יאן טינברגן - מודל מדיניות וכלל של כלי לכל יעד

יאן טינברגן נולד ב-12 באפריל 1903 בהאג, הבכור מבין חמישה ילדים של דירק קורנליס טינברגן וז'נט ואן אק. הבית היה פתוח, עם שיחות, טיולים וציור בחוץ. ההורים אירחו ילדים פליטים מאוסטריה אחרי מלחמת העולם הראשונה, והמראות האלה השאירו בו רתיעה ממלחמה. אחיו ניקו קיבל ב-1973 פרס נובל בפיזיולוגיה על חקר התנהגות בעלי חיים, והאח הצעיר לוק הפך לאורניתולוג. יאן למד פיזיקה מתמטית באוניברסיטת ליידן מ-1921, אצל פאול ארנפסט, וב-1929 הגיש דוקטורט על בעיות מינימום בפיזיקה ובכלכלה. כפציפיסט בחר בשירות אזרחי חלופי במקום שירות צבאי, ומשם הגיע ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הולנד, עם מחברות של נתוני מחזור ועם שאיפה למדוד עוני ואבטלה כמו שמודדים מסלול של חלקיק.

בשנים 1929-1945, עם הפסקה, עבד כלסטטיסטיקאי של מחזורי עסקים. ב-1933 החל ללמד בבית הספר ההולנדי לכלכלה ברוטרדם, לימים אוניברסיטת ארסמוס, תחילה במשרה חלקית. ב-1936 הציג את המודל הדינמי המאקרו הראשון למשק לאומי שלם, הולנד. ב-1936-1938 שהה במזכירות חבר הלאומים בז'נבה ובנה מודל לארצות הברית לשנים 1919-1932, שפורסם ב-1939 כ"מחזורי עסקים בארצות הברית". אחרי המלחמה הקים את הלשכה המרכזית לתכנון, CPB, וניהל אותה ב-1945-1955. משם עבר לתכנון פיתוח ולהוראה מלאה, וייעץ למצרים, טורקיה, אינדונזיה, פקיסטן, סורינאם ולארגונים בין-לאומיים. ב-1969 חלק עם רגנר פריש את פרס נובל לכלכלה הראשון, על מודלים דינמיים לניתוח תהליכים כלכליים. מת ב-9 ביוני 1994 בהאג, בגיל 91.

ב-1952 יצא "על תורת המדיניות הכלכלית". ב-1954 "ריכוז וביזור במדיניות כלכלית". ב-1956 "מדיניות כלכלית: עקרונות ועיצוב", הספר שנקרא ביותר. שם מופיע הכלל: מספר הכלים הכמותיים צריך להתאים למספר היעדים הכמותיים. תעסוקה מלאה, יציבות מחירים ומאזן תשלומים דורשים, למשל, הוצאה ציבורית, מסים וריבית, כל אחד על יעד, עם תיאום ביניהם.

יעד אחד, כלי אחד, ומודל שסופר את המשק

כלל טינברגן אומר בכיס של ממשלה דבר שמזהיר מעומס. מי שמנסה להוריד אבטלה ולייצב מחירים וגם לסגור גירעון חוץ בעזרת ריבית בלבד, מושך שלושה כיוונים בחבל אחד. הריבית הגבוהה מצננת מחירים וגם מייקרת אשראי למפעלים ומושכת הון, והתוצאות מתנגשות. צריך כלי נפרד לכל יעד: תקציב לתעסוקה, הבנק המרכזי והריבית למחירים, ושער או מדיניות חוץ לחשבון השוטף, לפי המשטר. בכיס של משק בית זה משכנתא, מס הכנסה ומחיר הלחם שזזים ממשרדים שונים. בכיס של יצואן זה שער שקובע אם המשלוח משתלם, בזמן שהאוצר קובע הטלת מס על דלק. התיאום הוא המדיניות, לא הכלי הבודד.

המודל ההולנדי מ-1936 תרגם את זה למספרים: משוואות של צריכה, השקעה, יצוא, שכר ומחירים, שנאמדות על נתונים ומריצות תרחיש. אחרי 1945 הלשכה לתכנון השתמשה במסורת הזאת לתקציב שנתי ולתוואי ארוך. בכיס של מאקרו כלכלה זאת התחזית המוכרת: מה קורה לתוצר אם מעלים מע"מ, מה קורה לאבטלה אם מקצצים השקעה ציבורית. טינברגן גם ניסח נורמה חברתית על פערי שכר, מחשש לסכסוך כשהפער בין הגבוה לנמוך גדל מדי, ועסק בחלוקת הכנסה בספר מ-1975. במקביל בנה מודלים למדינות עניות: כמה לחסוך, איפה להשקיע, איך לפזר תעשייה במרחב.

הייחוד היה המעבר מפיזיקה למשק שלם שאפשר לנהל. הוא לקח שיטת מינימום ומקסימום מהדוקטורט בליידן, והלביש אותה על מדיניות. "על תורת המדיניות הכלכלית" מ-1952 הוא הניסוח החד. "מדיניות כלכלית: עקרונות ועיצוב" מ-1956 הוא המדריך עם דוגמאות הולנדיות. המודל האמריקאי מ-1939 הראה שאפשר לאמוד מחזור על נתונים היסטוריים. ההשפעה נכנסה לכל לשכת תכנון, לכל תחזית של בנק מרכזי, ולכל כלל שאומר "כלי לכל יעד". קרן המטבע, האיחוד האירופי ומשרדי אוצר עדיין מדברים בטינברגן כשמציבים יעד אינפלציה ליד יעד תעסוקה. בכיס, זאת אזהרה פשוטה: מי שרוצה שני דברים מהתקציב צריך שני ברגים, אחרת אחד מהם נשאר תקוע. הלשכה שהקים בהאג עדיין מפרסמת תחזיות לתקציב ההולנדי. המודל מ-1936 כלל עשרות משוואות על צריכה, יבוא ושכר, ונחשב לאב-טיפוס של המודלים שרצים היום במחשבי בנקים מרכזיים. בספר על חלוקת הכנסה מ-1975 חזר לשאלה החברתית שליוותה אותו מילדות: כמה פער שוק העבודה יכול לשאת בלי סכסוך. בכיס של עובד במפעל ובכיס של מנהל בכיר, הנורמה הזאת היא תקרת יחס שכר. פיזיקאי שלמד אצל ארנפסט הפך את המינימום והמקסימום לכלי של דמוקרטיה פרלמנטרית: לחשב תרחיש, לבחור כלי, ולבדוק אחרי שנה אם היעד באמת זז.