עדות מנדלבליט היא חלק מהטענה להגנה מן הצדק

מדוע עדותו של אביחי מנדלבליט במשפט נתניהו כה חשובה להגנה, עד שהיא מתכננת עוד עשר ישיבות לאחר החמש שכבר התקיימו? שהיא עוברת איתו פרט אחרי פרט, פעולה אחרי פעולה? שהתביעה מתנגדת לחלק משמעותי מן השאלות? שהרוחות בין הצדדים סוערות כפי שהיו רק לעיתים רחוקות?

משפט נתניהו בתור סצינה מתוך "גבעת חלפון אינה עונה"

התשובה הצינית תהיה, שאין זה מקרה שמנדלבליט זומן דווקא ערב הבחירות, ושחקירתו נועדה לתדלק את קונספירציית הרדיפה ותפירת התיקים שלדעת בנימין נתניהו תסייע לו בעוד ארבעה ימים. יהיו שיוסיפו, שההגנה שוב מורחת זמן בחקירות שניתן היה לסיים הרבה יותר מהר, משום שבתוך-תוכו - נתניהו לא ממש רוצה שיינתן פסק דין. בהחלט ייתכן שיש מן הממש בתשובות אלו, בהינתן מה שראינו בשש השנים האחרונות. אבל יש גם תשובה רצינית יותר, והיא קשורה לטענת הגנה מן הצדק.

סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי בית המשפט יכול לזכות נאשם, אם "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". זוהי טענת ההגנה מן הצדק, שפותחה תחילה בפסיקת בית המשפט העליון ולאחר מכן הוכנסה לחוק. הפעלתה נדירה מאוד, משום שהמחוקק הציב רף גבוה: לא סתם סתירה, אלא סתירה מהותית; ולא הפרה של סתם כללים, אלא של עקרונות הצדק וההגינות המשפטית. בית המשפט העליון פירש את החוק בצורה המחייבת התקרבות לרמת הזדון מצד רשויות החקירה והאכיפה, ואולי אפילו חציה של רף זה.

הגנה מן הצדק יכולה לבוא לידי ביטוי בשני אופנים. האחד: מעשה בודד חמור במיוחד, העונה על אותה הגדרה - למשל, אם הנאשם עבר עינויים, אם החוקרים הסתירו בכוונה ראיה מוחצת לחפותו, או אם אחרים שביצעו את אותה עבירה לא הועמדו לדין מסיבות בלתי מוצדקות. השני: שורה של מעשים שכל אחד בפני עצמו אינו מספיק, אך הצטברותם יחד מגיעה לאותו רף גבוה - למשל, הפרת זכות ההיוועצות לצד חיפוש בלתי חוקי לצד הימנעות מאיסוף ראיות מזכות.

שמירה חוקתית על המשטר הדמוקרטי

ההגנה במשפט נתניהו מבקשת לצעוד בשני המסלולים. סניגוריהם של שאול ואיריס אלוביץ כבר הגישו בקשה להגנה מן הצדק ועומדים לעבות אותה, ואילו סניגוריו של נתניהו אמורים לעשות זאת בחודשים הקרובים. הם צפויים לטעון שבתיק הזה יש שתי רגליים להגנה מן הצדק. האחת: מעשה חמור במיוחד בדמות ביצוע פעולות חקירה בלא אישורו של מנדלבליט. השנייה: שורה ארוכה של פעולות, מחדלים ואירועים המצטרפים לאותה סתירה מהותית של הצדק וההגינות.

בנושא אישורי היועץ, עמדת ההגנה היא שאין המדובר בדרישה טכנית שניתן לרפא אותה בהמשך, בדמות האישורים שאכן נתן מנדלבליט. כפי שאמר מנדלבליט עצמו, חוק יסוד הממשלה קבע שיש צורך באישור היועץ לפתיחת חקירה נגד ראש הממשלה, כדי למנוע פוליטיזציה של חקירות כאלה, על כל המשתמע מכך. לכן, מדובר בדרישה העומדת בלב השמירה על המשטר הדמוקרטי, כך שהמשטרה והפרקליטות לא יוכלו להפיל את הדרג הנבחר. העובדה שהוראה זאת מצויה בחוק יסוד, רק מגבירה את החומרה של הפרתה.

על פי קו מחשבה זה, אם המשטרה החלה לבצע פעולות חקירה נגד נתניהו חודשים לפני שמנדלבליט אישר זאת, מדובר בפגם חוקתי היורד לשורש השיטה הדמוקרטית ומצדיק שימוש בכלל "פרי העץ המורעל". כלל זה נהוג בארה"ב ומשמעותו היא שאם בשלב מסוים בחקירה נעשתה פעולה בלתי חוקית - ייפסלו כל הראיות שהושגו כתוצאה מכך, וגם אלו שהושגו כתוצאה מהראיות הקודמות. הוא לא קיים בישראל בצורה גורפת, אך פסיקת בית המשפט העליון קובעת שהערכאה הדיונית תוכל להחליט מהי המשמעות של פעולה בלתי חוקית - החל ממשמעות אפסית, דרך פסילה של ראיות מסוימות וכלה בביטול האישום כולו.

עדותו של מנדלבליט נועדה, מבחינת ההגנה, לבסס את הטענה לפיה מעשי המשטרה היו כה חמורים, עד שכל מה שקרה אחר כך - דהיינו, החקירה כולה וממילא הגשת כתב האישום - דינו להיפסל. אבל גם אם לא תתקבל טענה זו, ההגנה תוכל לצרף את סוגיית אישורי היועץ ליתר הטרוניות שלה כלפי המשטרה והפרקליטות.

• מנדלבליט על תיק 1000: אישרתי לחקור אם יש דברים גדולים, ואם יש - שיביאו ואאשר
• מנדלבליט על חקירת ארי הרו: לא אישרתי שאלת רוחב על נתניהו

החיפושים, המעצרים והחקירות

בבקשתם של בני הזוג אלוביץ, המשתרעת על פני למעלה מ-220 עמודים, העלו הסניגורים בראשותו של ז'ק חן שורה ארוכה של טענות - בעיקר כלפי המשטרה, אך גם כלפי הפרקליטות. ביניהן: התמקדות של החוקרים בראיות המפלילות והתעלמות מראיות מזכות, חקירת חשודים ועדים בתנאים קיצוניים של רעב ותשישות, תנאי מעצר קשים, חיפושים משפילים ובלתי חוקיים, תרגילי חקירה פסולים תוך שימוש בקרובים ומקורבים, פגיעה אסורה בזכות הייצוג, היעלמותם של תשאולים, שימוש במעצר כאמצעי לחץ, אי העברת חומר חקירה מהותי להגנה ומכת הדלפות מגמתיות.

למעלה מארבע שנים חלפו מאז הגשת הבקשה, והשופטים אפילו עוד לא ביקשו מהתביעה להגיב עליה. מה שהתגלה מאז, סבורה ההגנה, רק מחזק עד מאוד את אותן טענות ואף מעלה טענות חדשות. עדויותיהם של חוקרי המשטרה הוכיחו את הפגמים הרבים בחקירה, שלשיטתה אף הגיעו כדי הפרת חוק, ואף חשפו - למשל - שאילן ישועה (מנכ"ל וואלה לשעבר) היה בפועל עד מדינה. ואילו עדותו של מנדלבליט מוכיחה שנעשו פעולות מהותיות בלא אישורו - טענה שמן הסתם תתפוס מקום מרכזי בבקשה שיגישו סניגוריו של נתניהו, בראשות עמית חדד.

חשוב לומר, כי התמונה כרגע היא חלקית. מנדלבליט טרם העיד בחקירה נגדית, בה מן הסתם תנסה התביעה להוכיח שמדובר לכל היותר (אם בכלל) בפגמים פרוצדוראליים פעוטים. כאמור, התביעה גם טרם השיבה לטענות ההגנה מן הצדק, והיא צפויה להציג תמונה עובדתית ומשפטית שונה מהותית מזו של ההגנה. ההכרעה, בסופו של דבר, תהיה על האיזון בין המעשים שאינם שנויים במחלוקת, האירועים שיש עליהם מחלוקת, חשיבותו של כתב האישום והכללים שקבע בית המשפט העליון.

התיקים נגד נתניהו לא נתפרו

אבל גם תחת הסתייגות זו, מה שהתגלה בשנים האחרונות הוא מטריד. מדוע אישוריו של מנדלבליט לא ניתנו בצורה ברורה ומסודרת? מדוע הופעל על ניר חפץ לחץ בדמות איום למוטט את משפחתו, ומדוע הוא נחקר במצב רפואי ירוד כתוצאה מתנאי מעצר בלתי אנושיים? מדוע הוסתרו מההגנה מגעיו של ישועה עם פוליטיקאים ואנשי עסקים? מדוע נתניהו נשאל בחקירתו רק על קמצוץ מפרטי הסיקור שלדעת המדינה מהווים את השוחד שקיבל? מדוע הוא לא הוזהר במפורש שהחשד נגדו הוא קבלת שוחד? מדוע לא נבדק הלו"ז ל"שיחת ההנחיה" עליה סיפר שלמה פילבר? מדוע דבריה של הדס קליין על הסיגרים והשמפניות התקבלו ללא עוררין? ויש עוד שאלות רבות.

שיהיה ברור: איש לא תפר תיקים נגד נתניהו. לחשוב שבישראל תיתכן תפירת תיק נגד מאן דהוא, קל וחומר נגד ראש הממשלה, פירושו לחשוב שאנחנו מצויים בבריה"מ הסטליניסטית של שנות ה-1930. בתיקים הללו עסקו 200 שוטרים ופרקליטים, ולא ייתכן שכולם כאיש אחד התגייסו לתפירת תיקים מסיבות פוליטיות. יש ראיות ממשיות נגד נתניהו, ועובדה שהשופטים המליצו לתביעה לשקול את אישום השוחד בתיק 4000 - ולא את אישומי המרמה והפרת האמונים בכל שלושת התיקים.

• העירייה עיקלה לו את החשבון - בגלל דירת הגרושה
• "השקעה במתמחים אינה נוסטלגיה, אלא אסטרטגיה"

מה שכן יש הוא לכל הפחות חובבנות והתעלמות מכללי יסוד חוקיים ומקצועיים, ואולי הינעלות מחשבתית על כיוון אחד בלבד תוך התעלמות מראיות נוגדות; כן, קונספציה. ואם זה קורה באחד התיקים החשובים ביותר בתולדות המדינה, מה אנחנו צריכים לחשוב על המתרחש בתיקים אחרים ואצל חשודים פחות חזקים, שלרשותם לא עומדים סניגורים מן השורה הראשונה? בלי שום קשר לתוצאות המשפט וגם אם טענת ההגנה מן הצדק לא תתקבל, ובלא תלות בדעה הפוליטית על נתניהו, מה שהתגלה מחייב בדק בית רציני במשטרה ובפרקליטות - לא כדי להרוס בנקמנות, אלא כדי לתקן בכנות.