טענות המרמה קרסו, וחברת הסדרי החוב תשלם 88 אלף שקל
הטענות שחתימתה זויפה, שהוליכו אותה שולל ושהכסף שלה נלקח בלי תמורה קרסו בחקירה הנגדית, ובכל זאת חברה להסדרת חובות ובעליה ישלמו ללקוחה לשעבר 88,390 שקל. השופט עדי הדר מבית משפט השלום בתל אביב קבע ביום ראשון שההסכם בין הצדדים בטל, משום שחברת ליבנה דני שירותים פיננסיים והבעלים שלה, דני ליבנה, נתנו ללקוחה שירות משפטי. על שירות כזה נאסר עליהם לגבות כסף כבר ב-2017, בפסק דין של בית המשפט המחוזי.
הלקוחה פנתה לחברה בקיץ 2020. היו לה חובות של הלוואות, לדבריה בהיקף של כ-180 אלף שקל ולדברי ליבנה עד 300 אלף, ודירה בשווי של כ-650 אלף שקל בלי משכנתא. באפריל 2021 היא חתמה על הלוואה חוץ בנקאית של 330 אלף שקל לשנה אחת, בשעבוד על הדירה. אחרי דמי טיפול נכנסו לחשבונה 280 אלף שקל, וכ-255 אלף מתוכם הועברו לחברה, ששילמה מהם לנושים, לספקים ולה עצמה לפי בקשותיה. בסוף 2021 היא נכנסה להליך חדלות פירעון של יחיד, והדירה נמכרה.
מה נשאר מטענות המרמה?
בתביעה שהגישה ב-2024 דרשה הלקוחה 240 אלף שקל ועוד 10 אלף שקל על עוגמת נפש. לטענתה, הנתבעים הציגו את עצמם כמומחים להסדרי חוב, החתימו אותה על מסמכים שלא הוסברו לה ושלחו אותה להלוואה ולחדלות פירעון בלי צורך, אף שהייתה מסוגלת לפרוע את חובותיה. בסיכומים טענה שהיא "נפלה קורבן למעשה נוכלות ועוקץ חמור ביותר". הנתבעים השיבו שהתביעה היא "שימוש לרעה בהליכי משפט", שהם המליצו לה למכור את הדירה ושהיא זו שהתעקשה על ההלוואה. הם צירפו כרטסת שמפרטת לאן הלך הכסף שהופקד אצלם.
טענת הזיוף נפלה ראשונה. מומחית להשוואת כתב יד מטעם הנתבעים קבעה שהחתימות על ההסכמים ועל סיכומי הפגישות הן של הלקוחה, ובחקירתה עברה הלקוחה לגרסה אחרת, שלפיה חתמה על דפים ריקים שהתוכן הודפס עליהם בדיעבד. "ביהמ"ש לא האמין לטענה כבושה זו", כתב השופט. הוא מנה נקודות נוספות שבהן השתנתה גרסתה, בהן יכולתה לקרוא מסמכים בעברית, הטענה שהכריחו אותה לחתום על הסכם ההלוואה והיקף החובות. בחקירה היא גם אישרה שהחברה שילמה לגורמים שונים לפי בקשתה, בניגוד לטענה בכתב התביעה שהכסף נגזל ממנה.
מהעדויות ומסיכומי הפגישות התרשם השופט שהלקוחה התעקשה על ההלוואה במקום למכור את הדירה. "ביהמ"ש התרשם, שנטילת ההלוואה, על דעת התובעת, נועדה באופן מעשי לקנות זמן", כתב. מאחר שלא הוכח שהנתבעים יעצו לה ליטול את ההלוואה או להיכנס לחדלות פירעון, נדחתה הדרישה לפיצוי על נזק ממוני.
מי היה צריך לשמור 30 אלף שקל להארכה?
בחקירתו של ליבנה עלה פרט שהשופט ראה בו התרשלות. ההלוואה ניתנה לשנה, ואפשר היה להאריך אותה בשנה נוספת תמורת כ-30 אלף שקל של ריבית מראש. כשהגיע המועד, הכסף שהוחזק אצל החברה כבר נגמר. ליבנה העיד שהזהיר את הלקוחה ושהיא הפעילה עליו לחץ כבד, ותיאר את המסרונים ביניהם: "אני מתחמק מלתת תשובות כי הלחץ היה כבד תעביר לי לחשמל, תעביר לי למים". השופט לא קיבל את גרסת האזהרה. הוא ציין שליבנה הקפיד לתעד בכתב כל הוראה שקיבל מהלקוחה, "אך דווקא בעניין מהותי זה, אין לפני ביהמ"ש תיעוד של אותה אזהרה".
לפי פסק הדין, עיקר תפקידם של הנתבעים, כדבריהם, היה לשמור על כספה של הלקוחה ולטפל בו, ו"הם כשלו בחובתם המרכזית כלפיה". גם ההתרשלות הזו לא הובילה לפיצוי, משום שלא הוכח ששנה נוספת הייתה מצילה את הדירה.
השופט מצא גם שהשירות העיקרי שקיבלה הלקוחה היה הרחקת הכסף מהנושים. כל עוד הכסף ישב אצל החברה ולא בחשבון שלה, הנושים לא יכלו לעקל אותו, ואחרי שנכנסה לחדלות פירעון הוא גם לא הועבר לנאמן. ליבנה נשאל אם גילה לנושים שהוא מחזיק בכספה, והשיב: "ניהלנו מו"מ על חובות של 300,000 עם תקציב נמוך". הוא לא הציג אף מסמך שבו עדכן נושה כלשהו, והשופט כתב ש"ההיגיון אומר שאם היה מגלה זאת, הנושים מיד היו מבקשים לעקל הסכום שנמצא אצלו".
הידעת?אילו פעולות מותרות רק לעורכי דין?
מה אסר בית המשפט המחוזי ב-2017?
הבסיס לחיוב נמצא בתביעה שהגישה לשכת עורכי הדין נגד החברה ונגד ליבנה לפני כעשור. ביוני 2017 הסתיים ההליך בבית המשפט המחוזי בהסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, ובה צו מניעה קבוע: "הנתבעים לא יבצעו ולא יתנו טיפול משפטי וכן לא יגבו כסף עבור טיפול משפטי". עוד נקבע שבהסכמים עם לקוחות חדשים ייכתב במפורש שהייעוץ אינו משפטי ושהחברה אינה חברת עורכי דין. בהסכמים עם הלקוחה לא הופיעה הבהרה כזו, ורק בסיכומי פגישות מאוחרים יותר נכתב שליבנה אינו עורך דין. היא עצמה העידה שחשבה שהוא עורך דין.
ההסכם מינואר 2021 הגדיר את מטרת ההתקשרות כ"ליווי פיננסי של הלקוח, להגיע להסדר חוב מופחתים מול כל הנושים ולדאוג למשכנתא חוץ בנקאית", תמורת 65 אלף שקל כולל מע"מ. בפברואר 2022 הופחת הסכום ל-40 אלף שקל בתוספת מע"מ. ההלוואה עצמה הייתה משכנתא חוץ בנקאית קצרה, מוצר שהביקוש אליו גדל בעקבות המגבלות שהרגולציה מטילה על הבנקים. ליבנה אישר בעדותו שקיבל מראש את מסמכי ההלוואה, עיין בטיוטה ואישר ללקוחה לחתום, והיא חתמה בלי שעורך דין היה לצידה. כשנשאל אם הסביר לה על מה היא חותמת, השיב: "ברור שהסברנו".
השופט אימץ את הקביעה מתיק קודם נגד אותם נתבעים, שלפיה "ניהול משא ומתן עם נושים או מלווים על הסכמים משפטיים, לא פשוטים, שלחתימה עליהם ולהפרה שלהם יכולות להיות משמעויות מרחיקות לכת, היא פעולה שאינה 'טכנית'". בתיק ההוא העיר בית המשפט שכספי הלקוחות לא הופקדו בחשבון נאמנות, כפי שהדין מחייב עורך דין שמחזיק כסף של לקוח. השופט הדר ראה בכך דוגמה לחומרת ההפרה, וכתב שהנתבעים "מנצלים כביכול העובדה שאינם עורכי דין, כדי לא להחזיק הכספים שקיבלו כנאמנים בחשבון נאמנות".
הידעת?מה קורה לכסף ששולם לפי חוזה בלתי חוקי?
איך הגיעו ל-88,390 שקל?
השופט סירב לפטור את הנתבעים מהשבה, משום שרק הם ידעו שההתקשרות מפרה את פסק הדין מ-2017. החברה הציגה כרטסת שלפיה גבתה 23,400 שקל שכר טרחה, כולל מע"מ, והעבירה עוד 54,990 שקל לעורכת דין שייצגה את הלקוחה בהליך חדלות הפירעון. חשבונית מס של עורכת הדין לא הוצגה, והיא לא זומנה להעיד. השופט קבע שהנתבעים לא הוכיחו את ההעברה, הדגיש שאין בכך כדי להטיל דופי בעורכת הדין, שלא היה לה יומה בהליך, וחייב אותם להחזיר את שני הסכומים, 78,390 שקל. דרישות להחזר תשלומים לגורמים אחרים, כמו יועץ המשכנתאות, נדחו.
לסכום נוסף פיצוי על עוגמת נפש. בתיק הקודם נפסקו 12 אלף שקל, אבל הלקוחה ביקשה 10 אלף בלבד, וזה הסכום שנפסק. ליבנה חויב אישית, ביחד עם החברה, משום שהיה צד ישיר לפסק הדין מ-2017, ו"מעדות הנתבע עלה שהנתבעת היא הנתבע ולהפך", כתב השופט. השניים ישלמו 88,390 שקל בתוספת ריבית מיום הגשת התביעה, ועוד 3,000 שקל הוצאות ו-12 אלף שקל שכר טרחת עורך דין.
זה פסק הדין השני תוך חודשיים נגד אותם נתבעים. באוגוסט קבע שופט אחר באותו בית משפט, בתיק שוב נ' חברת אובליגור, שגם הסכם "ליווי פיננסי" משנת 2022, מול חובות לבנק הפועלים ולכאל, היה בלתי חוקי. השופט הדר עיכב את פסק הדין שלו כדי לקרוא את ההכרעה ההיא, ומצא שהעובדות "דומות עד זהות". בשני המקרים הלקוחות הופנו לאותה חברת אשראי, חתמו על הלוואה לשנה אחת, נכנסו לחדלות פירעון ואיבדו את ביתם.
