שמונה שבועות של תרגול, ירידה של 7.6 נקודות בלחץ הדם - בלי מרשם
ההמלצות להורדת לחץ דם מוכרות לכל מי שישב פעם מול רופא משפחה: פחות מלח, יותר תנועה, לרדת במשקל, לישון. סקירה חדשה שפורסמה בכתב העת Cardiology Clinics מוסיפה לרשימה הזו פריט שנשמע רך הרבה יותר, ומצליחה להצמיד לו מספרים: תרגול יומי של קשיבות, הכרת תודה ואופטימיות, לאורך שמונה עד שתים עשרה שבועות.
העבודה ריכזה 18 ניסויים מבוקרים ואקראיים, כל אחד מהם בדרך כלל בהיקף של 50 עד 200 משתתפים בוגרים עם סיכון לב וכלי דם מוגבר. המשתתפים חולקו לקבוצות שקיבלו תוכניות מובנות ולקבוצות ביקורת, והתוכניות עצמן היו מגוונות: שיחות טלפון, יומן אישי עם מעקב שבועי, אפליקציות, הודעות טקסט, מפגשים קבוצתיים ושילובים ביניהם. רובן נמשכו שישה עד שנים עשר שבועות, עם מפגש שבועי ותרגול יומי בבית.
המספר שבולט מכולם הגיע מתוכנית דיגיטלית בת שתים עשרה שבועות: ירידה של 7.6 נקודות בלחץ הדם הסיסטולי, וירידה של 4.1 נקודות בלחץ המרכזי, זה שנמדד קרוב לאבי העורקים ונחשב מנבא טוב יותר לנזק לאיברים. במחקרים אחרים נמצאה גם ירידה בסמני דלקת בדם.
מה אומרים החוקרים
"בקבוצות של חולי יתר לחץ דם ושל מטופלים אחרי אירוע כלילי חריף, תוכניות מבוססות קשיבות שניתנו לאורך שמונה שבועות הורידו את לחץ הדם הסיסטולי והפחיתו סמני דלקת", אומרת פרופ' רוזלבה הרננדז מאוניברסיטת אילינוי באורבנה שמפיין, שהובילה את הסקירה יחד עם חוקרות מאוניברסיטת דרום פלורידה, מבית הספר לרפואה של נורת'ווסטרן ומסטנפורד.
הנקודה המעשית שהיא מדגישה נוגעת למינון. לדבריה "המינון הטיפולי כלל בדרך כלל תדירות גבוהה לאורך התקופה הזו כדי להשיג תועלת פיזיולוגית בטווח הקצר, בעוד שכדי לשמר את שינוי ההתנהגות ייתכן שנדרש קשר מתמשך ופחות אינטנסיבי". בתרגום חופשי: התרגול עובד כשהוא יומי, ומי שמפסיק אחרי שמונה שבועות מאבד את מה שהרוויח.
כמה זה הרבה, ולמה זה עובד
כדי לתת פרופורציה למספר, שווה להשוות. ירידה של 7.6 נקודות בלחץ הסיסטולי היא בסדר הגודל שמייחסים לשינוי תזונתי משמעותי או לתחילת טיפול בתרופה אחת מקו ראשון. היא אינה מחליפה טיפול תרופתי למי שזקוק לו, אבל היא גם רחוקה מלהיות זניחה, בעיקר אצל אנשים שנמצאים בתחום הגבולי ומנסים להימנע מתרופות.
המנגנון שמאחורי זה מוכר בגדול. מתח כרוני מפעיל את המערכת הסימפתטית, מעלה קצב לב, מכווץ כלי דם ומשאיר את הגוף במצב של כוננות. תרגול שמאט את הנשימה ומחזיר את תשומת הלב פנימה מפעיל את המערכת ההפוכה, הפאראסימפתטית, שמאטה את הלב ומרפה את כלי הדם. אותו מנגנון בדיוק נמדד לאחרונה גם בהקשר של קבלת החלטות, שם נשיפה ארוכה שינתה את דפוס הפעילות במוח. נשיפה ארוכה דוחפת לקחת יותר סיכון.
ויש כאן גם ערוץ עקיף שהחוקרים עצמם מצביעים עליו. חלק מהשיפור מגיע מכך שאנשים שמתרגלים גם אוכלים טוב יותר וזזים יותר. כלומר התוכנית אינה פועלת רק על מערכת העצבים, היא משנה התנהגות, וזו הסיבה שהתועלת נשחקת כשהתרגול נפסק.
הסייגים
הסייגים כאן חשובים ולא קטנים. ראשית, זו סקירה של מחקרים ולא ניסוי אחד גדול, והתוכניות שנבדקו שונות מאוד זו מזו, מה שמקשה לומר איזו מהן עובדת הכי טוב. שנית, במחקר התנהגותי אי אפשר להסתיר מהמשתתף שהוא מתרגל, ולכן אפקט הציפייה נוכח תמיד. שלישית, המדגמים קטנים יחסית, עשרות עד מאות בכל ניסוי, ותקופות המעקב קצרות.
- נדחה חלק מהקיצוץ בתקציב הצנתורים; האוצר והבריאות ישקלו תוספת
- עקב 15 שנה אחרי 107 אלף נשים: כך גיל המעבר המוקדם קשור ליתר לחץ דם
לקורא הישראלי יש כאן בכל זאת משהו פשוט לקחת. יתר לחץ דם הוא מהגורמים הנפוצים ביותר לאירועי לב ולשבץ, הוא נפוץ מאוד מגיל 40 ומעלה, ורוב האנשים מגלים אותו במקרה. תרגול יומי של עשר עד חמש עשרה דקות אינו עולה כסף ואינו מצריך מרשם, והמחקר הזה נותן סיבה לנסות אותו לצד המעקב הרפואי, ולא במקומו.
