חיות: תמרור אדום מתריע מפני שינוי משטרי וריסוק הדמוקרטיה הליברלית

נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, אסתר חיות, מתארת "תמרור אדום שמתריע מפני שינוי משטרי וריסוק הדמוקרטיה הליברלית הישראלית". היא הזכירה את דברי השופט בדימוס יצחק זמיר, לפיהם, "עיתונות חופשית יכולה לשמש נייר לקמוס של הדמוקרטיה; יש עיתונות חופשית - יש דמוקרטיה; אין עיתונות חופשית - אין דמוקרטיה", והוסיפה: "נייר הלקמוס של חיינו בשנים האחרונות טובל בחומר חומצי, חומצי מאוד" ומציב את אותו תמרור אדום.

להרחבה: כל הכתבות על אסתר חיות

חיות דיברה באירוע השקה לספרו של העיתונאי משה גורלי "סף תהום: הפיכה, מחאה, משפט". לדבריה, בית המשפט העליון פרש מאז ראשית ימי המדינה "מטריית הגנה רחבה, יציבה ועקבית, בין היתר על חופש העיתונות, ובכך הוא תורם את תרומתו להגנה על הדמוקרטיה בהיבט הזה". חיות העירה, כי עבירת הסוביודיצה (איסור על פרסום העלול להשפיע על הליך תלוי ועומד) הפכה לסוביודיצה ו"מוטב היה שעבירה זו תימחק כליל מספר החוקים".

להרחבה: מזוז: הממשלה ביצעה מהלכים בלתי חוקיים להכעיס, בהרב-מיארה נאלצה להתייצב

חיות הוסיפה: "לעיתים די ליצור תנאים שהעיתונאי יחשוב כי מוטב לו לשתוק. אכן, אחת הסכנות המוכרות, האורבות לעיתונות חופשית, היא הסכנה של 'האפקט המצנן', ועל מנת ליצור אותו, די לעיתים בפגיעה עקיפה, השוחקת את השיח הדמוקרטי. שחיקה כזו עשויה להיגרם באמצעים שונים. היא יכולה לקרות כתוצאה מהליכי תביעה אזרחיים, היוצרים הרתעה כלכלית. היא יכולה להיגרם כתוצאה מרגולציה על התקשורת המשפיעה על עצמאות מקצועית (עיינו ערך חוק התקשורת [של שלמה קרעי], היא יכולה להיגרם כתוצאה מתלות תקציבית של גופי שידור, והיא יכולה להיגרם כתוצאה משיח ציבורי המערער את הלגיטימיות של עיתונאים".

בית משפט עצמאי יגן על העיתונות

חיות התריעה, כי לאפקט המצנן עלולה להיות השפעה מכרעת. "היא אינה מתמצה באופן הפעלת שיקול הדעת של העיתונאי או העורך לפני פרסום כתבה ספציפית. ככל שמצטמצמת ההגנה על פרסומים עיתונאיים עובדתיים, עולה הסיכון הכרוך בפרסומם, וכפועל היוצא מכך, קיים חשש שמא יעדיפו אמצעי התקשורת הפרטיים להשקיע בתחומים אחרים, על פני כניסה ל'שדה המוקשים' של עבודת העיתונות החוקרת".

חיות סיימה באומרה, כי היא מרשה לעצמה מידה מוגבלת בלבד של אופטימיות: "נוכח ההגנה המשמעותית והעקבית על חופש העיתונות מצד בית המשפט העליון בישראל, וזאת, כפי שסקרתי, מאז ראשית ימי המדינה ועד עצם היום הזה, נראה כי ככל שהרשות השופטת תוכל להמשיך לפעול כרשות עצמאית ובלתי תלויה, חופש העיתונות בישראל יישמר.

"עם זאת, עלינו לזכור כי העיתונות לצד האקדמיה, החברה האזרחית, בתי המשפט, המפגינים, הרשתות החברתיות, הכנסת והשירות הציבורי, יוצרים כולם יחד את מרחב השיח הדמוקרטי, וכי בשל ההיזון החוזר והשפעות ההדדיות המתקיימות בין כלל הגורמים הללו, פגיעה באחד מהם עשויה להשפיע על האחרים. 

"כאשר עיתונאי חושש מתביעה, או חמור מכך, מאלימות ומאיומים על חייו, הציבור יקבל פחות מידע. כאשר מפגין חושש מאכיפה לא מידתית, או משימוש באמצעים בלתי חוקיים כלפיו, המחאה ברחוב מצטמצמת. כאשר גוף תקשורת חושש מסנקציה רגולטורית, שיקוליו עלולים להשתנות. כאשר עובד ציבור חושש למסור מידע על שחיתות, הציבור אינו יודע, וכאשר הציבור אינו יודע, יכולתו לפקח על השלטון נפגעת, ועימה הדמוקרטיה".