88 יום בלי אינטרנט, ואז נדלקה רשת אחרת: מה איראן בנתה, וכמה זה עולה לעולם
88 יום. זה משך ההשבתה האחרונה של האינטרנט באיראן, וזו התקופה הארוכה ביותר שנרשמה שם אי פעם. מהנדסי תוכנה לא יכלו לעבוד, עסקים מקוונים נעצרו, והנזק לכלכלה הדיגיטלית המקומית היה עצום. אבל מה שמעניין אינו אורך ההשבתה אלא מה נדלק בחזרה בסופה.
מי שעוקב אחרי תשתית האינטרנט האיראנית מתאר קפיצה טכנולוגית שהתרחשה בשנתיים האחרונות. במקום כיבוי גורף, שהוא כלי בוטה ויקר, נבנתה שם יכולת לסנן ולפלח: אליטה פוליטית וכלכלית קטנה מקבלת גישה מלאה לאינטרנט העולמי, וכל השאר נשארים בתוך רשת לאומית סגורה ומבוקרת. זו אינה צנזורה במובן הישן, אלא שתי רשתות נפרדות באותה מדינה.
איך מפעילים בקרה על 90 מיליון אנשים
כדי להבין את הסדר גודל כדאי לזכור שמדובר במדינה עם יותר מ-90 מיליון תושבים. בקרה ברמה כזו מחייבת בדיקה של כל חיבור וכל הפעלה של גלישה, דרך ציוד ייעודי שיושב על התשתית ומפענח את התעבורה. זה דורש משאבי מחשוב אדירים ותקציב מתמשך, ומומחים שבדקו את הנושא אינם יודעים לומר בוודאות אם הטכנולוגיה פותחה מקומית או נרכשה ממדינה אחרת עם צרכים דומים.
במקביל נבנתה תשתית עסקית שלמה. חברות איראניות עודדו או חויבו לעבור לרשת הלאומית, ומסביבה צמח מערך אפליקציות מקומי: שירותי מסחר אלקטרוני, גיימינג והסעות, ואפליקציות מסרים כמו באלה, סורוש, רוביקה ואיגאפ שמחליפות את ווטסאפ וטלגרם ומציעות גם תשלומים ומסחר. אפארט, שהושקה ב-2011, ממלאת את מקומה של יוטיוב ויש לה מיליוני משתמשים באיראן ובקרב הקהילה בחו"ל.
אינסטגרם, דרך אגב, חסומה רשמית מאז 2022, ובכל זאת ממשיכים להשתמש בה בהיקף רחב דרך שירותי VPN. גם זה חלק מהמארג: המערכת אינה אטומה, אבל היא הופכת את הגישה החוצה ליקרה, איטית ומסוכנת מספיק כדי שרוב האנשים יוותרו.
וכמה זה עולה לעולם
מה שקורה באיראן אינו חריג אלא קצה של מגמה עולמית, ויש לה מחיר שאפשר למדוד. לפי מחקר שסוכם בתחילת השנה, השבתות אינטרנט יזומות על ידי ממשלות עלו לכלכלה העולמית 19.7 מיליארד דולר במהלך 2025, זינוק של 156% לעומת השנה שקדמה לה.
מספר האירועים שבר גם הוא שיא: 212 השבתות משמעותיות ב-28 מדינות, שהצטברו ל-120,095 שעות של שיבוש, עלייה של 70%. המדינה שספגה את הנזק הכספי הגדול ביותר הייתה רוסיה, עם 11.9 מיליארד דולר ו-57 אירועי השבתה, ואחריה ונצואלה עם 1.91 מיליארד ומיאנמר עם 1.89 מיליארד.
הפילוח לפי שירותים מלמד על הכוונה. הרשת שנחסמה הכי הרבה שעות בעולם הייתה אקס, ואחריה טלגרם וטיקטוק. כלומר ההשבתות אינן מכוונות לאינטרנט בכללותו אלא לערוצי התקשורת שמאפשרים ארגון והפצת מידע מהיר.
מה זה עושה לעסקים
לעסקים שפועלים מעבר לגבולות זה מייצר סיכון תפעולי שקשה לתמחר. חברה שמעסיקה מפתחים במדינה עם השבתות חוזרות מגלה שהזמינות שלהם אינה תלויה בה. שירות ענן שמשרת לקוחות במדינה כזו מגלה שהוא יכול להימחק מהשוק בהחלטה אחת. וחברה שבנתה נוכחות שיווקית ברשת חברתית מגלה שהערוץ הזה עלול להיסגר בלי התראה.
- טראמפ צופה סוף למלחמה אחרי הבחירות - וירידה חדה בנפט
- הנשק שטראמפ עדיין לא מפעיל נגד איראן: בנקים סיניים
מהצד השני של המשוואה נוצרת הזדמנות מקומית. כל חסימה של שירות זר מייצרת שוק שבוי למתחרה מקומי, וזו בדיוק הסיבה שצמחו באיראן אפליקציות שמחקות את המערביות. אותו היגיון פועל גם ברוסיה ובסין, והוא מסביר למה חברות טכנולוגיה מקומיות במדינות האלה שוות הרבה יותר ממה שהיה מוצדק בשוק פתוח.
ולמה זה נוגע לישראלים
לקורא הישראלי זה נוגע בשלוש נקודות. הראשונה היא גיאופוליטית ומיידית: איראן היא שכנה במובן הרלוונטי, והיכולת שלה לנתק את האוכלוסייה שלה מהעולם משפיעה על כמות המידע שיוצאת משם בזמן אירוע. המשא ומתן סביב מצרי הורמוז הוא דוגמה טובה לאירוע שבו זרימת המידע קובעת איך השוק מגיב.
השנייה היא תעשייתית. ישראל היא בית לתעשיית סייבר גדולה, וההבחנה בין סייבר הגנתי לסייבר התקפי נעשית חדה במיוחד כשמדובר בטכנולוגיות ניטור וסינון. אלה מוצרים עם ביקוש גובר ועם רגולציית ייצוא מורכבת, והשוק הזה גדל בדיוק בגלל המגמה שמתוארת כאן.
והשלישית מעשית לגמרי. גם משק בית ישראלי תלוי בכמה כבלים תת-ימיים ובמספר קטן של ספקים, ואירוע אחד יכול להשבית שירותים שלמים. ההבדל הוא שכאן ההשבתה תהיה תקלה ולא מדיניות, אבל התוצאה עבור עסק שמוכר אונליין נראית דומה מאוד.
ומה שכדאי לשים לב אליו קדימה הוא לא מספר ההשבתות אלא סוגן. השבתה גורפת היא כלי של משטר שנדחק לפינה. רשת מפולחת, שבה חלק מהאזרחים מקבלים אינטרנט אחר מהאחרים, היא כלי של משטר שמתכנן קדימה. השנייה הרבה יותר יציבה, והרבה יותר קשה לפרק.
