הפנטגון נכנס להשקעה: אלמט זינקה 33% על השקעה של 450 מיליון דולר
משרד ההגנה האמריקאי מזרים 450 מיליון דולר ליצרנית הטונגסטן האמריקאית היחידה, מקבל אופציה על עד 19.9% מהמניות ומתחייב לרכישות של עד 2 מיליארד דולר. המניה קפצה 33% ביום אחד, אבל בין ההודעה לבין מתקן זיקוק פועל יש עוד כמה שנים וכמה סיכונים
מניית אלמט גרופ (The Elmet Group 32.8% ) זינקה אתמול 33% ל-21.56 דולר, בשעה שמדד S&P 500 ירד 0.2%, וזו העלייה היומית החדה ביותר שלה מאז שהחברה הונפקה בסוף אפריל. מאחורי הקפיצה עומדת הודעה של משרד ההגנה האמריקאי על השקעה של 450 מיליון דולר בחברה, שהיא יצרנית הטונגסטן היחידה בארצות הברית שנמצאת בבעלות אמריקאית. המטרה המוצהרת היא לבנות שרשרת אספקה מקומית למתכת שכמעט כל האספקה העולמית שלה מגיעה היום מסין.
טונגסטן לא מקבל הרבה כותרות, אבל בלעדיו קשה לייצר חלק גדול מהציוד הצבאי המודרני. זו המתכת עם נקודת ההיתוך הגבוהה ביותר מבין כל היסודות, והיא גם צפופה וקשה במיוחד, ולכן היא מגיעה לתחמושת חודרת שריון, לכלי חיתוך תעשייתיים ולרכיבים שצריכים לשרוד חום קיצוני במנועים. ב-2025 נכרו בעולם כ-85 אלף טונות של טונגסטן, וכ-80% מהם בסין. ארצות הברית כמעט לא כרתה את המתכת הזו בשלושים השנים האחרונות, וההגבלות שהטילה בייג'ינג על הייצוא הפכו את הפער הזה מבעיה תיאורטית לבעיה מוחשית מאוד.
העסקה בנויה בשלבים. 200 מיליון דולר יועברו מיד עם סגירת העסקה, ו-250 מיליון הנותרים ישוחררו בפעימות ככל שהחברה תעמוד באבני דרך שהוגדרו מראש. במקביל מקבל משרד ההגנה כתבי אופציה שמאפשרים לו להחזיק עד 19.9% ממניות החברה, כלומר הממשל לא מסתפק בתפקיד של מממן והופך לבעל מניות לכל דבר. בהודעה נפרדת מסרה אלמט שתמכור למשרד ההגנה טונגסטן בהיקף של עד 2 מיליארד דולר על פני חמש עד שבע שנים, לטובת מאגרי חירום לאומיים, כשהאספקה בפועל תתחיל להתגלגל בכפוף לכניסה של כושר ייצור חדש, כדי לא ליצור מחסור אצל הלקוחות המסחריים בארצות הברית.
את הכסף מתכוונת החברה לפזר בשלושה כיוונים. מעל 165 מיליון דולר ילכו לשדרוג מפעלים במיין, מישיגן ואוהיו, שמייצרים חלקי מתכת למטוסי קרב, לטילים ולצוללות. כ-150 מיליון יופנו למיזם משותף עם חברות הכרייה Blue Moon Metals ו-EQ Resources, שנועד להקים את מתקן זיקוק הטונגסטן העצמאי היחיד בצפון אמריקה ולהחזיר לפעולה את מכרה ספרינגר בנבדה, מרבץ היסטורי גדול שעומד מושבת, עד סוף שנת הכספים 2027. עוד 150 מיליון מיועדים להשקעות במכרות במדינות ידידותיות כמו אוסטרליה וספרד, כדי להבטיח חומר גלם בזמן שהייצור המקומי נבנה.
המתווה הזה מוכר. ב-2025 חתם משרד ההגנה על עסקה דומה מאוד עם MP Materials, שבה הזרים הון וקיבל בעלות בתמורה להרחבת ייצור של מגנטים מאדמות נדירות, ובהמשך הממשל אף רכש נתח של 10% בחברת כרייה נוספת. המניה של MP נסחרה אז סביב 30 דולר והיום היא מעל 50, כך שמי שקנה את אלמט אתמול קנה בעיקר את ההנחה שההיסטוריה תחזור על עצמה. זו הנחה סבירה, אבל היא לא חינמית.
יש כמה סיבות לא למהר. אלמט היא חברה קטנה, עם שווי שוק מתחת למיליארד דולר וסיקור של ארבעה אנליסטים בלבד, כולם בהמלצת קנייה, וממוצע ההערכות שלהם עמד ערב ההודעה בערך במקום שבו נסחרה המניה. כלומר השוק תמחר אתמול קפיצה שאיש מהמסקרים עוד לא הספיק לעבד. מעבר לזה, החייאת מכרה שמושבת עשרות שנים והקמת מתקן זיקוק מאפס הן משימות הנדסיות ארוכות ויקרות, וסין שכללה את תהליכי הזיקוק שלה במשך דורות שלמים. ולבסוף יש סיכון מסחרי פשוט: ברגע שייצור מערבי מתחיל לעלות, לבייג'ינג יש גם אינטרס וגם יכולת להציף את השוק ולמחוץ את המחירים, בדיוק כפי שקרה בשוק המתכות הנדירות כשסין הגבילה את הייצוא לארצות הברית.
מה שכן מסתמן הוא שינוי בכלים שוושינגטון מוציאה מהארגז. במקום סובסידיות ומכסים שמעודדים יצרנים מקומיים מבחוץ, הממשל נכנס לטבלת בעלי המניות ומתחייב לרכישות בהיקפים שמצדיקים בנייה של כושר ייצור חדש, בהמשך ישיר לדרישות שהציב לתעשיות הביטחון האמריקאיות להאיץ ייצור. עבור המשקיעים המשמעות היא שקטגוריה שלמה של חברות מינרלים קטנות הפכה למשחק פוליטי לא פחות משהיא משחק סחורות, והשאלה המעניינת עכשיו היא איזו מתכת מקבלת את הטיפול הזה בתור.
