ציפורי העיר בורחות מנשים מוקדם יותר: גברים מתקרבים בממוצע מטר נוסף
כל ציפור שמבחינה באדם מתקרב עושה חישוב מהיר: להמשיך לנקר מזון או להמריא. אקולוגים מודדים את ההחלטה הזאת במדד שנקרא מרחק תחילת בריחה, המרחק שבו הציפור עוזבת את מקומה. מרחק ארוך מעיד על זהירות רבה, מרחק קצר על נכונות לקחת סיכון. מחקר אירופי חדש מראה שהמדד הזה תלוי גם במי שמתקרב: ציפורים עירוניות עפו בממוצע כמטר מוקדם יותר כשאישה צעדה לעברן, בהשוואה לגבר.
העבודה פורסמה בכתב העת People and Nature של האגודה האקולוגית הבריטית, בהובלת פדריקו מורלי מאוניברסיטת טורינו. הנתונים נאספו בפארקים ובשטחים ירוקים בשבע ערים: עיר אחת בצ'כיה, בפולין, בגרמניה ובספרד, ושלוש ערים קטנות בצרפת. האיסוף נעשה בעונת הקינון באביב, במזג אוויר יבש ושקט, ובעיקר בשעות הראשונות אחרי הזריחה. מספר המינים שנדגמו השתנה מאוד בין המדינות, מ-19 מינים בצרפת ועד 50 בפולין, וזה מאפשר לבדוק אם הדפוס חוזר בסביבות שונות.
כדי לבודד את מין המתקרב, בכל עיר עבדו צמד של אישה וגבר, כולם צפרים מנוסים, ובסך הכול ארבע נשים וארבעה גברים. בני כל צמד היו בגובה דומה, עם הפרש ממוצע של כ-5.5 סנטימטרים, ובמשקל דומה, עם הפרש של כ-7 קילוגרמים, ושני ההפרשים נמצאו חסרי מובהקות סטטיסטית. הם לבשו בגדים בצבעים דומים, לבן, אפור או שחור, וצעדו בקו ישר לעבר הציפור. במודלים הסטטיסטיים נלקחו בחשבון גם מרחק ההתחלה, גודל הלהקה, מין הציפור, אופי השימוש בקרקע וכיסוי הצמחייה, וכן הקרבה האבולוציונית בין המינים.
בסך הכול נרשמו 2,701 תצפיות על 77 מיני ציפורים. אחרי סינון מינים עם פחות מעשר תצפיות נותרו 2,581 רשומות על 37 מינים, ובהם ירגזי, דרורי בית, שחרורים, עקעקים ויונים. ההבדל של כמטר חזר על עצמו בכל חמש המדינות, ובמינים שנוטים לברוח מוקדם, כמו העקעק, כמו גם במינים שמאפשרים להתקרב מאוד, כמו היונה. ממצא נוסף נגע לציפורים עצמן: זכרים התגלו כנועזים יותר מהנקבות.
מה בדיוק הציפורים קולטות, ולמה דווקא נשים מעוררות אצלן זהירות רבה יותר, עדיין פתוח. החוקרים דנו בכמה השערות, אבל לפי הכתוב במאמר נדרש מחקר נוסף כדי להבין את התופעה, והם מגדירים את התוצאות כראשוניות שצריך לאשש. ציפורים ממשיכות להפתיע חוקרים גם בצד המאובנים, כמו הציפור שלא עפה, עם טופר של ולוסירפטור, שחיה בסין לפני 150 מיליון שנה.
יש לממצא תקדים מעניין בעולם המעבדה. לפני יותר מעשור פרסם צוות בהובלת אוניברסיטת מקגיל בקנדה, עם רוברט סורג' וג'פרי מוגיל, מחקר בכתב העת Nature Methods, שמצא שעכברים וחולדות מגיבים בעקה לנוכחות של נסיינים גברים ופחות לנשים. לפי החוקרים, עוצמת העקה שמדדו דמתה לזו שנגרמת מריסון המכרסם בתוך צינור או משחייה כפויה, והיא הפחיתה את רגישותם לכאב, והחוקרים קשרו אותה לריח: חולצות שגברים לבשו גרמו לאותה תגובה, וכך גם תרכובות שמופרשות מבית השחי. במקרה של המכרסמים, מין הנסיין הסביר חלק מהקושי לשחזר ניסויים.
לממצא על הציפורים עשויות להיות השלכות מעשיות. מרחק הבריחה משמש בשמירת טבע לקביעת אזורי חיץ סביב מקומות קינון ושבילי מטיילים, ונתונים שנאספים בידי צוותים מעורבים עלולים להשתנות לפי מי שעשה את התצפית. ייתכן שמחקרים הבאים בתחום יידרשו לתעד גם את מין הצופה, כפי שחלק מהמעבדות כבר מתעדות את מין הנסיין.
להרחבה:
ציפור שלא עפה, עם טופר של ולוסירפטור, חיה בסין כבר לפני 150 מיליון שנה
