70 אלף שקל תקועים בחשבון של הבנות, אבל מה עם הבית?
זוג גרוש חתם על הסכם מפורט שקבע איך יממנו את שלוש בנותיהם ואיך יממנו ויחלקו בית שבנו יחד. בפועל הכסף נשאר בחשבון כי ההורים לא מסכימים על אף הוצאה, והבנייה נעצרה. בית המשפט לענייני משפחה הכריע והחליט מי ינהל את הכסף, ומה יקרה עם הבית
כמה כסף צריך כדי לקנות לילדה קלמר, טושים ועטיפות לספרים? אצל זוג גרוש מתל אביב השאלה הזאת הגיעה עד לאולם בית המשפט. ובזמן שההורים התווכחו, הצטברו בחשבון הבנק המשותף שנועד לצורכי הבנות כ-70 אלף שקל שאף אחד לא השתמש בהם.
השופטת גלי רון מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו הכריעה באחרונה בשלוש תביעות בין בני הזוג: על המשמורת, על המזונות ועל הבית המשותף. הדרך לפסק הדין עברה בטענות על לחץ, על הסתרת מידע ועל "שביל הכסף".
בני הזוג נישאו ב-2016, ולהם שלוש בנות שגילן היום 7 עד 10. במאי 2022 הם חתמו על הסכם שלום בית, ולחלופין גירושים, וההסכם קיבל תוקף של פסק דין. בינואר 2023 הם התגרשו. לפי ההסכם, הבנות נמצאות מחצית מהזמן אצל כל הורה. כל הורה מממן את האוכל והמגורים כשהבנות אצלו, ובנוסף כל אחד מפקיד 1,800 שקל בחודש לחשבון משותף. מהחשבון הזה אמורות להיות משולמות הוצאות כמו ציוד לבית הספר, ביגוד, טיפולים רפואיים וימי הולדת.
במרץ 2023 האם הגישה תביעה. היא ביקשה לקבל את המשמורת המלאה ולהגדיל את המזונות ל-2,100 שקל לכל ילדה, ועוד מחצית מהוצאות הדירה. לטענתה, ההסכם נחתם "תחת לחץ קשה וכפייה" של האב. היא טענה שהוא מתנגד לכל הוצאה, ושבגלל זה נאלצה לשלם מכיסה. האב השיב שהאם לא הצביעה על שום שינוי מהותי מאז שההסכם נחתם. לדבריו, אחרי 7 באוקטובר 2023 העסק שלו נקלע לקשיים, ואילו האם "עשתה חיל" מאז הפרידה.
"הוא אומר לי 'אני לא משלם את זה'"
השופטת לא קיבלה את בקשת האם להגדיל את המזונות. היא ציינה שההסכם גובש בגישור שנמשך כשנה, עם כמה טיוטות. בנוסף, האם הודתה שאין לה אסמכתאות לכל ההוצאות שטענה להן, ובחקירה אף אמרה: "אז בהחלט צריך לקיים את ההסכם". ואם המצב שלה השתנה בכלל, הוא השתנה לטובה: כשההסכם אושר היא הרוויחה 2,400 שקל בחודש, ואילו כיום היא מרוויחה כ-11.7 אלף שקל נטו, ועוד 600 שקל עבור קורס שהיא מלמדת.
אבל העדויות הבהירו לשופטת שהחשבון המשותף פשוט לא עובד. כל הוצאה דורשת שתי חתימות, וההורים לא מסכימים כמעט על כלום. "כשאני פונה אליו נגיד על ציוד לבית ספר... הוא מאשר לי את זה ואז אחר כך הוא אומר לי 'לא, אני לא משלם את זה'", סיפרה האם.
כשהשופטת שאלה את האב איך קונים לבנות קלמר, הוא ענה: "אז נניח את הקלמר אמא שלי קנתה, את התיקים אני קניתי". לגבי רשימת ציוד שהאם הגישה, הוא טען שהכל "עולה הכל ביחד 50 שקל", ולא 300. גם הוא הודה שהמצב תקוע: "אני הצעתי שוב ושוב שיהיה לנו חשבון עם כרטיס אשראי. אין שיתוף פעולה". לכן השופטת קבעה שהאם תשמש "הורה מרכז". כל הורה ימשיך להפקיד את הסכום שנקבע בהסכם, והאם תנהל את החשבון ותוציא ממנו כסף "במתכונת שתבטיח שקיפות ואיזון".
את הסדרי השהות השופטת השאירה כמו שהם כרגע. עם זאת, היא קבעה ש"עוצמת הקונפליקט" בין ההורים לא נחלשת עם השנים, והורתה להם לחזור "ללא כל דיחוי" למתאמת ההורית שמונתה להם.
הבית שנתקע באמצע
הוויכוח הגדול ביותר היה סביב מגרש שנמצא בבעלות משותפת של הצדדים, ושעליו הם התחילו לבנות בית. לפי ההסכם, האב מממן את הבנייה בהתחלה. אחרי שמתקבל טופס 4, בני הזוג לוקחים משכנתא משותפת, וכל כספי המשכנתא עוברים לאב כהחזר. ההסכם קבע גם מה קורה אם נפרדים לפני שלוקחים משכנתא: האשה צריכה להחזיר לאב רבע משווי הבית לפי הערכת שמאי. אם היא לא תעשה זאת, היא תקבל בחזרה את מה שהשקיעה ועוד 400 אלף שקל, והבית כולו יעבור לאב.
באוקטובר 2022 שלח האב הודעת פירוד, עוד לפני שנלקחה משכנתא. האשה השקיעה בבית 500 אלף שקל במקום 700 אלף. האב טען שזו הפרה יסודית של ההסכם, ודרש שהבית יירשם על שמו תמורת 900 אלף שקל. הוא גם דרש שהאשה תשלם את החובות לקבלן ואת הריבית שהצטברה. האשה מצדה, ביקשה לפרק את השותפות ולקבל מחצית משווי הנכס. שמאי שמינה בית המשפט העריך את הנכס ב-4.15 מיליון שקל. היא טענה גם שהאב הסתיר ממנה מידע, והודתה: "אני לא עקבתי אחרי שביל הכסף".
השופטת דחתה את עיקר הטענות של שני הצדדים. מצד אחד, היא קבעה שההסכם קובע הפרדה רכושית מלאה, ושהאשה ידעה שעליה לשאת בחלק מעלויות הבנייה. לטענה של האשה, שלפיה היא לא ידעה שהבית נבנה, השופטת קראה "עצימת עיניים", משום שהמגרש נמצא רבע שעה נסיעה מהבית שבו הם גרו. מצד שני, היא קבעה שהאשה לא הפרה את ההסכם. האב עצמו אישר שעדיין אין טופס 4 ולא נלקחה משכנתא, ולכן המועד שבו האשה חייבת לשלם עדיין לא הגיע. את החובות לקבלן אי אפשר להטיל על האשה, משום שהיא לא חתמה על הסכם הבנייה מולו.
המסקנה: "על הצדדים למלא אחר הוראות ההסכם, ככתבו וכלשונו". כלומר בתוך 30 יום מקבלת טופס 4 האשה תצטרך להחזיר לאב רבע משווי הבית לפי הערכת שמאי. אם היא תשלם, השניים יחליטו אם להחזיק בבית יחד או שאחד מהם יקנה את חלקו של השני. אם לא תשלם, היא תקבל בחזרה את מה שהשקיעה ועוד 400 אלף שקל, והבית יעבור לאב. השופטת קבעה גם שהאב צריך לשלם לאשה 20 אלף שקל עבור החלק שלה בתכולת הדירה, כפי שנקבע בהסכם. הוא הודה שהוא לא שילם עד היום. כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו.את האם ייצגו עו"ד רונן דליהו ועו"ד הדס זלקוביץ, ואת האב ייצג עו"ד חיים פאשי לוין.
