שנים מול העשן: כבאי שחלה בריאות הוכר כנפגע עבודה, אחרי שביטוח לאומי דחה אותו
כבאי מתחנת הכיבוי בראשון לציון, שעבד שנים ארוכות מול עשן ותוצרי בעירה, הוכר כנפגע עבודה בגין נזק בריאות שהתגלה אצלו. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל את תביעתו נגד הביטוח הלאומי, שדחה בעבר את בקשתו לדמי פגיעה, וקבע שתנאי העבודה הם שגרמו לליקוי. המוסד חויב לשלם לו הוצאות ושכר טרחה בסך 7,000 שקל, בתוספת ריבית.
הכבאי, יליד 1956, עבד בשתי תקופות: בשנים 1978 עד 1985, ושוב משנת 1998 ועד שהתגלתה מחלתו. במשך השנים השתתף כמעט מדי יום בכיבוי שריפות מכל הסוגים, משריפות קוצים ויער ועד בתים, מכוניות ומפעלים, כולל שריפות של גומי, פלסטיק ודלקים. הוא נעזר בציוד נשימה לסירוגין, ובשטחים פתוחים כמעט אף פעם. הוא עצמו מעולם לא עישן. ב-2018 הדגימה בדיקת CT שינויים פיברוטיים ואמפיזמטוטיים בריאותיו, ובהמשך הופיעו שיעול יבש, כאבים בחזה וקשיי נשימה. הביטוח הלאומי דחה את תביעתו ב-2021, והוא פנה לבית הדין.
שלושה מומחים, שתי מסקנות
התיק הפך לקרב בין חוות דעת רפואיות. המומחה הראשון שמינה בית הדין קבע שאין אצל הכבאי עדות לאסתמה או למחלת ריאות אחרת, והתמיד בעמדתו גם אחרי כמה סבבים של שאלות הבהרה. מאחר שמסקנתו לא התיישבה עם התיעוד הרפואי, גם הביטוח הלאומי הסכים למינוי מומחה נוסף, ובהמשך מונה מומחה שלישי. שניהם קבעו שקיים קשר סיבתי בין העבודה לבין נזקי הריאה ולאסתמה תעסוקתית.
המוסד ביקש מבית הדין להעדיף את המומחה הראשון. לטענתו, ההפרעה הנשימתית נובעת כנראה מבקע סרעפתי שממנו סובל הכבאי ולא מהחשיפה לעשן, והמומחה השלישי לא ידע מה היה היקף החשיפה בפועל. השופטת דפנה חסון זכריה ונציגי הציבור דחו את הטענות. הם ציינו שמסקנות המומחה הראשון אינן מתיישבות עם ממצאי ה-CT ועם שתי בדיקות תגר מטכולין חיוביות מ-2019 ומ-2020, שהעידו על רגישות יתר של דרכי הנשימה. שני המומחים האחרים בחנו גם את האפשרות שהבקע הסרעפתי והריפלוקס אחראים לבעיה, וקבעו שהם מסבירים לכל היותר חלק מהתלונות, ואת נזקי הרקמה עצמם אינם מסבירים. לגבי היקף החשיפה, בית הדין הזכיר שהעובדות שהועברו למומחים, בהסכמת הצדדים, תיארו במפורש חשיפה קבועה וממושכת לחומרים מזיקים.
עוד נימוק משפטי הכריע את הכף: לפי הפסיקה, כשיש שתי חוות דעת שוות משקל, אחת בעד קשר סיבתי ואחת נגדו, מעדיפים את זו שתומכת במבוטח, כי הספק פועל לטובתו. כאן, ציין בית הדין, מדובר בשתי חוות דעת מול אחת.
מיקרוטראומה גם בריאות
הכבאי ביקש הכרה בדרך של מחלת מקצוע או לפי תורת המיקרוטראומה. התורה הזו מכירה בפגיעה שנוצרת מהצטברות של נזקים זעירים, כמו טיפות שמחוררות אבן, ולא מאירוע אחד. בדרך כלל היא עולה בתביעות של עובדים שמבצעים תנועות חוזרות, כמו קלדניות או עובדי קו. בתחום הזה בתי הדין מקפידים מאוד: עבודה פיזית קשה ומגוונת אינה מספיקה, כפי שקרה לראש צוות בבנייה שלא הוכר בביטוח הלאומי, ולטכנאי שהרים מזגנים של 90 קילו ותביעת הגב שלו נדחתה.
במקרה של הכבאי, החשיפה החוזרת היא לעשן ולתוצרי בעירה, וכל שריפה מוסיפה עוד מנה קטנה של נזק. ההכרה עשויה להיות רלוונטית לכבאים נוספים, ובמיוחד לאלה ששירתו בתקופות שבהן ציוד המגן היה פחות משוכלל מזה של היום. בפסק הדין עצמו צוין שהציוד השתפר מאז.
ההכרה כנפגע עבודה פותחת את הדרך לדמי פגיעה ולבדיקה של אחוזי נכות מעבודה, שמהם נגזרים מענק או קצבה חודשית. גם בתביעות אחרות בתי הדין מבקרים את המוסד כשהוא נשען על חלק מהתיעוד הרפואי. להרחבה: סחבה ארגזי שתייה 30 מטר: ביטוח לאומי ישלם שמירת היריון.
פסק הדין ניתן בסוף אוגוסט, ולצדדים עמדה זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מקבלתו.
