"האויב הגדול של המשקיע הוא לא השוק - אלא הרגשות שלו"

כולנו מכירים את הכלל הבסיסי בהשקעות: לקנות בזול ולמכור ביוקר. אלא שבפועל, לא מעט משקיעים עושים בדיוק את ההפך. כשהמניה עולה הם ממהרים לממש את הרווח, וכשהיא יורדת הם נאחזים בה בתקווה שתחזור למחיר שבו נקנתה. אחרים מצטרפים להשקעה רק מפני שכולם מדברים עליה, או ממהרים למכור בתקופות של משבר מחשש שיפסידו עוד יותר. מאחורי ההחלטות האלה עומדים לא רק שיקולים כלכליים, אלא גם פחד, תקווה, צורך בשליטה, לחץ חברתי ולעיתים גם חוסר יכולת להודות בטעות.

פרופ' גיא הוכמן, מבית הספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן, חוקר קבלת החלטות, הטיות חשיבה וכלכלה התנהגותית. בראיון הוא מסביר מדוע גם ניסיון וידע פיננסי אינם מחסנים משקיעים מפני טעויות, כיצד הסביבה משפיעה על הנכונות לקחת סיכונים, ולמה אחת הדרכים לשפר את תוצאות ההשקעה היא דווקא להפסיק להתעסק בה כל הזמן.

לדבריו, הבעיה מתחילה בכך שאנחנו משוכנעים שההחלטות הכלכליות שלנו מתקבלות בצורה רציונלית. בפועל, הנסיבות שבהן אנחנו חיים, מצבנו הרגשי והדרך שבה אנחנו תופסים את עצמנו משפיעים על ההחלטות לא פחות מהנתונים הכלכליים. גם הבינה המלאכותית, שנכנסת בהדרגה לעולם ההשקעות, אינה בהכרח הפתרון. היא עשויה לסייע בקבלת החלטות, אך גם לחזק את ההטיות הקיימות שלנו.

"אנחנו מעדיפים להימנע מהפסד מאשר להרוויח"

מבחינה פסיכולוגית, מי האויב הגדול ביותר של המשקיע? האם זה הוא עצמו, הפחד, התקווה או הביטחון העצמי המופרז?

"הכול משפיע. אבל אולי האויב הכי גדול, במירכאות, הוא דווקא ההקשר שבו אנחנו נמצאים. אנחנו נוטים לחשוב שההתנהגויות הכלכליות שלנו רציונליות ומושפעות בעיקר מהמאפיינים האישיותיים שלנו. הן באמת מושפעות מהם, אבל לא פחות, וברוב המקרים אפילו יותר, מהמאפיינים של המצב.

"למשל, כשיש מלחמה או אירוע כמו הקורונה, אנשים לוקחים הרבה פחות סיכון כלכלי מכפי שהם מוכנים לקחת בדרך כלל. כשאנשים נמצאים במצב רגשי מסוים, זה משפיע על הנכונות שלהם לקחת סיכון.

"אנחנו מכירים הבדלים בין קבוצות שונות. למשל, נשים נוטות לקחת פחות סיכונים מגברים, ואנשים מבוגרים נוטים לקחת פחות סיכונים מצעירים. אבל הסביבה והמאפיינים של המצב משפיעים לא פחות, ובדרך כלל אפילו יותר".

משקיעים יודעים שצריך לקנות בזול ולמכור ביוקר, אבל בפועל רבים ממהרים למכור מניות שעולות וממשיכים להחזיק במניות שיורדות. למה זה קורה, גם למשקיעים מנוסים?

"יש לזה הרבה הסברים פסיכולוגיים. אחד ההסברים המקובלים הוא שאנחנו מעדיפים להימנע מהפסד מאשר להרוויח.

• חמישה דברים שכדאי לדעת על מיסוי השקעות
• לא רק תשואה: איך משפחות עשירות בארה"ב משלבות ערכים בתיק ההשקעות

"כשאנחנו רואים שהמניה שלנו קצת עולה, אנחנו אומרים שאנחנו יכולים למכור אותה כי הרווחנו. אם המניה מפסידה, אנחנו שומרים עליה וממשיכים להחזיק בה, כי אנחנו מפחדים לממש את ההפסד. אנחנו אומרים לעצמנו שאולי נחכה עוד קצת והיא תתאושש.

"לפעמים זה באמת קורה, אבל באופן עקרוני זו לא בהכרח החלטה רציונלית. אנחנו אמורים לבחון אם יש סיבה להמשיך להחזיק בהשקעה או לצאת ממנה, אבל בפועל הפחד להפסיד משפיע מאוד על ההחלטה.

"זה נכון גם למשקיעים מנוסים. מעבר לניסיון ולידע המקצועי שלנו, אנחנו מושפעים מרגשות ומתחושות. אנחנו מעדיפים את האשליה, או את התקווה, שההשקעה תחזיר את ההפסד ואפילו תרוויח. כל עוד לא מכרתי, ההפסד הוא רק בתיאוריה, ולכן מבחינתי עדיין קיים הסיכוי להתגבר עליו.

"לכן אנשים מעדיפים להחזיק בכוח מניות מפסידות יותר מאשר מניות מרוויחות. מעבר לזה, אנחנו יודעים שאנשים הם קצרי רואי. אכפת לנו יותר מהרווח כאן ועכשיו מאשר ממה שיכול לקרות בעתיד.

"השקעה היא משחק לטווח ארוך, אבל לאנשים אכפת יותר מהתועלת שהם יכולים לקבל עכשיו. בעתיד מי יודע מה יהיה, אבל עכשיו אני יודע בדיוק מה אני יכול לעשות עם הכסף ואיך אני יכול ליהנות ממנו. לכן רווחים מהירים וקלים נראים לנו אטרקטיביים יותר מהשקעות ארוכות טווח".

• מחר בבורסה: מניית אלביט תעלה, והמניה הפופולארית שתיפול 7%
• עכשיו באים? הביטחוניות ירדו ב-40% וספקית הלייזר מכוונת להנפקה בשווי מנופח של 1.5-1.8 מיליארד שקל

למה כל כך קשה למשקיעים להודות בטעות? גם כשברור להם שההשקעה לא הצליחה, הם ממשיכים למצוא הסברים שמצדיקים את ההחלטה המקורית.

"להודות בטעות זה אומר שעשיתי משהו לא בסדר. אבל אם אני מתרץ לעצמי את מה שקרה באמצעות נסיבות לא רגילות, חוסר מזל או גורמים אחרים, אז אין פגיעה אישית.

"אנחנו רוצים להתנהג בצורה שתגרום לנו להרגיש טוב עם עצמנו, ולא תגרום לנו להרגיש שאנחנו לא חכמים, לא רציונליים או לא משקיעים טובים. לכן אנחנו פועלים הרבה פעמים על פי רגשות, אבל לא רוצים לחשוב שאנחנו אנשים שפועלים בצורה לא רציונלית.

"אנחנו נותנים לעצמנו כל מיני תירוצים שמסבירים למה ההתנהגות שלנו דווקא בסדר. למשל, אני יכול להגיד שהעובדה שאני ממשיך להחזיק במניה מפסידה לא אומרת שאני לא רציונלי, אלא שיש לי אופק ארוך ואני יודע שהיא יכולה להתאושש. אז אני ממשיך לחכות".

איך משקיע יכול לדעת מתי הוא מפגין סבלנות מוצדקת ומתי הוא פשוט מסרב להכיר בכך שטעה?

"זה משתנה מאדם לאדם. יש אנשים שקל להם יותר להודות בטעות, בעיקר כשהיא לא מאיימת על הזהות שלהם.

"למשל, אם אני תופס את עצמי כמשקיע חובבן, אני יכול להגיד שלפעמים קורות טעויות, וזה קורה גם למקצוענים. אבל אם אני חושב שאני אדם מאוד מתוחכם מבחינה כלכלית, שאני משקיע טוב ומתנהל נכון, כשאני עושה טעות אני נוטה יותר להשליך את האחריות על הסביבה ועל הנסיבות מאשר על עצמי.

"זה תלוי מאוד במידה שבה הטעות מאיימת על הזהות שלי ועל הדרך שבה אני רואה את עצמי.

"צריך לזכור שגם מבחינה חברתית יש ציפייה שנהיה אנשים שיודעים להתנהל עם כסף. זה נחשב משהו רצוי, נכון וטוב, וכולם רוצים לראות את עצמם ככאלה.

"אבל בסופו של דבר, בדיוק כמו שכשאני לא מרגיש טוב אני הולך לרופא, וכשצריך לתקן משהו בבית אני פונה לבעל מקצוע, גם בהשקעות צריך לדעת לבקש עזרה.

"בישראל אין מספיק חינוך לאוריינות פיננסית, ואין הרבה העברה בין-דורית של ידע פיננסי. לכן להרבה אנשים אין ידע מספק בתחום שהוא אחד הדברים החשובים ביותר שאנחנו עושים בחיים - ניהול הכסף שלנו.

"יש אנשי מקצוע, יועצים וגם אפליקציות שיכולים לעזור. העניין הוא שיש סוג של טאבו סביב דיבור על כסף. אנשים חוששים לערב אחרים בהחלטות הכלכליות שלהם, כי זה אישי, וכי מבחינתם בקשת עזרה עלולה להעיד שהם לא בסדר.

"אבל זה בסדר גמור לבקש עזרה. כשמישהו אחר מסתכל על ההשקעה בצורה מקצועית, והוא לא מעורב בה רגשית כמונו, יש סיכוי שנעשה פחות טעויות".

"כולם חושבים שהאחרים יודעים יותר מהם - וככה נוצרות בועות"

כשכולם מדברים על מניה מסוימת, על ביטקוין או על השקעה במדד S&P 500, אנשים מרגישים שהם חייבים להצטרף כדי לא להישאר בחוץ. האם הפחד להחמיץ הזדמנות מסוכן יותר מהפחד להפסיד כסף?

"צריך לזכור שגם הבורסה מושפעת מההתנהגות של המשקיעים. כשאנשים רבים רצים להשקיע במשהו מסוים, הביקוש יכול להעלות את המחיר, גם אם לא חל שינוי מהותי בערך הכלכלי של ההשקעה.

"הרבה פעמים מתרחשים אירועים שמשפיעים על אנשים רבים וגורמים להם להשקיע בתחום מסוים. תחשבי למשל מה קרה לחברת זום בתקופת הקורונה. פתאום נוצר ביקוש עצום לשירות שלה בעקבות נסיבות שלא היו קיימות קודם.

"זה גם אחד הבסיסים להתפתחות של בועות. הרבה אנשים משקיעים במשהו כי הם חושבים שכולם רוצים להשקיע בו, ובסופו של דבר ההתנהגות הזאת יכולה גם לפגוע בערך של ההשקעה.

"אנחנו יצורים חברתיים. מה שאנשים אחרים עושים מלמד אותנו לכאורה מה נכון ומה מקובל. אם אנחנו רואים שהרבה אנשים משקיעים במשהו מסוים, אנחנו רוצים להיות חלק מזה.

"מעבר לתחושת ה-FOMO, הפחד להחמיץ, יש גם את הרצון להשתייך. ויש עוד מחשבה שמשפיעה עלינו: אם אני לא יודע מה נכון לעשות, אבל כולם הולכים בכיוון מסוים, כנראה שהם יודעים יותר טוב ממני".

הוכמן מסביר כי התופעה הזאת קשורה למושג פסיכולוגי המכונה "בורות פלורליסטית". כל אחד מהמשתתפים מניח שלאחרים יש מידע טוב יותר משלו, ולכן הוא מחקה את התנהגותם.

"כל אחד חושב שהוא לא יודע, אבל האחרים כן יודעים. לכן, כשאנשים רבים עושים משהו, גם אחרים אומרים לעצמם שהם יעשו כמוהם, כי כנראה האחרים יודעים יותר טוב. אבל בסופו של דבר, רוב האנשים לא באמת יודעים יותר טוב. כולם הולכים ומחקים את האחרים. כך נוצרים הרבה פעמים טרנדים שלא בהכרח מובילים להשקעה חכמה לטווח ארוך, אלא להתנהגות נקודתית."

"וכשאנחנו מוסיפים לזה את הנטייה שלנו להתמקד בכאן ועכשיו, כל דבר טרנדי שנראה טוב מושך אותנו עוד יותר".

עד כמה הרשתות החברתיות, קבוצות הוואטסאפ והמשפיענים הפיננסיים מעצבים את החלטות ההשקעה? האם צומח כאן דור שמקבל החלטות על סמך סרטונים והמלצות במקום לבצע בדיקה עצמאית?

"מה שמעניין הוא שכנראה המצב שונה ממה שאנחנו נוטים לחשוב. עדיין אין הרבה נתונים בנושא, אבל מהנתונים שעולים עד עכשיו מתגלה משהו מפתיע. מי שמסתכלים יותר על התכנים האלה הם הצעירים, ולא המבוגרים. אבל מי שפחות מושפעים מהם הם דווקא הצעירים."

"יש כאן פרדוקס. הצעירים נחשפים יותר למשפיענים, אבל הם פחות מושפעים מההמלצות שלהם. הם עושים יותר בדיקות שוק, וגם כשהם רואים משפיען שממליץ על משהו, הם לא ממהרים לאמץ את ההמלצה. למרות שיש מעורבות גבוהה מאוד של צעירים בתכנים של משפיענים ברשתות החברתיות, ההשפעה שלהם על התנהגות צרכנית ועל השקעות, לפחות לפי הנתונים שיש כרגע, אינה גבוהה כפי שאולי היינו מצפים".

איך אתה מסביר את זה? הרי דווקא צעירים נחשבים למי שמושפעים יותר מרשתות חברתיות.

"כי הדור הצעיר מחפש יותר משמעות, ולא רק רווח. הצעירים מחפשים חברות שתורמות לחברה, שעושות משהו טוב, ולא רק חברה שהמניה שלה עולה. לכן, כשהם מקבלים המלצה, הם רוצים לוודא שמדובר במשהו שתואם לתפיסת העולם שלהם, משהו שמתאים להם מבחינת משמעות ולא רק מבחינה כלכלית."

"זו אחת הסיבות לכך שהם לא ממהרים לקנות או להשקיע מיד במה שהם שומעים ברשתות החברתיות".

איך אפשר להבחין בין יכולת אמיתית של משקיע לבין הצלחה שנובעת ממזל? ועד כמה ביטחון עצמי מופרז מסכן את המשקיע?

"קודם כול צריך לזכור שבכל השקעה יש סיכון מסוים. יש השקעות עם סיכון גבוה יותר או נמוך יותר, אבל תמיד מדובר בהחלטות שמתקבלות בתנאים של סיכון. אנחנו יכולים לבחור את האפשרות שיש לה את הסיכוי הטוב ביותר להניב רווח, אבל התוצאה אינה תלויה רק בנו."

"בעיניי, אחד הדברים החשובים ביותר בהשקעות, וזה משהו שאנשי מקצוע יודעים טוב יותר ממשקיעים פחות מנוסים, הוא שדווקא ככל שאתה פועל פחות, אתה יכול להגדיל את הסיכויים שלך להצליח.

"יש מחקרים שמראים שכאשר מונעים מאנשים לבדוק כל הזמן את מצב ההשקעות שלהם, או לבצע פעולות במשך כמה חודשים, התוצאות שלהם משתפרות.

"הבעיה היא שאנחנו לא מספיק סבלנים. לכן, מי שמסוגל לעשות בחירות שיגבילו אותו בהמשך, למשל ליצור מסגרת השקעה שבה לא ניתן למשוך את הכסף בקלות, יכול להגן על עצמו מפני החלטות שמושפעות מרגשות רגעיים.

"בגלל שאנחנו מושפעים מאוד מהסביבה ולא תמיד מתנהגים בצורה רציונלית, כדאי להשתמש בכלים ובמנגנונים שיעזרו לנו להימנע מהחלטות פחות טובות".

מה המחקרים מלמדים על הקשר בין גיל וניסיון לבין קבלת החלטות השקעה? האם משקיעים מבוגרים ומנוסים באמת פועלים טוב יותר?

"בדרך כלל ניסיון וגיל עושים טוב, אבל צריך לזכור שככל שאדם מתבגר, יש לו פחות זמן להתמודד עם הפסד ולהתאושש ממנו. לכן המודלים הכלכליים ממליצים שככל שאנחנו מתבגרים, נשנה את הרכב ההשקעות שלנו ממשהו מסוכן יותר ולטווח ארוך, למשהו פחות מסוכן ולטווח קצר יותר."

"בגיל מבוגר קשה יותר לתקן הפסדים, ואנחנו צריכים יותר כסף נזיל. לכן הרכב ההשקעות צריך להיות דינמי ולהשתנות לאורך החיים.

"אבל בפועל זה לא תמיד קורה. בגלל שהניסיון משחק תפקיד, וגם היכולת לדחות סיפוקים משתפרת עם השנים, אנחנו רואים לא מעט מצבים שבהם דווקא הצעירים לוקחים פחות סיכון מהמבוגרים, בניגוד למה שהיינו מצפים על פי המודלים".

"מלחמות גורמות לאנשים לקחת פחות סיכונים - וההשפעה יכולה להימשך דורות"

איך מלחמה, חוסר ודאות ביטחונית או משבר כלכלי משנים את התנהגות המשקיעים בישראל? האם בתקופות כאלה אנשים מעדיפים השקעות סולידיות יותר, או שיש דווקא מי שמוכנים להמר יותר?

"במצבים כאלה אנשים בדרך כלל מוכנים לקחת פחות סיכון. זה היה נכון בתקופת הקורונה וזה נכון גם בתקופות מלחמה.

"ככל שחוסר הוודאות עולה, וככל שאנחנו פחות בטוחים לגבי מה שיקרה לנו, מבחינה חברתית, כלכלית או ביטחונית, אנחנו מנסים להחזיר כמה שיותר שליטה לחיים שלנו.

"חלק מהניסיון להחזיר שליטה הוא להפחית את הסיכון ואת חוסר הוודאות בהשקעות. ראינו בתקופת הקורונה שאנשים עברו לערוצים בטוחים יותר, וזה קרה גם בעקבות מלחמות ואסונות טבע. מה שמעניין הוא שההשפעה הזאת יכולה להיות חזקה מאוד. לפעמים הנטייה לקחת סיכון חוזרת לרמה הקודמת רק אחרי שני דורות".

כלומר, ההשפעה של מלחמה על הנכונות שלנו לקחת סיכונים כלכליים יכולה להימשך הרבה אחרי שהמלחמה מסתיימת?

"בהחלט. וזה אחד הדברים הבעייתיים, משום שלקיחת סיכון כלכלי חשובה לצמיחה. דווקא כשיש משברים כלכליים, מלחמות או אסונות טבע, אנשים פחות רוצים לקחת סיכון. אבל במצבים כאלה חשוב גם שהמדינה וגם האנשים יזכרו שלקיחת סיכונים מחושבים היא חלק מהיכולת לחזור לצמיחה."

"יש מצבים שבהם התשואה האפשרית גבוהה יותר, וגם התועלת החברתית של השקעות יכולה להיות גבוהה יותר. לכן יש חשיבות ליצירת תנאים שיעודדו פעילות כלכלית גם בתקופות של חוסר ודאות".

האם אפשר לומר שבגלל ריבוי המלחמות והמשברים בישראל, המשקיע הישראלי נוטה לקחת פחות סיכונים ממשקיעים במדינות אחרות?

"צריך לזכור שגם בעולם יש בעיות, ויש מקומות שבהם הנכונות לקחת סיכונים ירדה משמעותית. אבל ככל שחברה, כמו בישראל, חשופה יותר למלחמות ולמשברים, כך בממוצע היא נוטה לקחת פחות סיכון כלכלי.

"מה שמעניין הוא שהשונות בין האנשים חוזרת לעצמה מהר יותר מהממוצע. כלומר, האנשים שנמצאים בקצוות - אלה שמאוד שונאים סיכון ואלה שמאוד אוהבים סיכון - חוזרים מהר יחסית להתנהגות הרגילה שלהם.

"אבל רוב האנשים נשארים באמצע, מחכים לראות מה קורה. לפעמים לוקח להם לא מעט זמן לחזור לנכונות לקחת סיכונים.

"זו תופעה שחשוב להיות מודעים אליה, בעיקר מבחינת קביעת מדיניות. חברה צריכה מידה מסוימת של סיכון כלכלי כדי לצמוח. כמובן, לא צריך ללכת לקיצוניות השנייה, אבל צריך למצוא את האיזון".

איך המדינה יכולה לעודד השקעות ולקיחת סיכונים בתקופות של חוסר ודאות?

"אפשר למשל לתת הקלות מס למי שמשקיע באפיקים שיש בהם סיכון גבוה יותר, לתת סובסידיות מסוימות או ליצור מנגנונים שמאפשרים להתמודד עם הפסדים מיידיים.

"יש כל מיני אפשרויות שבהן הממשלה יכולה לעודד משקיעים ויזמים לקחת סיכונים מחושבים. בסופו של דבר, מכיוון שבני אדם לא מתנהגים באופן רציונלי באופן טבעי, גם לקובעי המדיניות ולרגולטורים יש אחריות ליצור תנאים שיעודדו התנהגות כלכלית נכונה יותר".

אדם שספג הפסד משמעותי בבורסה הופך בהכרח למשקיע זהיר יותר?

"בדרך כלל כן. כמו שאומרים, מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין. אנשים לא אוהבים להפסיד, והם לא אוהבים את התחושה שמתלווה להפסד. לכן, כשאנחנו חווים הפסד משמעותי, אנחנו נוטים להיזהר יותר בהמשך. לפעמים הזהירות הזאת יכולה להיות גדולה מכפי שנדרש מבחינה כלכלית".

"ה-AI לא תמיד אומר לנו מה נכון - לפעמים הוא אומר מה שאנחנו רוצים לשמוע"

יותר ויותר אנשים משתמשים בבינה מלאכותית כמעט בכל תחום בחיים. האם הם כבר נעזרים בה גם לבחירת מניות ולניהול השקעות?

"מעט מאוד, וזה מאוד מפתיע ומעניין. אנחנו משתמשים היום בבינה מלאכותית כמעט לכל דבר, אבל דווקא לייעוץ פיננסי אנשים משתמשים בה פחות, ונכון לעכשיו גם פחות סומכים עליה.

"האמת היא שאנחנו לא באמת יודעים עד כמה היא ממליצה על מה שנכון, או על מה שהיא חושבת שהמשתמש רוצה לשמוע. לכן אנחנו גם לא יודעים תמיד אם היא נותנת המלצות טובות, במיוחד כשמדובר בתוכנה שלא פותחה במיוחד לייעוץ פיננסי."

"אני חושב שדווקא בתחום הזה יש לבינה המלאכותית יתרון מסוים על בני אדם, משום שהיא יכולה לחשוב בצורה יותר רציונלית, במירכאות, בלי חלק מההטיות הרגשיות שמאפיינות אותנו.

"לכן שווה להיעזר בה, אבל צריך לדעת איך לעשות את זה. לא כדאי בהכרח להתחיל בכך שאנחנו אומרים לה שאנחנו שונאים סיכון או אוהבים סיכון, ובכך לכוון אותה מראש. עדיף לבקש ממנה להציג בצורה פתוחה את האפשרויות הקיימות, את הסיכונים ואת היתרונות של כל אפשרות."

"כך אפשר להשתמש בה כדי להבין טוב יותר מה האפשרויות שעומדות בפנינו, מה אנחנו יכולים להרוויח ומה אנחנו עלולים להפסיד".

עד כמה הבינה המלאכותית צפויה להשתלט בעתיד על קבלת החלטות בבתי השקעות ובשוק ההון? האם היא יכולה להחליף אנשי מקצוע?

"זו שאלה מאוד מעניינת. ממה שאנחנו רואים עד עכשיו, הצ'אט משתלט על יותר מדי החלטות ומשימות, שלמרות שהוא טוב בביצוע שלהן, הוא עדיין לא מספיק טוב כדי להחליף את בעל המקצוע.

"הייחוד של הבינה המלאכותית ביחס להתפתחויות טכנולוגיות קודמות הוא שעד עכשיו היו לנו כלים ששיפרו יכולות מסוימות שלנו. הבינה המלאכותית לא רק משפרת את היכולות, אלא גם מחליפה את הקוגניציה שלנו.

"כשהיא באה להחליף את החשיבה שלנו, ואנחנו נותנים לה לעשות את זה במקום לבקר אותה ולהשתמש בה ככלי, אנחנו עלולים לאבד את היתרון הגדול ביותר שיש לנו כבני אדם.

"נכון, לחשיבה האנושית יש חסרונות, כי אנחנו מוטים ולא תמיד רציונליים. אבל יש לה גם יתרונות. אנחנו מסוגלים להבין שיש הבדל בין חוק יבש לבין הדרך שבה מיישמים אותו, ושדברים שאמורים לעבוד בצורה מסוימת מתנהלים בפועל אחרת.

"ככל שהבינה המלאכותית תהיה מתוחכמת וטובה יותר, כך אנחנו עלולים לחשוב שפחות צריך לבקר אותה. נסתמך עליה יותר, ובדרך הזאת נקריב חלק מהיכולות שנותנות לנו את היתרון עליה".

אז מה היית ממליץ למשקיעים ולבתי השקעות? איך נכון להשתמש בבינה מלאכותית בלי להפוך לתלויים בה?

"יש לנו מודלים כלכליים שמסבירים מה נכון לעשות, ולכן אין בעיה עקרונית ליצור מכונה שמכירה את החוקים האלה וממליצה בהתאם. אבל צריך לזכור שצ'אט הוא לא מכונה אובייקטיבית לגמרי. הוא מוצר צריכה. הוא צריך להיות נעים למשתמש, מעניין ומרצה, כדי שאנשים ירצו להמשיך להשתמש בו.

"המודלים של הבינה המלאכותית מאומנים גם על סמך משוב של משתמשים, ולא רק על סמך משוב של מדענים או אנשים שמבקשים להגיע לתשובה המדויקת ביותר. לכן הבינה המלאכותית אינה כלי אובייקטיבי שרק אומר את האמת האולטימטיבית. היא כלי שמנסה לשלב בין המציאות לבין הרצונות, הצרכים והציפיות של המשתמש."

"ככל שנבקש ממנה להיות ביקורתית יותר, וככל שאנחנו עצמנו נבקר יותר את התשובות שלה ולא נקבל אותן כמובן מאליו, כך יגדל הסיכוי שנוכל להשתמש בה בצורה טובה.

"זה חשוב במיוחד כשאנחנו מקבלים תשובה שמאשרת משהו שכבר חשבנו מראש. דווקא אז צריך לעצור ולבדוק אם התשובה באמת נכונה, או שהיא פשוט מחזקת את מה שרצינו לשמוע.

"אם נשתמש בבינה המלאכותית ככלי שעוזר לנו לחשוב, היא יכולה לשפר את היכולות שלנו. אבל אם נשתמש בה כמחליף לחשיבה, נשאל אותה מה לעשות ונפעל באופן עיוור לפי התשובה, אנחנו עלולים לחזור על אותן הטעויות האנושיות, רק בצורה חזקה יותר.

"כי עכשיו לא רק שאנחנו חושבים שההחלטה שלנו נכונה, גם הבינה המלאכותית מאשרת לנו שאנחנו צודקים".

אם היית צריך להצביע על תכונה אחת שהופכת אדם למשקיע טוב, מה היא הייתה?

"אני חושב שהלקח הכי גדול פה הוא שמי שמשקיע טוב הוא משקיע שלא אכפת לו מההשקעה שלו בזמן הקרוב".