דניאל כהנמן - הפסד כואב יותר מרווח זהה בגודלו
מתל אביב דרך פריז הכבושה עד פרינסטון, תורת הערך שלו הפכה את ההחלטה תחת סיכון מנוסחה לתחושה בכיס
דניאל כהנמן נולד ב-5 במרץ 1934 בתל אביב, בביקור של אמו אצל משפחה, ומת ב-27 במרץ 2024, בגיל 90. ב-2002 קיבל את פרס נובל לכלכלה, פסיכולוג בין כלכלנים, על שילוב תובנות משיפוט אנושי במדע הכלכלי, בעיקר בהחלטות תחת אי-ודאות. עמוס טברסקי, השותף לעבודה, מת ב-1996, והפרס ניתן לחיים. כהנמן הקפיד לומר שהמחקר היה משותף.
ההורים היו יהודים מליטא שהיגרו לצרפת. הילדות עברה בפריז, ואז בבריחה תחת הכיבוש הנאצי. האב נעצר ושוחרר, ומת ב-1944 ממחלה. האם והבן שרדו במסתור, ועלו לארץ אחרי המלחמה. כהנמן למד פסיכולוגיה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית, שירת בפסיכולוגיה של צה"ל, וסיים דוקטורט בברקלי ב-1961. חזר לירושלים, עבר לקולומביה הבריטית, לברקלי, ומ-1993 לפרינסטון. המסלול הזה, מילד שמסתתר עד חוקר ששואל איך אדם מעריך סיכון, נתן לעבודה גוון של מציאות, לא של מעבדה סגורה.
ב-1979 פורסם בכתב העת אקונומטריקה המאמר תורת הערך, ניתוח החלטה תחת סיכון, עם טברסקי. הכלכלה הקלאסית מדדה תועלת לפי העושר הסופי. הם מדדו לפי שינוי ביחס לנקודת ייחוס. רווח והפסד אינם סימטריים. הפסד כואב בערך פי שניים מרווח זהה בגודלו. אנשים שונאים סיכון כשמדובר ברווח, ומחפשים סיכון כשמדובר בהפסד שכבר נפתח. הסתברויות קטנות מקבלות משקל יתר. מכאן ביטוח יקר על סיכונים זעירים, ומכאן גם כרטיס לוטו.
שתי מערכות, והכיס בוחר מהר
מה זה אומר בכיס. מניה ירדה 20% והמשקיע מחזיק, כי למכור זה לנעול הפסד. מניה אחרת עלתה 20% והוא מוכר מהר, כי הרווח כבר נראה סגור. אותה ירידה בקרן השתלמות מרגישה כמו מכה, בעוד עלייה זהה מרגישה כמו בונוס מתון. בפנסיה ברירת המחדל מנצחת כי מערכת מהירה, האינטואיטיבית, נשארת עם מה שכבר מסומן. כהנמן כינה זאת מאוחר יותר מערכת 1 ומערכת 2. הראשונה מהירה וחסכונית. השנייה איטית ומחשבת. רוב ההחלטות היומיות, כולל קנייה בסופר ומכירה בבורסה, עוברות בראשונה.
הייחוד שלו היה להביא ניסוי פסיכולוגי אל תוך מודל כלכלי שאפשר להשוות לתועלת צפויה. ב-1974, עוד לפני תורת הערך, פרסמו השניים בכתב העת סיינס את המאמר שיפוט תחת אי-ודאות, יוריסטיקות והטיות. ייצוגיות, זמינות, עיגון. ב-2011 קיבל הספר לחשוב מהר, לחשוב לאט קהל רחב. הוא לא המציא את הכלכלה ההתנהגותית לבד, אבל הוא נתן לה שפה שנכנסה לבנקים, לקרנות ולממשלות. נדג' של חיסכון, אזהרות על מסחר תכוף, וממשקי השקעה שמציגים הפסד באדום, כולם מדברים בכהנמן.
פונקציית הערך בצורת S היא הציור שנכנס לספרי הלימוד. מעל נקודת הייחוס העקומה קעורה, מתחתיה קמורה. לכן אדם דוחה הימור הוגן על 1,000 שקל, ובה בעת מחזיק מניה מפסידה בתקווה לחזור לנקודת הקנייה. ביטוח מקיף על רכב עם השתתפות עצמית נמוכה, וכרטיס לוטו באותו שבוע, יושבים על אותה מפה. הסתברות קטנה מקבלת משקל יתר בשני הכיוונים. הפחד מהתאונה והחלום על הזכייה יקרים, ושניהם נמכרים היטב.
בפנסיה הישראלית ברירת המחדל של קרן ברירת מחדל היא כהנמן יישומי. מערכת 1 נשארת עם מה שמסומן. מי שצריך למלא טפסים ולעבור קרן משלם במאמץ של מערכת 2, ולכן רוב הציבור נשאר. אותו היגיון פועל בהוראת קבע לחיסכון ובאישור עסקה באפליקציה. מי שעיצב את המסך עיצב את הבחירה. כהנמן תיאר את המנגנון. מתכנתי המוצר למדו לגבות עליו דמי ניהול.
הספר רעש, עם אוליבייה סיבוני וקאס סנסטיין ב-2021, הוסיף שכבה. גם כשההטיה הממוצעת מתוקנת, הפיזור בין שופטים, רופאים ואנליסטים נשאר גדול. בכיס זה שמאי שנותן מחיר דירה אחר מעמיתו, או ועדת השקעות שמשנה המלצה לפי מי שנוכח. כהנמן נשאר ספקן כלפי מחקרים חלשים בשדה, והזהיר בעצמו מפני שחזור כושל. זה חלק מהמורשת. הכלים חזקים, והשימוש בהם דורש משמעת.
השפעתו בישראל ישירה. יועץ השקעות שמרגיע לקוח אחרי ירידה, רשות שמעצבת טופס פנסיה, וסוחר שמגלה שהוא מוכר מנצחות ומחזיק מפסידות, כולם בתוך המפה שהוא צייר. מי שמחזיק תיק לפי מדריך המניות הגדול או לפי קרנות נאמנות וקרנות סל פוגש את תורת הערך בכל דוח רבעוני. המספר על הנייר הוא שינוי ביחס לחודש שעבר, והכאב אינו סימטרי לרווח. כהנמן מת ב-2024, והתיאוריה נשארת בתלוש, בתיק ובהחלטה למכור או לחכות עוד יום. יועץ פנסיוני שמראה ללקוח גרף של הפסד רבעוני באדום יודע שהכאב ידבר חזק יותר מהמספר. מי שעיצב את הגרף עיצב את ההחלטה, בדיוק כפי שכהנמן תיאר.
