המחיר הסמוי של פיטורי ה-AI: מעבר למשכורת, מי שמאבד עבודה מאבד שנות חיים, חברים וזהות

ברקליס הודיעה שתקצץ כ-5,000 משרות, כ-5% מכוח האדם שלה בעולם, וקשרה את המהלך במפורש להתייעלות שמבוססת על בינה מלאכותית. כ-60% מהקיצוצים צפויים ליפול על יחידות התמיכה, כולל מפתחי תוכנה, והבנק מעריך שהצעדים יחסכו לו יותר ממיליארד ומאה מיליון ליש"ט בשנה הבאה. יום אחר כך הודיעה אמריקן אקספרס על קיצוץ של כ-3,500 עובדים, גם הם כ-5% מהמצבה, ורשמה הפרשה של 336 מיליון דולר לארגון מחדש. ההנהלה הציגה את המהלך כהיערכות לעידן שבו חלק גדול מהעבודה יעבור לסוכני AI. להרחבה: אחד מכל עשרים עובדים: ברקליס תקצץ 5,000 משרות כשהתשואה על ההון נשחקת

הדיון הציבורי סביב קיצוצים כאלה נוטה להתמקד בכסף: גובה הפיצויים, דמי האבטלה, הסבה מקצועית ושאלת המס על רווחי הטכנולוגיה. זה חשוב, אבל זה חלק מהחשבון. מחקרי עבודה מהשנים האחרונות, ובעיקר מחקרים שעוקבים אחרי אותם עובדים לאורך עשרות שנים, מראים שאובדן משרה פוגע בבריאות, בנפש, במשפחה ובמעמד החברתי, ושחלק מהנזק נשאר גם אחרי שהעובד מוצא עבודה חדשה.

הכלכלנים מכנים את התופעה "צלקת". המשמעות היא שהפגיעה ממשיכה ללוות את העובד שנים אחרי האירוע עצמו, בשכר, בבריאות ובתחושת הביטחון.

מה המחקר מגלה על החשבון האמיתי

נתחיל דווקא מהשכר, כי גם שם הפגיעה עמוקה ממה שנהוג לחשוב. סטיבן דייוויס מאוניברסיטת שיקגו וטיל פון ווכטר מאוניברסיטת קולומביה עקבו אחרי רישומי הביטוח הלאומי האמריקאי בין 1974 ל-2008. הם מצאו שגבר שפוטר בגל פיטורים המוני, בתקופה שבה האבטלה במשק נמוכה מ-6%, מפסיד לאורך 20 השנים הבאות סכום ששווה בממוצע ל-1.4 שנות שכר מלפני הפיטורים. כשהפיטורים מגיעים בתקופה שבה האבטלה גבוהה מ-8%, ההפסד מזנק ל-2.8 שנות שכר. בשנה הראשונה העובדים מרוויחים בין 25% ל-39% פחות מעובדים דומים שנשארו במקומם, ובפיטורים שמתרחשים במיתון, פער של 15% עד 20% נשאר בעינו גם 10 עד 20 שנה אחר כך. כלומר, מי שמוצא עבודה חדשה מוצא אותה לרוב בשכר נמוך יותר, ולעיתים קרובות בתפקיד פחות יציב.

הממצא הקשה יותר נוגע לתוחלת החיים. דניאל סאליבן מהפדרל ריזרב של שיקגו ופון ווכטר הצליבו נתוני שכר של עובדים ותיקים בפנסילבניה משנות ה-70 וה-80 עם רישומי פטירה עד 2006. בשנה שאחרי הפיטורים שיעור התמותה של העובדים שפוטרו היה גבוה ב-50% עד 100% מהצפוי. האפקט נחלש עם הזמן, אבל גם 20 שנה אחר כך הסיכון השנתי למות היה גבוה בכ-10% עד 15%. לפי החוקרים, אם הפער הזה נמשך, עובד שפוטר בגיל 40 מאבד בממוצע שנה עד שנה וחצי מחייו. החוקרים בדקו גם שהתוצאה נובעת מהפיטורים עצמם ולא מכך שעובדים חולים יותר פוטרו ראשונים, והראו שככל שההפסד בשכר גדול יותר, הפגיעה בתוחלת החיים חמורה יותר.

בשוודיה, שבה רשת הביטחון הסוציאלית רחבה בהרבה, הממצאים דומים בכיוונם. מרקוס אליאסון ודונלד סטורי עקבו אחרי כל העובדים שאיבדו את עבודתם בסגירת מקומות עבודה ב-1987 וב-1988. בקרב הגברים, הסיכון למות בארבע השנים הראשונות היה גבוה בכ-44%, ושיעור ההתאבדויות כמעט הוכפל, בקרב גברים ונשים כאחד. גם התמותה שקשורה לאלכוהול עלתה. נדגיש שבשוודיה הפגיעה בתמותה התרכזה בשנים הראשונות ונעלמה בטווח הארוך, נתון שמרמז שמדיניות רווחה נדיבה עשויה לרכך חלק מהנזק, אבל אובדן העבודה עדיין גובה מחיר כבד.

הפגיעה הנפשית מתועדת גם היא היטב. צוות חוקרים בהובלת ריצ'רד לוקאס מאוניברסיטת מישיגן סטייט ואנדרו קלארק מבית הספר לכלכלה של פריז ניתח נתונים של יותר מ-24 אלף גרמנים לאורך 15 שנה. האנשים הגיבו בחדות לאובדן העבודה, ואחר כך התאוששו בהדרגה. ועדיין, בממוצע הם התייצבו לשביעות רצון נמוכה מזו שהייתה להם קודם, גם אחרי שמצאו עבודה חדשה. עוד ממצא מעניין: מי שכבר חווה אבטלה בעבר הגיב באותה עוצמה לאבטלה נוספת, כלומר הניסיון הקודם לא חיסן אותו.

למה זה קורה? הפסיכולוגית החברתית מארי יהודה, שחקרה כבר בשנות ה-30 את הכפר האוסטרי מריינטל, שבו המפעל המרכזי נסגר וכמעט כל התושבים איבדו את פרנסתם, הציעה הסבר שמשמש את החוקרים עד היום. לפי יהודה, העבודה מספקת לאדם הרבה מעבר לשכר: מסגרת קבועה ליום ולשבוע, קשרים עם אנשים מחוץ למשפחה, תחושה של שותפות במטרה משותפת, מעמד חברתי וזהות, ופעילות סדירה. מי שמאבד את המשרה מאבד את כל אלה בבת אחת, וקצבה, נדיבה ככל שתהיה, מחזירה לו רכיב אחד מתוך החבילה.

בעידן ה-AI הסוגיה הזו עשויה להיות חריפה יותר. גלי האוטומציה הקודמים פגעו בעיקר בעובדי ייצור, בעוד שכלי הבינה המלאכותית מכוונים לעבודת משרד, תכנות, שירות לקוחות, משפט וכספים, תחומים שבהם הזהות המקצועית חזקה במיוחד. מתכנתת בכירה או אנליסט ותיק בבנק רואים לעיתים קרובות בתפקיד חלק מרכזי מהדרך שבה הם מגדירים את עצמם, ומשקיעים שנים ארוכות בבניית מיומנויות. כשהמיומנויות האלה מאבדות מערכן בשוק, הפגיעה במעמד ובתחושת הערך עלולה להיות קשה במיוחד. להרחבה: פוטרת בגלל ה-AI? בריאיון העבודה הבא אולי תפגוש שוב את מי שהחליף אותך

• ג'נסן הואנג סיים את הסיור באירופה, וברחבת הכנס בברלין דיברו בעיקר על כסף
• הכנסות מעל 4 מיליארד דולר ותחזית חזקה, אבל ווסטרן דיגיטל ממשיכה ליפול: מה מדאיג את המשקיעים

גם ההיקף כבר אמור להדאיג. לפי חברת ההשמה צ'לנג'ר, גריי אנד כריסמס, בינה מלאכותית הייתה הסיבה המוצהרת המובילה לפיטורים בארצות הברית חמישה חודשים ברציפות, ומתחילת השנה ועד יולי נספרו כ-113 אלף פיטורים שיוחסו לה, יותר מפי שניים מכל השנה הקודמת. הבנקים בולטים במיוחד: לצד ברקליס, גם HSBC, סטנדרד צ'רטרד ודנסקה בנק סימנו השנה קיצוצים שקשורים ל-AI.

בישראל המגמה מתחילה להיראות בנתונים, בעיקר בהייטק. לפי סקר כוח האדם של רשות החדשנות, שנערך ביוני בקרב 210 חברות שמעסיקות כ-130 אלף עובדים, שיעור הפיטורים במחצית הראשונה של השנה עמד על 2.8% בממוצע, אבל בחברות התוכנה הוא הגיע ל-6.6%. כ-7% בלבד מהחברות ציינו את ה-AI כסיבה מרכזית לפיטורים שכבר בוצעו, אבל מחצית מהן אמרו שהטמעת הבינה המלאכותית משפיעה על הפיטורים שהן מתכננות, לעומת 29% חצי שנה קודם. שיעור החברות שצמצמו גיוסים בגלל AI עלה מכ-3% לכ-10%. גם בחברות עצמן המגמה מורגשת: מאנדיי פיטרה כ-620 עובדים, כ-20% מכוח האדם, וקשרה את המהלך למעבר לעבודה משולבת עם סוכני AI, ווויקס קיצצה כ-20% מעובדיה. להרחבה: 18 אלף משרות נגרעו מההייטק: "ה-AI מייתר עובדים"

מה אפשר לעשות? הכלכלנים שחוקרים את התחום מצביעים על כמה כיוונים, וכולם מתחילים בהבנה שהעלות האמיתית של פיטורים גבוהה בהרבה מהפיצוי הכספי. מעסיקים יכולים לפזר את הקיצוצים על פני זמן ולהעדיף קודם הקפאת גיוסים ועזיבה טבעית, כפי שעושות חלק מהחברות הגדולות. מדינות יכולות להשקיע בהשמה מהירה, משום שהנזק לשכר ולבריאות גדל ככל שתקופת האבטלה מתארכת. ויש גם הצעות לבטח את ההפרש בשכר, כלומר לפצות עובד שחוזר לעבוד בשכר נמוך יותר על חלק מהפער לתקופה מוגבלת.

בצד של העובדים, המחקר על הקשרים החברתיים מלמד שגם בתקופת חיפוש עבודה כדאי לשמור על מסגרת יומית קבועה, על קשר עם עמיתים לשעבר ועל פעילות עם תכלית, בין אם בהתנדבות, בלימודים או בפרויקט עצמאי. אלה הרכיבים שיהודה זיהתה כחסרים יותר מכול אצל המובטלים במריינטל, ותשלום חודשי מחזיר אותם בחלקם הקטן בלבד.