מילטון פרידמן - האיש שהאשים את הבנק המרכזי בשפל הגדול, והפך את הכסף לכלי המרכזי של הכלכלה

ב-2002, ביום הולדתו ה-90 של מילטון פרידמן, קם בן ברננקי, אז חבר במועצת הפד, ואמר לו מול הקהל: לגבי השפל הגדול, אתם צדקתם, אנחנו עשינו את זה, ואנחנו מצטערים, ובזכותכם לא נעשה את זה שוב. שש שנים אחר כך, כיושב ראש הפד, ברננקי הציף את המערכת הפיננסית בכסף בדיוק כדי לא לחזור על הטעות. זה כוחו של פרידמן: הוא לא ניהל בנק מרכזי ולא היה שר אוצר, אבל הרעיון שלו, שכמות הכסף במשק היא הדבר שקובע את המחירים ואת עומק המשברים, יושב מאז שנות השמונים בבסיס של כל החלטת ריבית בעולם.

ילד של מהגרים שהגיע לשיקגו

פרידמן נולד ב-1912 בברוקלין, הבן הרביעי של זוג מהגרים יהודים מקרפטו-רוסיה, שעברו לעיירה ראוויי בניו ג'רזי ופתחו חנות טקסטיל. ההכנסה הייתה קטנה ולא יציבה, והוא למד במלגות: רטגרס, אחר כך תואר שני בשיקגו ב-1933, שם פגש את רוז דיירקטור, שהפכה לאשתו ולשותפה לכתיבה של חמישים שנה, ודוקטורט בקולומביה. בשנות המלחמה עבד באוצר האמריקאי, ושם, באירוניה שהוא עצמו הודה בה, היה מהמתכננים של ניכוי מס במקור מהמשכורת, המנגנון שאפשר לממשלה לגבות הרבה יותר מס. מ-1946 לימד באוניברסיטת שיקגו, ובשלושים השנים הבאות הפך אותה למרכז העולמי של הכלכלה בעד שוק חופשי, מול קיימברידג' והרווארד שהיו קיינסיאניות.

הספר ששינה את סיפור השפל

ב-1963 פרסם עם אנה שוורץ את "היסטוריה מוניטרית של ארצות הברית, 1867-1960", כמעט 900 עמודים של נתונים על כמות הכסף בכל שנה. המסקנה על השפל הגדול הפכה את ההסבר המקובל: בין 1929 ל-1933 הצטמצמה כמות הכסף בארצות הברית בכשליש, כי אלפי בנקים קרסו והפדרל ריזרב עמד מהצד במקום להלוות להם. מיתון רגיל הפך לשפל של עשור לא בגלל שהשוק נכשל, כפי שטען קיינס, אלא בגלל שהבנק המרכזי נכשל. מכאן המסקנה למדיניות: לא צריך ממשלה שמנסה לתזמן כל רבעון, אלא בנק מרכזי עם כלל פשוט ויציב לגידול בכמות הכסף. הרעיון נקרא מוניטריזם, וב-1979 אימץ אותו פול וולקר בפד כשהעלה את הריבית ל-20 אחוז ושבר את האינפלציה האמריקאית, במחיר של שני מיתונים.

הנבואה על שנות השבעים

ב-1967, בנאום נשיאותי בפני איגוד הכלכלנים האמריקאי, תקף פרידמן את הרעיון ששלט אז, שממשלה יכולה לקנות פחות אבטלה במחיר של קצת יותר אינפלציה. זה עובד זמן קצר, אמר, עד שהעובדים מבינים שהמחירים עולים ודורשים שכר גבוה יותר. אז נשארים עם האינפלציה הגבוהה ועם אותה אבטלה, שהוא קרא לה האבטלה הטבעית. חמש שנים אחר כך הגיעו משבר הנפט והסטגפלציה, אינפלציה ואבטלה יחד, בדיוק כפי שתיאר, ופרידמן הפך מכלכלן שנוי במחלוקת לנביא. ב-1976 קיבל את פרס נובל. את אותו רעיון בדיוק, שאי אפשר להשיג תעסוקה בהדפסת כסף, למדה ישראל בדרך הקשה בשנות השמונים, עד שמיכאל ברונו ותכנית הייצוב של 1985 סגרו את הברז.

ההכנסה הקבועה ומס הכנסה שלילי

הרעיון השני שלו נוגע לכל משפחה. בספר מ-1957 טען שאנשים מוציאים לפי ההכנסה שהם מצפים לה לאורך שנים, ולא לפי המשכורת של החודש. בונוס חד-פעמי הולך ברובו לחיסכון; העלאה קבועה משנה את רמת החיים, מביאה משכנתה גדולה יותר ומכונית חדשה. לכן, טען, מענק חד-פעמי מהממשלה מזיז את הצריכה פחות ממה שמקווים. אותו פרידמן, שהתנגד כמעט לכל התערבות ממשלתית, הוא גם מי שהמציא את מס ההכנסה השלילי: במקום עשרות תכניות רווחה, לתת למי שמרוויח מעט תוספת ישירה דרך מערכת המס. הרעיון הזה קיים בישראל מ-2008 כמענק עבודה, ואפשר לראות איך הוא משתלב במדרגות המס במדריך על המס שיורד מהתלוש.

הטלוויזיה, צ'ילה והוויכוח שנשאר

פרידמן היה גם המסביר הגדול של הכלכלה לציבור. הוא כתב טור קבוע בניוזוויק במשך 18 שנה, וב-1980 הפכו הוא ורוז את "חופשיים לבחור" לסדרת טלוויזיה ולרב-מכר עולמי, עם הטענה ששוק חופשי הוא גם תנאי לחירות פוליטית. הוא יעץ לרייגן ולתאצ'ר, ותלמידיו משיקגו עיצבו את הכלכלה של צ'ילה תחת פינושה, פרק שגרר עליו ביקורת עד סוף ימיו. הוא גם התנגד לגיוס חובה, תמך בביטול איסור הסמים ובשוברי חינוך, ונפטר בסן פרנסיסקו ב-2006, בן 94. הוויכוח איתו נמשך: מיתון 2008 הזכיר לכולם שגם בנק מרכזי שמזרים כסף לא תמיד מספיק, ושבמשבר עמוק הממשלה חוזרת לתמונה. איך הבנק המרכזי מנסה בפועל לשלוט בכסף דרך הריבית אפשר להבין במדריך על הבנק המרכזי והריבית.

מקיינס לברננקי: הוויכוח על הכסף

פרידמן עמד באמצע הוויכוח הגדול של המאה העשרים: מי מחלץ משק ממשבר, התקציב או הבנק המרכזי. הטבלה מסכמת את התחנות.

ג'ון מיינרד קיינס היה היריב שפרידמן התווכח איתו כל חייו, ובן ברננקי הוא התלמיד שהפעיל את הלקח שלו ב-2008. בישראל, סטנלי פישר היה מי שחיבר בין השניים במחקר ואחר כך בבנק ישראל.

• גיורא עופר - מנכ"ל דיסקונט ששיקם בנק מפסיד ב-2001
• דוד גולן - המנכ"ל הראשון של הבנק הבינלאומי ב-1972