תחנת הכוח אלון תבור תובעת 29.5 מיליון שקל מחברת נגה
התחנה טוענת שחברת ניהול משק החשמל קיזזה שלא כדין מן התשלומים המגיעים לה, בשל תקלות בייצור בשנים 2024-2023 ובשל תקלות בתחנת המשנה של חברת החשמל
תחנת הכוח אלון תבור תובעת 29.5 מיליון שקל מחברת נגה המנהלת את משק החשמל. בתביעה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה, נטען, כי נגה קיזזה שלא כדין סכום זה מתשלומי המדינה בשל תקלות בשנים 2024-2023.
התביעה הוגשה בידי חברת MRC אלון תבור פאואר שבבעלות מבטח שמיר, קבוצת רפק של משפחת אורן, פאוארג'ן של יוסי זינגר וארז בלשה ו-PMEC של צ'יינה הרבור. התחנה מצויה בעמק יזרעאל, מופעלת בגז טבעי ויכולה לייצר עד 810 מגה-ואט. הבעלים הנוכחיים רכשו אותה מחברת החשמל ב-2019 תמורת 1.9 מיליארד שקל.
התביעה מסבירה: "חלק עיקרי במודל העסקי שעל בסיסו בוצעה ומומנה עסקת רכישת התחנה, הוא קיומם של תשלומים בגין זמינות. היינו, זכאות לקבלת תשלום ממנהל המערכת (הנתבעת) לפי תעריף ומנגנוני התחשבנות שנקבעו מראש עבור עצם העמדת זמינות של יכולת ייצור למשק החשמל בנקודת המסירה, שהיא הנקודה בה מועבר החשמל המיוצר בתחנת הכוח לתחנת המשנה הסמוכה (תחמ"ש)" שבבעלות חברת החשמל.
"תשלומי הזמינות משולמים בהתאם להצהרת הזמינות שהחברה מוסרת למנהל המערכת יום מראש, ללא תלות בייצור חשמל בפועל בתחנה (לגביו משולמת תמורה כספית נוספת, אם וככל שמנהל המערכת רואה צורך בייצור חשמל מתחנת הכוח) וללא תלות בתקלות שמקורן ברשת החשמל (ובכלל זה, בתחמ"ש)", נאמר עוד. נגה רשאית לקנוס תחנת כוח שאינה עומדת בהצהרת הזמינות, אלא אם הסיבה לכך היא תקלה בתחנה עד 54 תקלות מירבי בשנה.
במרכז התביעה עומדות 15 תקלות בתחנה בשנים 2024-2023, ואשר בעטיין היא יכלה לספק פחות מן הכמות עליה הצהירה; נגה קנסה את התחנה ב-29.1 מיליון שקל (כאשר קיזזה סכום זה מהתשלומים שהעבירה לה). על פי התביעה, "הנימוק המרכזי שהציגה נגה להטלת הקנסות על החברה, היה כי חרף העובדה שאין מחלוקת שאירעה תקלה ביחידת הייצור, כל עוד הגנרטור של יחידת הקיטור לא הושבת באופן מלא, ויחידה זו הוסיפה להעמיד זמינות ולייצר אנרגיה בהיקף חלקי, אין מדובר לשיטתה ב'הפסקה מאולצת חלקית' [הפטורה מקנס] אלא ב'סטייה מזמינות'".
תמריץ להשבית את התחנה
לטענת התחנה, עמדה זו של נגה סותרת את הכללים שנקבעו, את האסדרה המוטלת עליה ואת ההיגיון. לשיטת נגה, מאחר שניתן היה להפעיל את טורבינת הגז בזמן שטורבינת הקיטור הושבתה, אין המדובר בהפסקה חלקית של ייצור החשמל; אולם, היא מזכירה, באותה עת לא ניתן היה להפעיל את הטורבינות בנפרד. עוד אומרת אלון תבור, כי היא בחרה שלא להשבית לחלוטין את הייצור אלא להמשיכו בצורה חלקית - אך נגה בפועל הענישה אותה על כך, מה שיוצר תמריץ שלא להעמיד זמינות אם איננה מלאה.
עוד אומרת התחנה, כי נגה מנעה ממנה תשלומים ב-400,000 שקל כאשר לא יכלה להעמיד את מלוא הזמינות בשל תקלות בתחנת המשנה, שכאמור נמצאת בבעלות חברת החשמל. לטענת אלון תבור, תקלה במתקן שאינו באחריותה או בשליטתה, אינה רלוונטית לשאלה האם היא העמידה את הזמינות לה התחייבה. אין הבדל אם התקלה הייתה בתחמ"ש או בקו מתח גבוה, כאשר במקרה השני גם נגה מודה שאין מקום לקנוס אותה.
לדברי אלון תבור, "שתי המחלוקות יחד חושפות דפוס פעולה עקבי, שבו נגה מבקשת לשנות בדיעבד את תנאי ההתקשרות וגבולות האחריות, שעליהם הסתמכה החברה ושעליהם התבססו ההצעה במכרז והמודל המימוני של הפרויקט. התנהלות זו סוטה מהוראות ה-PPA [חוזה אספקת החשמל], מאמות המידה, מההסכמים החלים על הצדדים ומהתקינה המקצועית המשמשת מקור פרשני מחייב, והביאה להטלת קנסות ולשלילתם של עשרות מיליוני שקלים שהחברה הייתה זכאית לקבל מנגה, על פי דין, בגין זמינות ייצור שהעמידה". התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד רונן ברומר, אביתר אזולאי ודן תירוש, וטרם הוגש כתב הגנה.
