צחי ליבר הורשע בתיווך לשוחד ממיקי גנור לדוד שרן בפרשת הצוללות

בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את צחי ליבר בתיווך לשוחד בפרשת הצוללות, בכך שהעביר 94,000 שקל ממיקי גנור - שהיה נציג טיסנקרופ בישראל - לדוד שרן, שהיה ראש הסגל בלשכתו של בנימין נתניהו. שרן עומד לדין בנפרד בפרשת הצוללות ומונה בידי נתניהו לממלא מקום מנכ"ל הליכוד. ליבר - יועץ אסטרטגי ויועץ תקשורת - הורשע גם בהלבנת הון ובעבירות מס.

השופט שמואל מלמד מציין, כי גנור וליבר הודו בחקירותיהם במשטרה בחשדות שיוחסו להם, אך לאחר מכן חזרו בהם; גנור, שהיה עד מדינה בתיק, הוא נאשם מרכזי בתיק הצוללות. ליבר טען, כי ביצע עבודת אמת עבור גנור ושלל את התזה לפיה שימש כצינור להעברת כספי שוחד, תוך העלאת טענת זוטא מפורטת לפסילת הודאותיו במשטרה.

מלמד קבע, כי גנור פעל מול שרן כדי שהלה יקדם את עסקיו. בשנת 2014 העביר גנור לליבר 35,400 שקל כנגד חשבונית כוזבת, וליבר העביר את רוב הכסף לשרן. בשנת 2016 העביר גנור באותה צורה 58,500 שקל. ליבר טען, כי העביר לשרן כמה אלפי שקלים כאות תודה על כך שיצר את הקשר בינו לבין גנור. עוד טען, כי הודאתו הוצאה ממנו באמצעים פסולים, כולל שימוש בצווי הקפאת נכסים חריגים, חדירה בלתי חוקית לטלפון שלו, מעצר אגרסיבי בנתב"ג, השפלות והבטחות שווא להקלות אם יודה, וכי הודאתו של גנור היא שקרית ונועדה להופכו לעד מדינה.

גנור לא העליל על ליבר

מלמד דוחה את טענותיו של ליבר לגבי קבילות הודאותיו. מעצרו נעשה כדין; היה פגם בכך שהוא נחקר בניידת בדרך מנתב"ג למשרדי להב בלוד, אך הוא לא השפיע על הודאתו; החוקרים לא פגעו בזכות ההיוועצות שלו; עורך דינו ידע שהוא משוחח עימו ברמקול בנוכחות החוקרים; לא ניתנה לליבר הבטחה שלטונית כלשהי שהובילה להודאתו; החוקרים אמנם התבטאו כלפיו בצורה מבזה, אך הוא שמר על שליטה מלאה ורצונו החופשי; הוא אישר לחוקרים לחדור לטלפון שלו והודאתו החלקית נמסרה עוד לפני כן; ותפיסת רכושו הייתה מהלך חקירתי מקובל.

לגבי משקל הודאותיו של גנור אומר מלמד, כי אין כל ספק שהוא שינה משמעותית את גרסאותיו בין התקופה בה היה עד מדינה לבין התקופה לאחר שחזר בו, כולל לגבי יחסיו עם ליבר. אולם, "קיומן של סתירות רבות בעדות אינו מוביל בהכרח לבטלותה של הגרסה כולה, ובית המשפט רשאי לקבל חלקים ממנה ולדחות אחרים". לגרסתו של גנור שהפלילה את ליבר נמצאו "חיזוקים למכביר במספר ראיות שהתקבלו בתיק". בין היתר מדובר בתכתובות של גנור עצמו מזמן אמת בנוגע לקשריו עם גנור.

עוד אומר מלמד, כי טענת ההגנה לפיה גנור העליל על ליבר, נסתרת מכך שהוא לא העליל על בכירים בהרבה. היעד המרכזי של החוקרים היה שרים בממשלה, והחוקרים "ביקשו שוב ושוב מגנור 'לספק את הדרישה' ולמסור מידע מפליל לגביהם. לו רצה גנור לבדות סיפור שקרי כדי לרצות את חוקריו ולהציל את עורו במסגרת המגעים להסכם עד המדינה, הדרך הקלה והמתבקשת ביותר הייתה לקשור את המנהיגים הבכירים ישירות לציר השוחד".

במקביל, דוחה מלמד את גרסת ההגנה בדבר ביצוע עבודות אמיתיות של ליבר עבור גנור. הראיות מלמדות שלא היו עבודות כאלה, גנור עצמו הודה שמדובר בתשלומים פיקטיביים, ואילו ליבר התקשה לצקת תוכן כלשהו לגבי עבודות אלה. דווקא עדי ההגנה, יועצי התקשורת רוני רימון ואביב בושינסקי (לשעבר דוברו של נתניהו), מלמדים שאופי ההתקשרות בין גנור לליבר היה חריג.

מלמד מסכם: "עדותו המקורית של גנור כעד מדינה במשטרה ראויה למשקל מרבי, מאחר שהיא הייתה קוהרנטית, מפורטת ומגובה בשלל חיזוקים וראיות חיצוניות משמעותיות, לרבות הודאתו של הנאשם עצמו... גרסתו המקורית של גנור נתמכת באופן מלא בראיות חפציות קשיחות שנתפסו... הודאתו המפורטת של הנאשם צחי ליבר במשטרה, שבה ההודעה בהעברת הכספים, מייצרת 'תמונת מראה' ותיאום מלא עם גרסתו המקורית של גנור".

התנהגות משוללת היגיון עסקי מינימלי

לדברי מלמד, "גרסת הנאשם במשטרה ובבית המשפט היא גרסה מתפתחת שעברה מספר שלבים מהותיים, החל מהכחשה, דרך הודאה חלקית ועד להודאה מלאה, ולאחר מכן - חזרה ממנה בין כותלי בית המשפט... על פי כלל הראיות, קיימות מספר סיבות מרכזיות המובילות לדחיית גרסתו המאוחרת והמשתנה של הנאשם, ולהעדפת גרסתו המתוודה במשטרה". 

• צבי זילברטל יחליף את אשר גרוניס בוועדה החקירה לצוללות

לדברי מלמד, התנהלותם של גנור וליבר מחזקת את הראיות נגד ליבר, שכן "מחומר הראיות עולה תמונה תמוהה ומשוללת היגיון עסקי מינימלי, לפיה הנאשם כלל לא שוחח על כסף עם גנור, שלח לו טיוטת חוזה שלא נחתמה וקיבל ממנו חוזה שלא נחתם, שבו נמחקו הסכום המבוקש וקצב התשלומים. 

"יום אחד, ללא כל פנייה מוקדמת או דרישת תשלום מפורטת מצד הנאשם, פנה אליו גנור וביקש ממנו להעביר חשבונית, ללא כל הסבר על העיתוי או על הסכום, כאשר גם לאחר ביצוע התשלום לא נערכה ביניהם כל שיחה מבהירה בעניין. התנהלות זו, שבה גנור מחליט על דעת עצמו לשלם לנאשם סכומי כסף ללא כל בסיס חוזי מחייב או דרישת שכר מצד נותן השירות, עומדת בסתירה מוחלטת לכל נוהג מסחרי מקובל". לבסוף אומר מלמד, כי קיימות ראיות רבות המחזקות את הודאותיהם של גנור וליבר.