רו"ח תבע את החברה שניהל: כמה קיבל בסוף?

פסק דין שניתן באחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה מראה מה קורה כשעובד בכיר, שהחזיק בידיו את כל הנתונים הכספיים של החברה, מנסה לטעון שהחברה פגעה בזכויותיו. בית הדין לא קיבל את הגרסה שלו, וקבע שהרבה מהפגמים שעליהם הוא מתלונן הם פעולות שהוא עצמו ביצע.

בילאל דאהר, רואה חשבון בהשכלתו, עבד כחשב בליא שרותי הנדסה ומדידות מינואר 2018 ועד מאי 2024. החברה היתה בבעלות של זוג נשוי: ניוין דאהר, שהחזיקה ב-80% מהמניות, ועימאד דאהר, שהחזיק ב-20%. בילאל הוא אחיו של עימאד. כשפרץ סכסוך בין בני הזוג, בית המשפט לענייני משפחה נתן ב-12 במאי 2024 פסק דין חלקי שהפך את ניוין לבעלים של כל המניות. מכאן הדברים הסתבכו מהר.

השופט הבכיר אסף הראל ונציגי הציבור יהודית קורנפיין ויהונתן בירון קבעו כבר בפתח הדברים שאי אפשר להתעלם מהתפקיד של התובע. הוא ניהל את הנהלת החשבונות, הכין משכורות ותלושי שכר, פתח חשבונות בנק והיה מורשה חתימה. מ-2023 הוא גם היה אחראי על הניהול האדמיניסטרטיבי של החברה. בגלל הקשר המשפחתי שלו לבעלים, קבעו השופטים, הפיקוח עליו "לא היה חזק". המסקנה היתה חדה: "המשמעות היא שהתובע טוען בהליך כאן לפגמים בהתנהלות של הנתבעת כשלמעשה הוא ביצע אותם בשם הנתבעת".

פוטר או התפטר?

דאהר טען שפוטר. לדבריו, הוחלפו המנעולים במשרד, הוחלפו הסיסמאות, הוצב מאבטח ואנשי אבטחה סילקו אותו מהמשרד. בית הדין לא השתכנע מכך. הוא הוזמן לשימוע ב-15 במאי ולא הגיע. אחר כך הוזמן לשימוע נוסף ב-19 במאי, ובמכתב ההזמנה נדרש במפורש להגיע לעבודה כרגיל. גם בפעם הזו הוא לא הגיע.

לגבי המנעולים, השופטים ציינו שהתובע עצמו אישר שההחלפה נעשתה ביחס ל"כל החברה", ולא רק נגדו. הוא גם לא הביא אף עד שיתמוך בטענה שגורש מהמשרד. "המסקנה היא שהתובע זנח את עבודתו בנתבעת עוד לפני שהנתבעת הודיעה על פיטוריו", נקבע בהחלטה. התוצאה: אין פיצויי פיטורים ואין פיצוי על הודעה מוקדמת.

דאהר טען שהחברה לוותה ממנו כ-87,775 שקל ולא החזירה אותם. באמצע עדותה של ניוין, הוא שלף לראשונה כרטסת הנהלת חשבונות שלפיה החוב גבוה בהרבה, כ-161,841 שקל. בית הדין דחה את הכרטסת: היא הוגשה באיחור ניכר, לא הוסבר מי הכין אותה, והיא כללה נתונים מ-2011 - שנים לפני שהתחיל לעבוד בחברה. לגבי ההעברות שהוא כן הוכיח, השופטים העדיפו את גרסת החברה, שלפיה מדובר בהחזר הלוואות שהוא עצמו לקח ממנה. "ככלל, מעסיק מלווה כסף לעובדו ולא להיפך", הם כתבו, והוסיפו שטענה של עובד, שלפיה הלווה למעסיק סכומים גדולים, "היא טענה יוצאת דופן הדורשת הסבר טוב יותר".

לעומת זאת, בית הדין דווקא נתן משקל לכרטסת שהציגה החברה, שהופקה ממחשביה ושהתובע עצמו שלט עליה כל עוד עבד שם. לפי הכרטסת הזו, הוא נשאר חייב לחברה כסף, והשכר שלו למרץ-מאי 2024 קוזז מהחוב. לכן גם הטענה שלפיה השכר שלו הולן - נדחתה.

תלושים שהוא עצמו הכין

הנקודה האירונית ביותר בפסק הדין נוגעת לימי החופשה. דאהר טען שהחברה הורידה לו מהיתרה 35 ימי חופשה בלי ידיעתו. אבל הוא עצמו אישר שהכין את תלושי השכר של עצמו. "לכן יש לראות בתובע, אשר בקיא באמור בתלושי השכר, כמי שהסכים להפחתות", קבעו השופטים. גם בעניין הפנסיה התהפכה התמונה. דאהר טען שהחברה לא הפקידה לו כספים בחלק מהחודשים. בית הדין עשה חישוב חודש אחרי חודש וקבע שהחברה הפקידה ביתר כ-39,481 שקל.

אבל לא הכל הלך נגדו. בית הדין קבע שמגיעים לו דמי הבראה בסכום של כ-15,487 שקל, ודחה את טענת החברה שהוא ויתר עליהם תמורת הטבות אחרות, כי "מדובר בזכות קוגנטית ואין להתנות על תשלומה". הוא זכאי גם לפדיון של עשרה ימי חופשה, בסכום של 5,770 שקל. בית הדין גם דחה שתי טענות קיזוז של החברה: אחת על הפקדות עודפות לקרן השתלמות, והשנייה על החזר של מחצית משכרו, בטענה שבמשך 14.5 חודשים הוא עבד בבית קפה של עימאד.

• איביי מפטרת עוד 1,100 עובדים - כ-1,900 משרות קוצצו מתחילת השנה
• לינדט מדיחה את המנכ"ל אחרי שתי הורדות תחזית בצל התייקרות הקקאו

אבל מול הסכומים האלה עמדו הקיזוזים שהתקבלו: הפקדת היתר לפנסיה ויתרת חוב של 12,237 שקל, שניהם בתוספת ריבית. "המשמעות היא שהנתבעת לא נדרשת לשלם סכום כלשהו לתובע במסגרת ההליך כאן והתביעה נדחית", סיכם בית הדין. דאהר חויב לשלם לחברה הוצאות משפט בסכום של 500 שקל ושכר טרחת עורך דין של 3,000 שקל.