מסמך עקרונות אחד, שני סכסוכים, ו-20 אלף שקל הוצאות
העליון ביטל עיכוב הליכים בתביעה בת עשור על שטח משותף בבניין, וקבע שתניית הבוררות במיזם הנדל"ני חלה על המיזם בלבד
תביעה שנפתחה ב-2016 בבית המשפט המחוזי בירושלים חוזרת לפסים. שופטי בית המשפט העליון ביטלו את ההחלטה להקפיא את בירורה עד לסיום בוררות, וחייבו את מי שביקש את העיכוב ב-20,000 שקל הוצאות.
פסק הדין נכתב בידי השופט דוד מינץ, בהסכמת השופטות יעל וילנר וגילה כנפי-שטייניץ. המערערות הן נופי בית ישראל וטאנק יו השם. מולן עמדו יוסף צבי לויפר, אליהו ברזני ובנק לאומי.
מכינוס נכסים לשולחן המשא ומתן
שורש הסכסוך במריבה ארוכה בין בעלי זכויות בבית משותף. לויפר הגיש תביעה, וברזני ואדם נוסף הגישו נגדו תביעות שכנגד, שעניינן סילוק ידו משטח משותף בנכס.
בהמשך נמכר הנכס לחברות במסגרת כינוס נכסים, והן נכנסו בנעליו של אחד התובעים שכנגד. בעל השליטה בחברות ולויפר פתחו במשא ומתן על מיזם נדל"ני משותף בנכס, וחתמו על מסמך עקרונות. לטענת לויפר, המסמך כלל תניה שלפיה כל המחלוקות ביניהם יתבררו בבוררות, והחברות טענו מנגד שהוא מסמך עקרונות בלבד ואינו מחייב.
מכל ההליכים נותרה על השולחן התביעה שכנגד של החברות. בפברואר 2025 ביקש לויפר לעכב אותה מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות. בעליון כבר קבעו בעבר שבקשה להעביר תיק לבוררות שורדת טענת שיהוי כל עוד המבקש טרם טען לגוף התביעה, אבל כאן השאלה הייתה אחרת: איזה סכסוך בכלל הועבר לבורר.
השופט א' רומנוב במחוזי קבע שמסמך העקרונות נועד להיות שלב ביניים, והסכם סופי אמור היה להיחתם בהמשך. עם זאת, לגישתו, הצדדים הסכימו שכל מחלוקת מאותו יום, כולל השאלה אם המסמך מחייב, תוכרע בבוררות. הוא הסתמך גם על כך שהצדדים כבר פנו בעבר לבורר במחלוקת על המיזם.
ההיגיון היה כזה: אם הבורר יקבע שהמסמך מחייב, ייתכן שהוא גם משפיע על זכותן של החברות להמשיך בתביעה. ההליכים הוקפאו.
החברות טענו שהמחוזי דילג על השאלה אם המסמך תקף בכלל, ושהתניה עוסקת בענייני מסמך העקרונות בלבד. לויפר השיב שהחברות נמנעו מלהצביע על נזק בלתי הפיך, שהרי התביעה עוכבה ונותרה בחיים, ושערכאת הערעור נמנעת בדרך כלל מהתערבות בממצאי עובדה.
מינץ פתח בהסתייגות. רשות ערעור בענייני בוררות ניתנת במקרים חריגים, ובהחלטות עיכוב לפי סעיף 5 הדבר נכון ביתר שאת. אבל המקרה הזה, כתב, נמנה עם החריגים.
- צעד נדיר: ביה"ד הארצי אשרר ביטול פסק בורר של שופט בדימוס
- אחרי 12 שנות בוררות: תנובה חויבה לשלם 8.1 מיליון שקל למפיץ לשעבר
לפי מינץ, סעיף 5 דורש שישה תנאים, והשני הכריע: הסכסוך בבית המשפט צריך להיות אותו סכסוך שהוסכם להעביר לבורר. "שהרי כל סכסוך עומד בפני עצמו", כתב. הסכמה על בוררות בעניין אחד מעניקה לבורר סמכות באותו עניין, ותו.
ביישום, הוא היה חד. גם בלי להכריע אם מסמך העקרונות מחייב, "ברי כי הצדדים הסכימו למסור לבוררות את הסכסוכים הקשורים במיזם. הא ותו לא". התביעה שכנגד עוסקת בסילוק יד משטח משותף. "מדובר אפוא בשני סכסוכים שונים זה מזה".
המחוזי עצמו ציין שהמסמך שותק לגבי התביעה שכנגד. מינץ הגדיר את הקביעה שהבורר יכריע בהשפעתו עליה כ"מוקשית". גם אם יש היגיון בקשר בין שני הסכסוכים, כתב, "אין בהשפעה שעשויה להיות לסכסוך אחד על השני כדי להקנות לבורר סמכות לדון בסכסוך השני".
השופט הזכיר שעומדת לבית המשפט דרך נפרדת לעכב הליך, דוקטרינת "הליך תלוי ועומד". בתיק הזה הבקשה נשענה על חוק הבוררות בלבד.
בתיק בוררות אחר, בורר נדרש להשיב לצדדים חלק משכרו. מחלוקות על שטחים משותפים מגיעות לבתי המשפט בקביעות, ובאחת מהן דיירים שהשתלטו על 110 מ"ר משותפים נדרשו לשלם את המחיר.
את חברות נופי בית ישראל וטאנק יו השם ייצגו עורכי הדין גאי כרמי, כפי קליינמן ותמיר מדמוני. את לויפר ייצגו עורכי הדין אסף גבאי ועמית עפר.
התביעה שכנגד, שנולדה במחלוקת על שטח משותף לפני עשור, חוזרת אל שולחנו של השופט במחוזי.
