מילטון פרידמן - השפל ככשל כסף וההכנסה שנשארת בכיס

מילטון פרידמן נולד ב-31 ביולי 1912 בברוקלין, הבן היחיד והרביעי במשפחת מהגרים מקרפטו-רוסיה. כשהיה בן שנה עברה המשפחה לראוויי, ניו ג'רזי, ופתחה חנות דברי טקסטיל. ההכנסה הייתה קטנה ולא יציבה, הבית היה חם. הוא סיים את ראטגרס ב-1932, במתמטיקה ובכלכלה, תואר שני בשיקגו ב-1933, ודוקטורט מקולומביה ב-1946. בדרך עבד בלשכה הלאומית למחקר כלכלי, באוצר האמריקאי במלחמה, ובפרויקטים סטטיסטיים. ב-1938 נישא לרוז דיירקטור, כלכלנית שהייתה שותפה לרעיונות ולספרים. מ-1946 עד 1976 לימד באוניברסיטת שיקגו, והפך את הסדנה לכסף ולבנקאות לכתובת עולמית. ב-1976 קיבל את פרס נובל לכלכלה על ניתוח צריכה, היסטוריה ותיאוריה מוניטרית, והדגמת מורכבות מדיניות הייצוב.

ב-1957 יצא "תיאוריה של פונקציית התצרוכת", הספר שטען שאנשים מוציאים לפי הכנסה קבועה, לא לפי המשכורת של החודש הזה. בונוס חד-פעמי הולך יותר לחיסכון, העלאה קבועה משנה את רמת החיים. ב-1962 יצא "קפיטליזם וחירות", קריאה לקהל רחב בעד שער חליפין נייד, צבא מתנדבים, שוברים לחינוך ומס הכנסה שלילי. ב-1963, עם אנה שוורץ, יצאה "היסטוריה מוניטרית של ארצות הברית, 1867 עד 1960", כמעט תשע מאות עמודים ששינו את סיפור השפל הגדול. ב-1980 באו הסדרה והספר "חופשיים לבחור", עם רוז. הוא מת ב-16 בנובמבר 2006 בסן פרנסיסקו, בגיל 94.

כשהבנק המרכזי מייבש את הכסף

בכיס, המוניטריזם נשמע כמו חשבון עובר ושב של מדינה. כמות הכסף, מזומן ופיקדונות, קובעת לאורך זמן את רמת המחירים. אם הכסף גדל מהר מהתוצר, המחירים עולים. אם הוא מתכווץ בחדות, החנויות מתרוקנות מעסקאות והאבטלה מזנקת. לפי פרידמן ושוורץ, בין 1929 ל-1933 הצטמצמה כמות הכסף בארצות הברית בכ-30%, הבנקים קרסו, והפדרל ריזרב נתן לזה לקרות. השפל היה כשל של כסף, לא רק כשל של ביקוש. מכאן המסקנה למדיניות. הבנק המרכזי צריך כלל יציב לגידול בכסף, במקום ניסיונות עדינים לתזמן כל רבעון. מי שקורא על הבנק המרכזי והריבית פוגש את היורשים של הוויכוח הזה, גם כשהכלי היום הוא ריבית ולא יעד כמותי ישן.

ההכנסה הקבועה משנה החלטות בבית. משפחה מקבלת מענק חד-פעמי ושומרת חלק גדול ממנו. אותה משפחה מקבלת חוזה עבודה יציב ומרחיבה צריכה, לוקחת משכנתה, מחליפה רכב. נאום הנשיא של האגודה האמריקאית לכלכלה ב-1967, שפורסם ב-1968, הציג את שיעור האבטלה הטבעי ואת העקומה שמתפרקת כשהציפיות מתיישרות. בשנות השבעים זה הפך לתיאור של סטגפלציה. באותן שנים כתב טור בניוזוויק, והסביר ריבית ומחירים לקורא שלא ישב בסדנה בשיקגו. רוז הייתה שותפה לניסוח, והוא ייחס לה חלק גדול מהטיעונים בקפיטליזם וחירות ובחופשיים לבחור. לכן מדיניות שמזרימה בונוס קצר רואה פחות תנועה במדפים ממדיניות שמשנה הכנסה לאורך שנים. בשוק העבודה דיבר על שיעור אבטלה טבעי. ניסיון לדחוף את האבטלה מתחתיו בעזרת אינפלציה עובד זמן קצר, עד שהציפיות מתיישרות. אחר כך נשארים עם מחירים גבוהים בלי תעסוקה עודפת. זו הייתה אזהרה לשנות השבעים, כשהאינפלציה והאבטלה הגיעו יחד.

הייחוד היה חיבור של סטטיסטיקה קפדנית, היסטוריה ארוכה וטיעון ציבורי בהיר. הוא כתב טורים בניוזוויק, הופיע בטלוויזיה, ודיבר על שוברים לבתי ספר באותו טון שבו דיבר על כמות כסף. המבקרים ראו בו מפשט יתר של כשלים חברתיים. הוא ענה שהחלופה, שיקול דעת רחב בידי מתכננים, נכשלת כי הידע מפוזר והתמריצים עקומים. בשיקגו גידל דור תלמידים, ביניהם גארי בקר. אחרי הפרישה עבר למכון הובר בסטנפורד. ב-1998 יצאו הזיכרונות עם רוז, "שני אנשים בני מזל".

ההשפעה יושבת בכל בנק מרכזי שמסתכל קודם על אינפלציה, בכל דיון על כלל מול שיקול דעת, ובכל תזכורת שהשפל הגדול היה גם סיפור של בנקים שנופלים בלי מלווה של מוצא אחרון. שער חליפין נייד, צבא מתנדבים ושוברים לחינוך עברו מהספר אל חוקים במדינות שונות, בגרסאות חלקיות. מי שקורא על מאקרו כלכלה פוגש את התוצר, האבטלה והמחירים כמערכת אחת. פרידמן שם במרכז את הכסף שזורם במערכת הזו. הוא מת ב-2006, והשאלה שנשארה בכיס פשוטה. כמה כסף יש במשק, כמה ממנו יציב, ומה קורה למשכורת כשהכמות הזו בורחת קדימה או אחורה.

המסלול של מילטון פרידמן יצא מברוקלין והגיע אל הקתדרה ואל הדף. הספר או המאמר המרכזי, A Monetary History 1963 עם שוורץ; Capitalism and Freedom 1962, הוא הרגע שבו הרעיון הפסיק להיות שיחה בחדר והפך לשפה שמשתמשים בה בשוק. התיאוריה עצמה - מוניטריזם, הכנסה פרמננטית - נשמעת מופשטת, אבל בכיס היא שאלה יומיומית: כמה עולה זמן, כמה שווה סיכון, ומי נושא את המחיר כשהמחיר בשוק מפספס משהו. הייחוד שלו: השפל ככשל כסף, לא רק ביקוש. פרס נובל לכלכלה ב-1976 קיבע את המקום בספרי הלימוד. מי שמסתכל היום על מיקרו כלכלה רואה את העקבות בתוצר, בריבית, בסחר או במחיר של נכס, לפי הנושא שבו עסק.