2,300 מועמדויות בלי הצעה: שוק העבודה האמריקאי נסגר גם בפני בעלי דוקטורט
מהנדס כימיה עם תואר שלישי מפרינסטון, שמחקרו אוזכר בידי ועדת פרס נובל, חזר לבית הוריו ומחפש משרה כבר תקופה ארוכה. המקרה שלו משקף שוק של מעט גיוסים ומעט פיטורים, שבו האבטלה בקרב בוגרים צעירים עומדת על כ-5.6% וכ-42% מהם מועסקים במשרות שאפשר למלא גם בלי תואר
ג'ק וייס, מהנדס כימיה בן 30 עם דוקטורט מאוניברסיטת פרינסטון, הגיש יותר מ-2,300 מועמדויות מאז שסיים את התואר, ועדיין מחפש משרה קבועה. הוא חזר לגור בבית הוריו בסולט לייק סיטי, ומנסה להבין איך קורות חיים מרשימים כל כך נתקלים שוב ושוב בשתיקה של המעסיקים.
הרקע האקדמי של וייס חזק במיוחד. הוא סיים תואר ראשון בהצטיינות יתרה באוניברסיטת רייס, ובדוקטורט חקר אינטראקציות בין מולקולות. עבודה שלו על היווצרות קרח, שנשענה על למידת מכונה, הוזכרה בידי ועדת פרס נובל כדוגמה לשילוב כלים כאלה במחקר מדעי.
בתחילת הדרך כיוון וייס למשרות מחקר בחברות תרופות ולמלגות פוסט-דוקטורט במעבדות לאומיות. רוב הפניות הסתיימו בדחייה או נותרו בלי מענה. בהמשך הרחיב את החיפוש לתפקידי פיתוח תוכנה, לערים אחרות ולענפים רחוקים מתחומו, ובשלב מסוים הגיש מועמדות גם לעבודה בהכנת מזון בחברה שמוכרת עוגיות סרטנים קפואות. גם שם התשובה התעכבה ובסוף נעלמה. פניות לבוגרי האוניברסיטאות שבהן למד הניבו בעיקר עצה כללית להמשיך לעקוב אחרי לוחות המשרות.
לתקופה מסוימת מצא עבודה חלקית בסטארט-אפ שמעסיק מומחים לאימון מערכות בינה מלאכותית. השכר עמד על 70 דולר לשעה, אבל היקף העבודה השתנה מאוד: בשבועות טובים כ-20 שעות, ובאחרים ארבע שעות בלבד. בהמשך המשימות כמעט נעלמו, והחוזה הסתיים בהודעה קצרה בקבוצת צ'אט. כעת הוא שוקל לימודי משפטים, ובמקביל מפתח רחפן מבוסס בינה מלאכותית שאמור לעקור עשבים פולשים.
מדובר במקרה קיצון, אבל הוא משתלב היטב במגמה רחבה. שוק העבודה בארצות הברית נמצא בשלב שכלכלנים מכנים "מעט גיוסים, מעט פיטורים". עובדים שכבר מועסקים נשארים במקומם, החברות מגייסות בזהירות, ומי שמחפש עבודה מתחרה על מספר קטן יותר של משרות פנויות. אחת התוצאות היא עלייה באבטלה ארוכת טווח: שיעור האמריקאים שמחפשים עבודה 27 שבועות ויותר הגיע לרמה הגבוהה ביותר מזה כעשור, אם מוציאים מהחשבון את תקופת הקורונה והחודשים שאחריה.
הבוגרים הצעירים מרגישים זאת יותר מכולם. לפי נתוני הפדרל ריזרב של ניו יורק, שיעור האבטלה בקרב בוגרי אוניברסיטה טריים, בני 22 עד 27, עומד על כ-5.6%, גבוה משיעור האבטלה הכללי במשק. במקביל, כ-42% מהם מועסקים במשרות שאפשר למלא גם בלי תואר אקדמי, שיעור שממשיך לטפס. יצוין כי וייס עצמו מבוגר מטווח הגילים שהנתון מודד, ועדיין המקרה שלו ממחיש היטב את הקושי.
לבעלי תארים מתקדמים יש מכשול נוסף. משרות מחקר בתעשייה מעטות יחסית, והתחרות עליהן גבוהה. מנגד, כשמועמד כזה פונה לתפקידים פשוטים יותר, המעסיקים עשויים לראות בו בעל כישורי יתר שיעזוב ברגע שתגיע הצעה טובה יותר. כך נוצר מעין מלכוד: תואר שאמור לפתוח דלתות הופך לסימן שאלה בעיני המגייס.
גם הבינה המלאכותית משנה את כללי המשחק. מצד אחד, היא יצרה ביקוש למומחים שמלמדים מודלים, בדיוק כמו העבודה שוייס עשה. מצד שני, מדובר בעבודה זמנית, שתלויה בצורכי המעבדות ומשתנה מהר. בד בבד, חברות רבות מצמצמות משרות כניסה בתחומים שבהם המערכות כבר מבצעות חלק מהמשימות, ומעדיפות עובדים עם ניסיון מוכח שיכולים להתחיל לעבוד מהרגע הראשון.
המשמעות הכלכלית רחבה יותר מסיפור אישי. כשבעלי השכלה גבוהה מתקשים להיקלט, ההשקעה בתואר, בשכר לימוד ובשנים ארוכות של מחקר מחזירה את עצמה לאט יותר. נראה שחלק מהבוגרים יפנו להסבות מקצועיות, ללימודים נוספים או ליזמות, בדומה לכיוונים שוייס בוחן כעת.
- חיפשה עבודה בלינקדאין - הקישור לראיון כמעט רוקן לה את חשבון הבנק
- חיפש עבודה - ומצא 60 אלף משרות מזויפות - האיש שנלחם בנוכלים של לינקדאין
הוריו של וייס, שניהם רופאים, עברו על בקשות העבודה שלו בניסיון לאתר טעות שמרחיקה מעסיקים, ומצאו מסמכים מסודרים ותקינים. מבחינתם, ומבחינת רבים בשוק, זה אולי הנתון המטריד ביותר: גם מועמד שעושה הכול כמו שצריך עשוי לחכות זמן רב מאוד להצעה הראשונה.
להרחבה: עובדים צעירים או עובדים וותיקים - מי יפסיד ומי ירוויח ממהפכת ה-AI?
להרחבה: כולם מפטרים בהייטק - אז למה החברות עדיין מתקשות לגייס?
להרחבה: הפיטורים הגדולים בדרך - ה-AI פוגע בשוק העבודה: 113 אלף משרות נעלמו והפגיעה צפויה להתעצם
