רגנר פריש - אקונומטריקה, מחזור עסקים ופרס נובל הראשון

רגנר אנטון קיטיל פריש נולד ב-3 במרץ 1895 באוסלו, אז קריסטיאניה, בן יחיד לאנטון פריש, צורף זהב וכסף, ולרגנה פרדריקה קיטילסן. המשפחה ציפתה שימשיך את בית המלאכה. הוא עשה חניכות צורפות ושנת שוליה, ובהמשך נשאר קשור לבית המלאכה המשפחתי, ובמקביל נרשם לאוניברסיטת אוסלו. האם דחפה ללימודים אקדמיים, והשניים בחרו בכלכלה כי נראתה להם המסלול הקצר והנוח ביותר. ב-1919 סיים תואר. אחר כך יצא לשנים של לימוד מתמטיקה וכלכלה בצרפת, גרמניה, בריטניה, ארצות הברית ואיטליה, עם שהות ארוכה בצרפת שהשאירה בו תחושת בית. ב-1926 קיבל דוקטורט בסטטיסטיקה מתמטית באוסלו. ב-1925 מונה למרצה, ב-1928 לפרופסור חבר, וב-1931 לפרופסור מן המניין במשרה שנוצרה עבורו. ב-1932 הקים את המכון הכלכלי באוניברסיטה, במימון רוקפלר, וניהל את המחקר שם.

ב-1930 היה בין מייסדי האגודה האקונומטרית, ועורך כתב העת אקונומטריקה במשך 21 שנה. הוא טבע את המילה אקונומטריקה לתיאור חיבור בין תיאוריה, מתמטיקה ונתונים. במאמר על מחזורי עסקים היה מהראשונים שהפרידו במפורש בין מיקרו כלכלה לבין מאקרו כלכלה: פירמה וענף מול המשק כולו. ב-1933 פרסם בקובץ לכבוד גוסטב קאסל את "בעיות התפשטות ובעיות דחף בכלכלה דינמית", מודל מתמטי שמסביר איך זעזוע אקראי מחזיק תנודה סדירה. ב-1961 קיבל את פרס פלטרינלי האיטלקי. ב-1969, בחלוקה הראשונה של פרס נובל לכלכלה, חלק אותו עם יאן טינברגן, על פיתוח ויישום מודלים דינמיים לניתוח תהליכים כלכליים. הוא פרש מההוראה ב-1965, ייעץ למדינות מתפתחות ובהן מצרים והודו, וגידל דבורים כתחביב שתיאר כמעט ככפייתיות. מת ב-31 בינואר 1973 באוסלו, בגיל 77.

המדע אצלו היה מדידה. תיאוריה בלי מספר נשארת סיפור. מספר בלי תיאוריה נשאר ערמה. האקונומטריקה אמורה לחבר את השניים, ולבדוק אם העקומות באמת זזות כמו שהמודל מבטיח. הוא הזהיר ממלכודות בבניית עקומות ביקוש והיצע מנתונים, ופיתח שיטות רגרסיה ופירוק סדרות עתיות. בלי המילים מיקרו ומאקרו שהציע, הקורס הבסיסי באוניברסיטה היה נשאר בלי מפה של שתי קומות: פירמה למטה, משק למעלה.

דחף שמכה, מנגנון שמפיץ, ומספר בכיס

מודל הדחף וההתפשטות אומר בכיס של בעל מפעל ושל שר אוצר למה המשק עולה ויורד בגלים. נגיעה מבחוץ, יבול רע, המצאה, פאניקה באשראי, דוחפת את המערכת. המנגנון הפנימי, השקעה שמגיבה להכנסה, מלאי שמתעדכן באיחור, צריכה שזזה אחרי שכר, ממשיך את התנודה גם אחרי שהנגיעה עצמה נגמרה. בלי דחפים חדשים הגל דועך. עם דחפים חוזרים הגל נשאר. זאת אנלוגיה לנדנדה שמקבלת דחיפות לא סדירות. בכיס של משק בית זה אומר שמשרה ומשכנתא תלויות לא רק ב"מצב הרוח" אלא במבנה: כמה זמן לוקח לבנות מפעל, כמה מלאי שוכב במחסן, כמה חוב יושב על הריבית. בכיס של מדיניות זה אומר שאפשר לייצב אם מבינים איזה עיכוב מפיץ את הזעזוע.

הוא בנה מודלים גדולים לתכנון: כמה להשקיע בתשתיות, כמה לצרוך, איך לשמור על מאזן חיצוני. נורווגיה אחרי המלחמה השתמשה בכלכלנים שהוכשרו אצלו במשרדים ציבוריים. בכיס של משלם מסים זה תקציב שנשען על מקדמים שנמדדו, לא רק על נאום. הוא גם ניסח גמישות היצע עבודה לשכר אמיתי, גמישות פריש, שנכנסה למודלים של שוק עבודה עד היום.

הייחוד היה הלשון והשיטה. הוא נתן שמות שהפכו לתפריט של המקצוע, ובנה את המוסדות: אגודה, כתב עת, מכון. המאמר מ-1933 על דחף והתפשטות הוא הטקסט המכונן של מחזור דינמי. העבודה על תכנון ועל חשבונאות לאומית השלימה את הצד היישומי. פרס נובל לכלכלה ב-1969, הראשון בהיסטוריה של הפרס, אישר את הכיוון: כלכלה כמדע כמותי. אחריו באו מודלים של בנקים מרכזיים, תחזיות רבעוניות ומבחני מדיניות על מחשב. בכיס, כל תחזית אינפלציה, כל תרחיש אבטלה וכל סימולציית תקציב יושבים על השביל שהוא סימן באוסלו: לכתוב את המשק במשוואות, לאמוד אותן בנתונים, ורק אז להזיז כלי. הוא פיתח גם ניתוח צירופים ברגרסיה, כדי להפריד בין קשרים מדומים לקשרים יציבים, ותורת ייצור שמפרקת תשומות לאורך זמן. בכיס של משרד אוצר זה ההבדל בין להגיב לזעזוע חד-פעמי לבין לתקן מנגנון שמפיץ את הזעזוע הלאה. תלמידו טריגווה הוולמו המשיך את הקו הנורווגי וקיבל לימים פרס משלו. הדבורים שנשארו התחביב מזכירות את השיטה: כוורת נספרת, נמדדת, ומתייצבת רק אם מבינים את הזרימה בפנים.