על מדרגות הרבנות: בית הדין או בית המשפט - איפה מנהלים את הגירושים וכמה זה עולה?

בסוף, כמעט כל זוג יהודי שמתגרש בישראל מגיע אל מדרגות הרבנות. גם בני זוג שחילקו ביניהם את הדירה, סיכמו מה יקרה עם הילדים ואישרו את הסכם הגירושים בבית המשפט לענייני משפחה עדיין צריכים להגיע לבית הדין הרבני כדי לסדר את הגט. הסמכות להתיר את הנישואים של בני זוג יהודים בישראל נתונה לבית הדין הרבני.

אבל מכאן נולד גם אחד הבלבולים הגדולים סביב גירושים בישראל: אם הגט ממילא ברבנות, בשביל מה יש בית משפט לענייני משפחה?

התשובה נמצאת בכל מה שמסביב לגט. בני זוג שמתגרשים צריכים לעתים להחליט מה יקרה לדירה, איך יחולק הרכוש, מה עושים עם החובות והחסכונות, וכיצד ייראו החיים של הילדים אחרי הפרידה. בחלק מהעניינים האלה קיימת סמכות מקבילה או תלויה באופן שבו נפתחו ונכרכו ההליכים, ולכן השאלה היכן יתנהל הסכסוך יכולה להפוך בעצמה לחלק מהסכסוך.

וזו אינה רק שאלה משפטית. אם הבחירה בערכאה מייצרת עוד בקשות, עוד דיונים ומאבק נוסף על עצם הסמכות, היא מייצרת גם עוד שעות של עורכי דין ועוד הוצאות. לפעמים בני הזוג מתחילים להוציא כסף עוד לפני שהגיעו בכלל לוויכוח שבגללו רצו להגיע לבית המשפט.

הגט ברבנות, אבל לא בהכרח כל השאר

הדרך הפשוטה ביותר להבין את החלוקה היא להפריד בין עצם הגירושים לבין המחלוקות שנלוות אליהם.

אצל בני זוג יהודים, סידור הגט נמצא בסמכות בית הדין הרבני. בית המשפט לענייני משפחה יכול לאשר הסכם גירושים ולתת לו תוקף של פסק דין, אבל האישור הזה אינו הופך את בני הזוג לגרושים. לאחר מכן עדיין צריך לפנות לבית הדין הרבני לצורך הגירושים עצמם.

אם בני הזוג מסכימים, החלוקה הזאת יכולה להיות די פשוטה. הם יכולים להגיע להסכם, לאשר אותו בבית המשפט לענייני משפחה ולאחר מכן להגיש בקשה משותפת לגירושים בבית הדין הרבני. אפשר גם להגיש הסכם חתום לאישור בבית הדין הרבני עצמו.

העניינים מסתבכים כאשר אין הסכמה.

אז כבר לא מדובר רק בשאלה מי ייתן את הגט, אלא מי ידון במחלוקות שנמצאות מסביבו. כאן נכנסים לתמונה דיני הסמכות, כריכת עניינים בתביעת הגירושים, הליכים קודמים והוראות שונות החלות על סוגים שונים של תביעות.

לכן המשפט המוכר שלפיו "הגבר רץ לרבני והאישה לבית המשפט" הוא לכל היותר קיצור גס של מציאות משפטית מורכבת בהרבה. אי אפשר לקבוע מראש איזו ערכאה "טובה" לגבר או לאישה בלי לדעת מה המחלוקת, מה כבר הוגש, אילו נכסים קיימים ומה מבקש כל אחד מהצדדים להשיג.

• האם השכן מהקומה למטה ייצג את הבעל בגירושים?
• נציב התלונות: הדיין הרבני אבי זרביב הפר את כללי האתיקה

למה כולם ממהרים לפתוח תיק?

מכאן מגיע מרוץ הסמכויות, אחד המושגים המזוהים ביותר עם גירושים בישראל. במשך שנים התקבעה התפיסה שלפיה לגבר עדיף למהר לבית הדין הרבני ולאישה לבית המשפט לענייני משפחה. הסיבה היא ששתי הערכאות עשויות לדון בחלק מהנושאים הנלווים לגירושים, ובנסיבות המתאימות לערכאה שתפסה סמכות ראשונה יכולה להיות השפעה על המקום שבו תתנהל המחלוקת.

אבל הכלל שלפיו לגבר עדיף שהתיק יתנהל בבית הדין הרבני ולאישה בבית המשפט לענייני משפחה - פשטני מדי. התוצאה תלויה בנושא שבמחלוקת, בנסיבות המשפחה, באופן שבו הוגשו התביעות ובדין שחל על אותו עניין. יש מקרים שבהם דווקא לאישה יהיה אינטרס להתדיין בבית הדין הרבני, למשל בסוגיות שבהן לדין הדתי יכולה להיות משמעות עבורה, ובראשן מזונות אישה וכתובה. גם לגבר לא מובטח יתרון רק משום שהתיק מתנהל בבית הדין.

גם הכללים עצמם משתנים. דוגמה בולטת היא מזונות הילדים: בפברואר 2025 קבע בג"ץ בדעת רוב פרשנות מצמצמת לסמכות בתי הדין הרבניים לדון במזונות ילדים שנכרכו בתביעת גירושים. אלא שבנובמבר אותה שנה הכנסת שינתה את המצב בחקיקה וקבעה, כהוראת שעה לשנתיים, שבית הדין הרבני יוכל לדון גם במזונות ילדים שנכרכו בתביעת הגירושים, לרבות הוצאות מגורים, חינוך ורפואה.

השינוי הזה חשוב גם כלכלית. מזונות ילדים יכולים להצטבר למאות אלפי שקלים לאורך השנים, ולכן השאלה איזו ערכאה תדון בהם אינה עוד סעיף טכני במרוץ הסמכויות. היא יכולה להיות אחת הסוגיות הכספיות הגדולות ביותר בפרידה.

ומה לגבי מי שהגיע ראשון? כאן יש חשיבות אמיתית לתזמון, אבל מאז שנכנס לתמונה הליך יישוב הסכסוך המרוץ השתנה. בתקופת עיכוב ההליכים הצדדים אינם יכולים ככלל להגיש תביעות בענייני הסכסוך. לאחר סיום התקופה, לצד שהגיש ראשון את הבקשה ליישוב סכסוך יש 15 ימים שבהם הוא רשאי להגיש את התביעות לערכאה המוסמכת שבה הוא בוחר. אם הוא אינו עושה זאת, או מגיש תביעה רק בחלק מהנושאים, נפתחת הדרך לצד השני להגיש תביעות בנושאים שנותרו.

• יום הבחירות הופך ליום קניות - והמבצעים יודעים בדיוק איך לגרום לכם להוציא יותר
• מנורה ERN נכנסת ישירות לכיס של הצרכן: תציע הלוואות לכל מטרה

כלומר, פתיחת בקשה ליישוב סכסוך אינה קובעת כשלעצמה שכל הגירושים יתנהלו בבית המשפט או בבית הדין שבו נפתחה הבקשה. היא יכולה לתת למי שפתח אותה יתרון חשוב של זמן ובחירה בהמשך. זו הסיבה שגם זוג שעוד לא החליט אם הוא רוצה להילחם עלול למצוא את עצמו מקבל ייעוץ משפטי כבר בתחילת הפרידה.

וזה אינו רק תרחיש תיאורטי. גם ב-2026 הגיעו לבתי המשפט מקרים שבהם ימים בודדים קבעו איזו ערכאה תדון בסכסוך. במקרה אחד שנדון השנה, תביעות שהוגשו לבית המשפט לענייני משפחה נמחקו לאחר שהצד השני הקדים ביומיים והגיש תביעה כרוכה לבית הדין הרבני, לאחר שחלפה זכות הקדימה של הצד שפתח קודם את הליך יישוב הסכסוך.

לכן למרוץ הסמכויות יש גם מחיר. ייעוץ משפטי מוקדם עולה כסף, אבל מאבק מאוחר יותר על עצם השאלה מי מוסמך לדון בתיק עלול לעלות הרבה יותר: עוד בקשות, עוד תגובות, עוד דיונים ועוד שעות עבודה של עורכי הדין, עוד לפני שהצדדים התחילו להתווכח על הדירה, הפנסיה או הילדים.

אז איפה יותר זול?

כאן התשובה פחות מספקת למי שמחפש טבלת מחירים: אי אפשר לומר שבית הדין הרבני זול ובית המשפט יקר, או להפך.

בשתי המערכות יש אגרות, ובשתיהן אפשר להיות מיוצגים. בבית הדין הרבני אפשר להיות מיוצגים גם באמצעות טוען רבני, ובבית המשפט באמצעות עורך דין. אבל האגרה היא בדרך כלל רק חלק קטן מאוד מהמחיר הכולל של סכסוך גירושים.

הסכום הגדול נמצא בשכר הטרחה ובמשך ההליך. אם תיק מסתיים לאחר מספר קטן של דיונים, העלות יכולה להיות שונה מאוד מתיק שמייצר בקשות, תגובות, דיוני הוכחות, חוות דעת מקצועיות וערעורים.

לכן גם אם קיימים הבדלים של מאות שקלים בין אגרות שונות, הם עלולים להפוך כמעט לזניחים בתיק שבו כל אחד מבני הזוג משלם עשרות אלפי שקלים על ייצוג.

גם עצם הוויכוח על הסמכות יכול לעלות כסף. אם אחד הצדדים טוען שבית הדין צריך לדון בעניין מסוים והאחר טוען שהסמכות נמצאת בבית המשפט, עורכי הדין צריכים לטעון גם בשאלה הזאת. לפעמים צריך להמתין להכרעה ורק אז להתחיל לדון במחלוקת עצמה.

במילים אחרות, הערכאה הזולה ביותר היא לעתים זו שלא צריך לנהל בה מאבק ארוך.

ומה באמת שונה בין שתי הערכאות?

בית המשפט לענייני משפחה הוא חלק ממערכת בתי המשפט האזרחית. בית הדין הרבני הוא חלק ממערכת המשפט בישראל, אך הוא פוסק במסגרת סמכויותיו גם על פי דין תורה.

ההבדל הזה משמעותי, אבל הוא אינו אומר שכל תיק יקבל בהכרח תוצאה שונה בהתאם לדלת שבה נכנס. שתי הערכאות פועלות בתוך מסגרת הדין הישראלי, ובסוגיות מסוימות חלים עליהן אותם חוקים ועקרונות. במקביל קיימים הבדלים בדין המהותי, בסדרי הדין ובאופן שבו סוגיות מסוימות עשויות להיבחן.

לכן הבחירה בערכאה אינה צריכה להיעשות לפי סיסמאות. השאלה הרלוונטית היא מה עומד במחלוקת בתיק המסוים: דירה, פנסיה, עסק, מזונות, ילדים, כתובה או כמה מהדברים יחד.

וזה גם מסביר מדוע ייעוץ משפטי מוקדם יכול להיות חשוב אפילו למי שמקווה להגיע להסכם. לא כדי לפתוח מיד במלחמה, אלא כדי להבין מה המשמעות של כל צעד לפני שעושים אותו.

מה אומרת הכתובה?

הכתובה היא דוגמה טובה לכך שההבדל בין הערכאות אינו רק טכני. הסכום שנכתב מתחת לחופה יכול להיראות בזמן החתונה כמעט סמלי - לעתים מספר שנבחר מתוך התלהבות, מסורת או רצון להרשים - אבל במקרה של גירושים הוא עשוי להפוך לתביעה כספית ממשית בבית הדין הרבני.

באוגוסט 2026 החליטה מועצת הרבנות הראשית להגביל את הסכומים הנכתבים בכתובה ולקבוע טווח של 36 אלף עד 360 אלף שקל. עד אז נוהל רישום הנישואים אפשר תוספת כתובה של עד מיליון שקל, ובפועל נכתבו לאורך השנים גם כתובות בסכומים גבוהים מאוד. ההחלטה החדשה נועדה בין היתר למנוע מצב שבו חתן מתחייב תחת החופה לסכום שאין לו יכולת ממשית לשלם אם הנישואים יסתיימו. אבל עצם העובדה שסכום מסוים מופיע בכתובה עדיין אינה אומרת שבמקרה של גירושים האישה תקבל אותו אוטומטית.

הזכאות לכתובה יכולה להיות בעצמה נושא להתדיינות בבית הדין הרבני, בהתאם לנסיבות הפרידה ולעילות ההלכתיות הרלוונטיות. לכן גם כתובה של מאות אלפי שקלים אינה שקולה לצ'ק שממתין לפירעון.

מבחינה כלכלית זו יכולה להיות מחלוקת משמעותית מאוד. לצד הדיונים על הדירה, הפנסיה והחסכונות, עשויה להופיע פתאום התחייבות שנחתמה שנים קודם לכן בערב החתונה ושוויה עשרות או מאות אלפי שקלים. זו גם אחת הסיבות שלא כדאי להתייחס לוויתור על כתובה בתוך הסכם גירושים כאל סעיף טקסי בלבד: במקרים שבהם קיימת זכאות, לוויתור יכולה להיות משמעות כספית של ממש.

ומה קורה אם כבר הסכמנו?

כאן החיים נעשים פשוטים וזולים הרבה יותר.

בני זוג שהגיעו להסכם יכולים לבקש לתת לו תוקף של פסק דין. אפשר להגיש הסכם גירושים לאישור בבית המשפט לענייני משפחה, ואפשר במקרים המתאימים להגיש הסכם חתום לאישור בבית הדין הרבני. לאחר אישור הסכם בבית המשפט, בני זוג יהודים עדיין צריכים לפנות לבית הדין לצורך סידור הגט.

במקרה כזה שתי הערכאות אינן בהכרח זירות מתחרות. בית המשפט יכול לאשר את ההסכם, ובית הדין משלים לאחר מכן את הגירושים עצמם.

וזה גם אחד המקומות שבהם הסכמה חוסכת כסף בצורה הברורה ביותר. במקום לשלם לעורכי דין כדי לנהל ויכוח על השאלה מי מוסמך להחליט, בני הזוג מגיעים עם החלטות שכבר קיבלו בעצמם.

אחרי סידור הגט מנפיק בית הדין את המסמכים המעידים על השלמת ההליך, ובהם מעשה בית דין ותעודת גירושין. תעודת הגירושין משמשת אסמכתא לשינוי המעמד האישי מול הרשויות.

בחירת הערכאה אינה תמיד החלטה שנעלמת ברגע שנחתם ההסכם או ניתן פסק הדין. אם בהמשך מתעוררת בקשה לשנות הסכם, לאכוף אותו או לפתוח מחדש סוגיה שכבר נדונה, יכולה להיות משמעות לערכאה שאישרה את ההסכם או שדנה בעניין מלכתחילה. למשל, בתי הדין הרבניים מציינים שבקשה מוסכמת לשינוי הסכם שאושר בבית הדין מוגשת לבית הדין שאישר אותו; גם בקשות לאכיפת הסכם שאושר שם מטופלות בבית הדין.

לכן ההחלטה איפה לנהל את הגירושים אינה דומה לבחירה באיזה סניף לשלם אגרה. היא יכולה להשפיע על הדרך שבה יתנהל הסכסוך, על בעלי המקצוע שילוו אותו, על הזמן שיידרש ולעתים גם על המקום שאליו יחזרו הצדדים אם המחלוקת תתעורר מחדש.

אבל דווקא בגלל זה, השאלה "רבני או משפחה?" אינה צריכה להיות המחלוקת הראשונה של כל זוג שנפרד. אם אפשר להגיע להסכמה, לעתים הבחירה הכלכלית הטובה ביותר היא לצמצם ככל האפשר את מספר הדברים שמישהו אחר יצטרך להכריע בהם.