ביקשה כ-90 אלף שקל מזונות בחודש - כמה קיבלה?

על הנייר זה נראה כמו סיפור מוכר על פער כלכלי בין בני זוג. לטענת האשה, בעלה מחזיק קליניקה שנהפכה לאחת המובילות בארץ בתחומה, עם שבעה אנשי מקצוע שעובדים לצדו, וגם השקיע בשורה של חברות נוספות. היא עצמה מנהלת סטודיו, ולדבריה הוא עדיין לא מכניס לה מספיק. כשהנישואים התפרקו, היא פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב וביקשה שהבעל ימשיך לממן את רמת החיים של המשפחה. אבל כשהשופטת ענבל וקנין-הרנשטיין עברה על דפי הבנק, התמונה נראתה קצת אחרת.

בני הזוג הכירו ב-2011 והתחתנו כעבור שנה. יש להם שלושה ילדים, שביום ההחלטה היו בני 13, 12 ו-7. במרץ 2025 הם נפרדו. האם נשארה עם הילדים בבית המשותף, ואילו האב שכר לעצמו בית פרטי בן שלוש קומות עם בריכה. הילדים מחולקים ביניהם בשהייה שווה בשווה.

לדברי האם, ההצלחה של הבעל הקפיצה את המשפחה לרמת חיים גבוהה במיוחד: בית בשכונה יוקרתית, אופר במשרה מלאה ב-12 אלף שקל בחודש במזומן, חינוך פרטי, מסעדות יוקרה, מוניות לילדים, רכבי יוקרה, מותגים והרבה חופשות בארץ ובחו"ל, כולל טיסות במחלקה ראשונה. רק ב-2024, לדבריה, האב טס לחו"ל 11 פעמים. היא טענה שהכנסות העסק שלו עוברות את ה-18 מיליון שקל בשנה, ושבפועל הוא מרוויח יותר מ-100 אלף שקל בחודש.

לכן היא דרשה כ-43 אלף שקל בחודש מזונות לשלושת הילדים, עוד כ-13.7 אלף שקל עבור הדיור שלהם, ואת כל ההוצאות החריגות על חינוך ובריאות. לעצמה ביקשה "מזונות משקמים" בסכום של 19.3 אלף שקל בחודש, ועוד כ-13.7 אלף שקל עבור החלק שלה בהוצאות הבית. בסך הכל, מדובר בקרוב ל-90 אלף שקל בחודש.

"מעשה ידיה תחת מזונותיה"

האב סיפר סיפור אחר לגמרי. לטענתו, לפי תלושי השכר הוא מרוויח 32 אלף שקל בחודש, ודיבידנדים שהוא מושך מהחברה הם לא הכנסה קבועה. הוא אמר שהרווחיות בתחום שלו נשחקת ושההשקעות הנוספות לא השיאו רווח, ואפילוובילו להפסדים. על האשה הוא טען שהיא נחשבת לאחת המובילות בארץ בתחום שלה, ושהיא מכניסה בממוצע כ-220 אלף שקל בחודש.

לדבריו, מזונות משקמים שמורים לבן זוג שישב בבית שנים ואין לו מקצוע שאפשר להתפרנס ממנו - לא לאשת מקצוע עם עסק מצליח. במקרה שלה, כך הוא טען, חל הכלל ש"מעשה ידיה תחת מזונותיה". הוא הוסיף שהבקשה היא דרך להפעיל עליו לחץ כלכלי ו"סחטנות" בוויכוח על הרכוש, ושההוצאות שהיא מציגה "מנותקות מחיי הצדדים ומופרזות במתכוון באופן קיצוני".

השופטת לא קיבלה אף אחת מהגרסאות כמו שהיא. בחשבון של האב היא גילתה שבין מאי לאוגוסט 2026 נכנסו מדי חודש כ-66 אלף שקל: כ-31 אלף משכורת ועוד 35 אלף דיבידנד. גם אצל האם התמונה מורכבת. החשבון העסקי שלה נמצא במינוס של כ-27 אלף שקל, לעסק יש הלוואות בסכום כולל של כ-217 אלף שקל, והיא משכה כ-136 אלף שקל מקופות הגמל, קרן ההשתלמות והפנסיה שלה. אבל באותו החשבון יש גם פיקדון על סכום של כ-150 אלף שקל, ובשבעת החודשים הראשונים של 2026 נכנסו אליו 1,482,543 שקל.

האשה הסבירה שאלה תשלומים שהלקוחות משלמים מראש על קורסים של שלושה עד חמישה חודשים, ושהם נועדו לממן את הוצאות העסק. השופטת שמה לב שהיא הציגה דו"חות רווח והפסד רק עבור 2023 ו-2024, וכתבה כי "נחה דעתי להעמיד את הכנסתה החודשית של המבקשת על אומדנא של 40,000 שקל לחודש". את הכנסת האב היא קבעה על 66 אלף שקל. המשמעות היא שהאב מכניס 62% מכלל ההכנסות של שניהם, והאם 38%.

1,500 שקל לכל ילד

מכיוון שזו החלטה זמנית בלבד, השופטת חייבה את האב לשלם 4,500 שקל בחודש, 1,500 שקל לכל ילד. היא לקחה בחשבון את ההכנסות של שני ההורים, את גיל הילדים ובעיקר את העובדה שהילדים נמצאים מחצית מהזמן אצל כל אחד מהם.

• 70 אלף ש' תקועים בחשבון של הבנות, אבל מה עם הבית?
• חולה סרטן ויתר על חלקו בבית תמורת מחיקת חוב מזונות, התחרט - וישלם 40 אלף שקל

את הבקשה לדמי דיור לילדים היא דחתה. האם והילדים גרים בבית המשותף, המשכנתא (כ-18 אלף שקל בחודש) הוקפאה לבקשת שני בני הזוג, ולפני ההקפאה האב הוא זה ששילם אותה. הוצאות החינוך, כמו בית ספר, חוג אחד וקייטנה, וגם הוצאות רפואיות חריגות, יתחלקו לפי 62% על האב ו-38% על האם. קצבאות הילדים מביטוח לאומי יעברו לאם, בנוסף למזונות.

לגבי מה שהאם ביקשה לעצמה, השופטת הזכירה שבתי המשפט אכן מכירים במזונות משקמים. לדבריה, הם נועדו "להבטיח את רמת החיים והשיקום של בן הזוג החלש ולגשר על פערי הכוחות הכלכליים". אבל במקרה הזה שלושה דברים הכריעו: הגט אמור להיות מסודר בעוד פחות מחודש, לאם יש עסק מצליח "אשר לחשבונו העסקי נכנסים כל חודש סכומים גבוהים", והיא הציגה רק דו"חות מהשנים הקודמות. המסקנה של השופטת: "המבקשת אינה זכאית לפסיקת מזונות משקמים לטובתה". היא הדגישה שההחלטה זמנית ושאין בה "כדי לקבוע מסמרות באשר לסכום המזונות שייפסק בהליך". בקיצור, הוויכוח על הכסף עוד לא נגמר.