נוגד הארס החזק ביותר שנמצא עד היום מסתתר בדם של הנחש עצמו, ופי 10 מהתכשיר המסחרי
הכשת נחש ארסי הורגת בעולם בין 80 ל-140 אלף בני אדם בשנה, ומותירה מאות אלפים נוספים עם נכות קבועה. הטיפול המקובל נשען על טכנולוגיה בת יותר ממאה שנה: מזריקים מנת ארס לבעל חיים גדול, סוס או כבשה, ממתינים שייצר נוגדנים, ואוספים אותם מהדם שלו.
מחקר שפורסם בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences מציע מקור אחר לגמרי לנוגד הארס, והוא נמצא בדיוק במקום שאיש לא חיפש בו: בדם של הנחש עצמו.
"זה אחד מאותם סיפורים נהדרים שבהם הטבע כבר פתר בעיה שאנחנו מתחבטים בה עשרות שנים", אומר פרופ' שון בי קרול, פרופסור מצטיין לביולוגיה באוניברסיטת מרילנד, שהוביל את המחקר.
למה נחש אינו מת מהארס של עצמו
נקודת המוצא הייתה תצפית ישנה. "אנחנו יודעים מאנקדוטות כבר מאה שנה שצפעונים נוטים להיות עמידים לארס של עצמם", מסביר קרול. נחש שנושך נחש אחר מאותו מין אינו מת, וזה אומר שבגוף שלו קיים מנגנון הגנה.
ב-2022 זיהתה המעבדה שלו חלק מהתשובה: חלבון אחד בשם FETUA-3, שחוסם את הפעילות של רבים מהרעלנים מסוג מטלופרוטאינאז בארס של הצפעון היהלומי המערבי. אבל חלבון בודד לא הספיק. אחד מהם הפחית דימום, אחר השפיע על פעילות אנזימטית, ואף אחד מהם לא מנע מוות בפני עצמו.
המחקר החדש בדק את התפקיד של כל חלבוני המשפחה הזו ומצא שהפתרון נמצא בשילוב. צירופים מסוימים של חלבוני FETUA משלימים זה את פעילותו של זה, ויחד הם מנטרלים לחלוטין את קטלניות הארס. בבדיקות מעבדה הצירופים האלה היו חזקים פי עשרה בערך מנוגד הארס המסחרי שמיוצר כיום מכבשים.
מנגנון בן 50 מיליון שנה
החלק שמסביר למה זה עובד נוגע לאבולוציה. מרכיבי המעכבים האלה נשמרו לאורך יותר מ-50 מיליון שנה, כלומר מדובר במנגנון עתיק שעבר בין מינים ולא בפתרון מקומי של נחש אחד. זו גם הסיבה שהוא פועל נגד ארס של כמה מיני נחשים מסוכנים ולא נגד מין יחיד.
"למה להישען על נוגדנים מסוסים, כשהטבע ארז נוגד ארס יעיל בתוך הנחש עצמו", אומר קרול. "המרכיבים קיימים. אנחנו פשוט צריכים להמשיך לבדוק תערובות שונות".
הסייגים, והדרך הארוכה מכאן
צריך לשים גבולות ברורים סביב ההתלהבות. הממצאים התקבלו בבדיקות מעבדה ובמודלים של בעלי חיים, ולא בבני אדם, והמרחק משם לטיפול מאושר ארוך. ארס של נחש אחד מכיל כ-100 חלבוני רעלן ממשפחות שונות, והמחקר הזה מתמודד בעיקר עם משפחה אחת מהן.
- ארבע פגישות ששינו זיכרון ילדות: הפחד מכישלון ירד, וההשפעה החזיקה חצי שנה
- מ-65 ל-24: המחקר שמיפה את הרצפים שבהם תרופה אחת נרשמת בגלל תופעת לוואי של אחרת
החוקרים עצמם מתארים את השלב הנוכחי כחיפוש אחר התערובת המיטבית, ומעריכים שהיישום הראשון יגיע בתחום הווטרינרי ורק אחריו ברפואת אדם. "אנחנו מתקרבים באופן מרשים לפתרונות יעילים לשלוש משפחות הרעלנים המרכזיות בצפעונים", אומר קרול, וזו אמירה על כיוון ולא על מוצר.
הצד הכלכלי, והזווית הישראלית
לצד המדע יש כאן גם סיפור כלכלי. נוגד ארס הוא אחד המוצרים הרפואיים הפחות רווחיים בעולם: הייצור מסורבל, דורש אחזקת עדרים, והשוק העיקרי נמצא במדינות מתפתחות עם יכולת תשלום נמוכה. התוצאה היא מחסור כרוני ומחירים שאינם נגישים בדיוק במקומות שבהם ההכשות נפוצות.
חלבון שאפשר לייצר בתהליך ביוטכנולוגי סטנדרטי, בלי עדר ובלי הזרקת ארס, משנה את המשוואה הזו מהיסוד. "אפשר לייצר את החומר הזה בכמויות של קרונות רכבת ולעזור לפתור בעיה עולמית עצומה", מעריך קרול.
בישראל ההכשות נדירות יחסית אבל אינן זניחות, בעיקר בחודשי הקיץ ובאזורים פתוחים, והטיפול נשען גם כאן על נסיוב שמיוצר בעזרת נוגדנים מבעלי חיים. מעבר לכך, זו דוגמה נוספת לכך שפתרונות רפואיים נמצאים בעולם החי הרבה לפני שמישהו חשב עליהם. להרחבה: עטלף אחד חי 7 שנים והשני 50, ומה שהגנום שלהם מלמד.
