכם לא שונה רשמית. אבל לדבריה, לכפות עכשיו את הסעיף על החברה, ששילמה את מלוא המחיר נטו, יטיל עליה "חיוב כספי משמעותי ניכר שלא היתה נדרשת לשאת בו, אילולי המצג של הבנק לאורך שנים בזניחת תביעתו". היא ציינה גם שהבנק שלח לחברה את החשבונית על התשלום השני רק בנובמבר 2021.
ישכרוב סיפר בעדותו שכשהבנק פנה אליו הוא לא דחה אותו אלא ניסה למצוא פתרון. "הייתי צריך להגיד להם שהבעיה שלכם, אני ניסיתי לעזור לכם, ואני היום מאוד מאוד מצטער על זה, כי זה שניסיתי לעזור לכם עולה לי בדמים", הוא אמר. השופטת כתבה שהתרשמה שההסבר שלו "היה כנה".
את מה שקיזז, יחזיר
בתשלום הראשון המצב שונה. הבנק דיווח במקרה הזה על מע"מ של 137,898 שקל, ומנהלת החשבונות של החברה קיזזה את הסכום, לדברי ישכרוב בטעות. החברה הרוויחה כאן הטבת מס שלא שילמה עליה, ולכן היא צריכה להחזיר את הסכום. ישכרוב עצמו אמר: "את הסכום הזה... אנחנו הסכמנו להעביר כבר כמה פעמים, הם סירבו לקבל אותו". הבנק ביקש עבור התשלום הזה 162,720 שקל, אבל השופטת פסקה רק את הסכום שהבנק דיווח עליו בפועל. היא דחתה גם את טענת ההתיישנות של החברה, משום שהחברה עצמה התחייבה בזמנו שלא להעלות אותה.
על התשלום השני, שבו מדובר על סכום של 850 אלף שקל מע"מ, התביעה נדחתה. "האחריות לתקלה המשפטית שנוצרה, נופלת לפתחו של הבנק", סיכמה השופטת. לסכום שנפסק יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מנובמבר 2014. התביעה התקבלה רק בחלקה הקטן, ולכן אף צד לא חויב בהוצאות משפט.
