פי שבעה סיכוי להתקבל: כך קשר אחד בחברה משנה את חיפוש העבודה
ניתוח של לינקדאין על כחמישה מיליון משתמשים מראה שמועמדים עם קשר ישיר בחברה המגייסת מתקבלים בסבירות גבוהה כמעט פי שבעה. המפתח, לפי אנשי הגיוס, הוא פנייה ממוקדת וקצרה עם בקשה ברורה
מחפשי עבודה בארצות הברית שיש להם קשר ישיר עם עובד בחברה שאליה הם פונים מגדילים את סיכויי הקבלה שלהם כמעט פי שבעה, בהשוואה למועמדים בלי קשר כזה. כך עולה מניתוח של לינקדאין, רשת התעסוקה שבבעלות מיקרוסופט, שבחן נתונים של כחמישה מיליון משתמשים בכמה מדינות. קשר ישיר מוגדר ברשת כקשר מדרגה ראשונה, כלומר מי שמופיע ברשימת אנשי הקשר של המועמד ועובד בחברה המגייסת.
הנתון מגיע בתקופה שבה שוק העבודה האמריקאי מתאפיין במעט גיוסים ובמעט פיטורים. עובדים נשארים במקומם, משרות פנויות מתמלאות לאט, ומספר המועמדים לכל משרה בארצות הברית הוכפל בתוך כמה שנים, לפי נתוני הרשת עצמה. בשוק כזה, קורות חיים שנשלחים דרך טופס מקוון מתחרים במאות פניות אחרות, ומסננים אוטומטיים מדרגים אותם עוד לפני שמגייס אנושי רואה אותם. המלצה פנימית מקצרת את הדרך הזאת.
אבל רשת קשרים רחבה לבדה מספקת מעט. לפי אנשי הגיוס של לינקדאין, הפער המרכזי נמצא באופן הפנייה. בקשה כללית לשיחה, בלי מטרה ברורה, מעבירה את כל העבודה לצד השני ולכן נדחית בקלות. פנייה ממוקדת, שמסבירה מה המועמד מבקש ומה הוא מציע בתמורה, מגדילה את הסיכוי לתשובה חיובית.
בפועל, מדובר בכמה התאמות פשוטות. במקום לבקש "לשמוע על החברה", אפשר לבקש רבע שעה של שיחה עם שלוש שאלות מוגדרות מראש. הגבלת הזמן משדרת כבוד ללוח הזמנים של מי שמתבקש לעזור, והשאלות המוכנות מראות שהמועמד עשה שיעורי בית. גם כשהנמען מרגיש שמישהו אחר מתאים יותר לעזור, פירוט הבקשה מאפשר לו להפנות את המועמד למישהו מתאים יותר.
רשת הקשרים של רוב האנשים גדולה ממה שהם נוטים לחשוב. בוגרים טריים, למשל, חוששים לעיתים קרובות שרשת הקשרים המקצועית שלהם דלה בגלל ניסיון תעסוקתי מועט. בפועל, מרצים, יועצים אקדמיים, חברים ללימודים ואפילו משפחות שעבורן עבדו כבייביסיטר יכולים לשמש קישור לחברה מסוימת. גם מעגלים חברתיים, כמו קבוצת שכונה ברשת החברתית או חברים לאימון בחדר הכושר, עשויים להפנות למשרות שמתאימות למחפש העבודה.
הממצאים האלה תואמים מחקר רחב היקף שערכה לינקדאין בקרב כ-20 מיליון משתמשים לאורך חמש שנים, ופורסם בכתב העת Science. המחקר מצא שדווקא קשרים חלשים במידה בינונית, אנשים שמכירים אך רחוקים מלהיות חברים קרובים, תרמו יותר מכולם למעבר לעבודה חדשה. ההסבר המקובל הוא שהמעגל הקרוב חולק בדרך כלל את אותו מידע, ואילו מכרים רחוקים יותר חשופים להזדמנויות אחרות.
תחזוקת הרשת מתנהלת על רצף. בקצה האחד עומדות פגישות היכרות מתוכננות, ובקצה השני פעולות קטנות כמו תגובה לפוסט של עמית לשעבר או הודעה קצרה למכר כדי לשאול מה שלומו. פעולות כאלה שומרות על הקשר חי, כך שכאשר המועמד מבקש היכרות עם מישהו בחברה שאליה הוא מגיש מועמדות, הבקשה מגיעה ממי שהנמען זוכר.
עבור המעסיקים, ההעדפה למועמדים עם קשר פנימי מובנת. עובד שממליץ על מכר מעמיד בדרך כלל את המוניטין שלו על הכף, והמעסיק מקבל מידע אמין יותר מזה שמופיע בקורות החיים. חברות רבות אף משלמות בונוס לעובדים שהמלצתם הובילה לגיוס, משום שגיוס כזה זול ומהיר יותר מפרסום משרה או מעבודה עם חברת השמה.
מנגד, ההעדפה הזאת מעוררת שאלה של שוויון הזדמנויות. מועמדים בלי רשת קשרים מבוססת, כמו מהגרים, בני דור ראשון להשכלה גבוהה או מי שעובר הסבה מקצועית, עשויים למצוא את עצמם בעמדת נחיתות. עבורם, בניית קשרים מכוונת דרך מפגשים מקצועיים, קבוצות בוגרים והתנדבות עשויה להיות חלק מרכזי בחיפוש העבודה, לצד שליחת קורות החיים.
להרחבה: טוב חבר רחוק: הקשרים השטחיים ששווים יותר מהקרובים
להרחבה: לשלוח עשרות קורות חיים כבר עובד פחות: הכללים החדשים למציאת עבודה ב-2026
