הדופק שמופיע כל בוקר בשעון: מה המחקר באמת אומר על המספר הזה

המספר הזה מופיע בכל בוקר במסך של השעון או הטבעת, בין שעות השינה לספירת הצעדים, ורוב האנשים מסתכלים עליו בלי לדעת מה הוא אומר. דופק המנוחה הוא אחד המדדים הפשוטים ביותר למדידה ואחד המבוססים ביותר במחקר הקרדיולוגי, ובדיוק משום כך שווה להבין מה הוא מודד ומה נשאר מחוצה לו.

הטווח שנחשב תקין למבוגר נע בין 60 ל-100 פעימות בדקה. המספר משקף את האיזון בין שני הענפים של מערכת העצבים האוטונומית, זה שמאיץ וזה שמאט, והוא מושפע מכושר גופני, משינה, מאלכוהול, ממחלה, מתרופות ומרמת דחק. אצל ספורטאי סיבולת מאומן הוא יורד לעיתים קרובות אל שנות ה-40 ואף מתחת לכך, מפני שהלב שלו מזרים יותר דם בכל פעימה וזקוק לפחות פעימות.

מה המחקר מצא

הממצאים בתחום עקביים בצורה יוצאת דופן. מטא-אנליזה שפורסמה ב-2017 בכתב העת Nutrition, Metabolism and Cardiovascular Diseases ריכזה 87 מחקרים פרוספקטיביים ומצאה שכל עשר פעימות נוספות בדקה קשורות לעלייה של כ-17% בסיכון לתמותה מכל סיבה. מטא-אנליזה מוקדמת יותר, שפורסמה ב-2016 בכתב העת הרפואי הקנדי CMAJ, כללה 46 מחקרים עם יותר מ-1.2 מיליון נבדקים ו-78 אלף מקרי מות, והגיעה למספר צנוע יותר: כ-9% לכל עשר פעימות. שתיהן מצביעות לאותו כיוון.

השאלה המעניינת יותר היא אם הדופק מודד משהו בפני עצמו, או שהוא בסך הכול מדד עקיף לכושר גופני. מחקר הגברים של קופנהגן, שפורסם ב-2013 בכתב העת Heart ועקב 16 שנה אחרי גברים בגיל העמידה, בדק בדיוק את זה: הוא מדד גם דופק מנוחה וגם צריכת חמצן מרבית, והשווה ביניהם. המסקנה שנוסחה שם: דופק מנוחה גבוה היה "גורם סיכון לתמותה, בלתי תלוי בכושר הגופני ובפעילות גופנית בשעות הפנאי". בשפה פשוטה: גם בין שני אנשים באותה רמת כושר בדיוק, זה עם הדופק הגבוה יותר נמצא בסיכון גבוה יותר. באותו מחקר נמדדה עלייה של כ-16% בסיכון לכל עשר פעימות.

לכתבות ומחקרים נוספים במדור המדע החדש של ביזפורטל

הממצא שמשנה את השאלה

מחקר נורווגי גדול שפורסם ב-2011 בכתב העת JAMA, במסגרת מחקר HUNT, עשה משהו שמעטים עשו: הוא מדד את הדופק של כ-30 אלף אנשים בריאים, ואז מדד אותם שוב עשר שנים מאוחר יותר. מי שהיה מתחת ל-70 פעימות בשתי המדידות רשם 8.2 מקרי מות לכל 10,000 שנות אדם. מי שהיה מתחת ל-70 בהתחלה וטיפס מעל 85 אחרי עשור רשם 17.2 - יותר מפי שניים. גם מי שהתחיל בטווח של 70 עד 85 ועלה מעל 85 הגיע לסיכון גבוה בכ-80% למות ממחלת לב איסכמית.

המשמעות המעשית ברורה: המספר של הבוקר, כשלעצמו, אומר מעט. מה שאומר הרבה הוא הכיוון. דופק מנוחה שעולה בהתמדה על פני חודשים ושנים הוא סימן ששווה לברר, גם כשהוא עדיין בתוך הטווח התקין. וזו בדיוק היכולת שהשעון נותן ובדיקה שנתית אצל הרופא מתקשה לתת: רצף מדידות לאורך זמן.

אז מה בעצם מודדים - ומאיזה מספר מתחילים לדאוג

כדי שהמעקב יהיה שווה משהו צריך קודם מספר אחד: הבסיס האישי שלכם. קחו את דופק המנוחה של 14 בקרים רצופים, זרקו ימים חריגים - מחלה, לילה עם אלכוהול, טיסה, יום אחרי אימון קשה מהרגיל - וחשבו ממוצע. נניח שיצא 62. זה המספר היחיד שיש מה להשוות אליו, וכל מה שלמטה נמדד ממנו.

עד 4 פעימות סטייה ביום נתון: התעלמו. זה בתוך טווח הטעות של המכשיר. מחקרי תיקוף שהשוו שעונים חכמים לאק"ג מצאו שגיאה ממוצעת של כ-6%, שהיא בערך ארבע פעימות לכל כיוון על דופק 65, כך ש-60 הבוקר ו-64 אתמול הם אותו מספר.

• מה יורד ומה משתפר במוח אחרי גיל 50
• אורה לקראת הנפקה: יצרנית הטבעות החכמות הגישה תשקיף לקראת הנפקה

5 עד 10 פעימות מעל הבסיס, יום-יומיים: כמעט תמיד מחלה שמתחילה, אלכוהול, חום או עומס אימונים. לא סיבה להיבהל, כן סיבה להוריד עומס ולישון.

יותר מ-10 פעימות מעל הבסיס, שבוע ומעלה, בלי הסבר: זה הסף שאיתו הולכים לרופא. לא כי משהו בטוח לא בסדר, אלא כי זו סטייה שכבר לא נכנסת ברעש מדידה או בשינוי הרגלים.

מגמה של חודשים: ההשוואה שמעניינת את המחקר היא לא בין בוקר לבוקר אלא בין תקופות. קחו את הממוצע החודשי שלכם ברבעון הזה מול הרבעון המקביל אשתקד. עלייה יציבה של כמה פעימות בין השנים, גם בתוך הטווח התקין, היא בדיוק מה שנמצא ב-HUNT.

ירידה של 3 עד 5 פעימות לאורך 8 עד 12 שבועות של אימון סדיר: זו התגובה הצפויה, והיא המשוב החיובי היחיד שהמדד הזה נותן. אם התחלתם להתאמן והמספר לא זז אחרי שלושה חודשים, כנראה שהעצימות נמוכה מדי.

ומעל הכל יש שלושה קווים שלא תלויים בבסיס האישי: דופק מנוחה שעובר דרך קבע את 100, דופק שיורד מתחת ל-50 אצל מי שאינו מתאמן, וכל דופק שמלווה בסחרחורת, בכאב בחזה או בקוצר נשימה. שלושת אלה הם פנייה לרופא, לא המתנה למגמה.

• מה קורה למוח כשמפסיקים להשתעמם
• כמה זמן אתם עומדים על רגל אחת? שלושה מבחנים פשוטים שמספרים הרבה על הגיל של הגוף

למה בכלל דופק מהיר קשור לתמותה

יש שתי משפחות של הסברים, והן משלימות זו את זו. הראשונה רואה בדופק סמן: לב שפועם מהר במנוחה מעיד לרוב על מערכת עצבים סימפתטית שעובדת שעות נוספות, על דלקת ברקע או על כושר ירוד, וכל אלה גורמי סיכון בפני עצמם. השנייה רואה בדופק גורם ממשי: לב שפועם 80 פעמים בדקה מבצע כ-42 מיליון פעימות בשנה, לעומת כ-32 מיליון אצל מי שפועם 60. עשרה מיליון פעימות הפרש בשנה מתורגמים לשחיקה מכנית של דופן העורקים ולזמן קצר יותר שנותר לשריר הלב להתאושש בין פעימה לפעימה.

הדופק שמקדים את המחלה

הדוגמה החדה ביותר לכך שהכיוון חשוב מהמספר הגיעה ממחקר שפורסם בכתב העת Nature Biomedical Engineering. החוקרים עקבו אחרי קרוב ל-5,300 משתתפים שענדו שעונים חכמים, ובדקו מה קרה לנתונים שלהם סביב הדבקה בקורונה. מתוך 32 שנדבקו, אצל 26 - כ-81% - נרשם שינוי בדופק, במספר הצעדים או בשנה.

המספר שמעניין אפילו יותר הוא העיתוי: מתוך 25 מקרים שבהם זוהה שינוי פיזיולוגי, 22 התגלו לפני הופעת התסמינים או בדיוק במועד הופעתם, ובארבעה מקרים האות הופיע תשעה ימים ויותר לפני שהאדם הרגיש משהו. מערכת התראה שהתבססה על עלייה חריגה בדופק המנוחה לבדו זיהתה כ-63% מהמקרים לפני התסמינים, ובמחקר המשך נמצא שהסימן מקדים את התסמינים בחציון של שלושה ימים.

זה עובד גם בכיוון הפחות דרמטי: עלייה של חמש עד עשר פעימות מעל הבסיס האישי שלכם בבוקר אחרי לילה רגיל מתלווה לעיתים למחלה שמתפתחת, לאלכוהול מאמש, לחום קיצוני או לאימון קשה מדי מהיום שלפני. ספורטאים מקצועיים משתמשים בדיוק במדד הזה כדי להחליט אם להתאמן היום או לנוח.

ומה בדבר המספר השני שהשעון מראה

לצד דופק המנוחה מופיע ברוב המכשירים מדד נוסף, שונות קצב הלב, ורבים מערבבים ביניהם. דופק מנוחה סופר כמה פעימות יש בדקה; שונות קצב הלב מודדת עד כמה המרווחים בין פעימה לפעימה אינם אחידים. בניגוד לאינטואיציה, דווקא שונות גבוהה נחשבת סימן טוב.

אבל יש הבדל מעשי חשוב בין השניים. הטווח התקין של דופק מנוחה דומה אצל רוב האנשים, ולכן אפשר להשוות אליו. שונות קצב הלב משתנה בעשרות אחוזים בין אנשים בריאים בני אותו גיל, ולכן השוואה לאחרים חסרת ערך כמעט לגמרי. המספר הזה עובד רק מול עצמכם.

מתי דופק נמוך הוא בעיה

דופק נמוך הוא בדרך כלל בשורה טובה, אבל יש יוצאים מן הכלל. אצל מאומנים הוא ביטוי לכושר. אצל אחרים, ובעיקר כשהוא מלווה בסחרחורת, בעילפון, בקוצר נשימה או בעייפות חריגה, הוא עשוי להצביע על הפרעה בקוצב הטבעי של הלב או על הפרעת הולכה. הכלל הפשוט: רץ למרחקים עם דופק 45 שמרגיש מצוין הוא סיפור אחד; אדם בן 60 שהדופק שלו ירד ל-45 בלי שהתחיל להתאמן ומרגיש חלש הוא סיפור אחר לגמרי.

כמה השעון באמת מדייק

מחקר תיקוף שפורסם ב-2019 בכתב העת JMIR mHealth and uHealth השווה שעונים חכמים לאק"ג לאורך 24 שעות מלאות של חיי יומיום. אפל ווטש סדרה 3 הראתה הפרש ממוצע של 1.8 פעימות ושגיאה יחסית ממוצעת של 5.86%, ופיטביט צ'ארג' 2 הראתה הפרש של 3.47 פעימות ושגיאה של 5.96%. מדידה ייעודית של דופק מנוחה באפל ווטש סדרה 9 הראתה הפרש ממוצע של 0.08 פעימות בלבד.

המספרים האלה טובים, והם גם מסבירים את המגבלה. שגיאה של כ-6% על דופק 65 היא טווח של כארבע פעימות לכל כיוון. זה מצוין למעקב אחרי מגמה לאורך שבועות, ופחות מתאים כדי להחליט אם 62 הבוקר טובים יותר מ-66 אתמול. החיישן עובד באמצעות אור שמגיב לזרימת הדם, ולכן קעקוע באזור המדידה, יד קרה או רצועה רפויה משנים את התוצאה.

ומה באמת מוריד דופק מנוחה: אימון אירובי סדיר הוא הגורם החזק ביותר, ואחריו שינה מספקת, הפחתת אלכוהול וירידה במשקל. השעון מספק את ההתראה; האבחנה נשארת אצל הרופא.

הנתון רלוונטי במיוחד למי שעברו את גיל 40, למי שמאובחנים עם יתר-לחץ-דם או סוכרת, ולמי שנוטלים תרופות שמשפיעות ישירות על הדופק כמו חוסמי בטא. אצל האחרונים דופק נמוך הוא לרוב תוצאה מכוונת של הטיפול, ולכן שינוי בו מחייב בירור מול הרופא המטפל במקום פרשנות עצמאית של מה שמופיע על המסך.