מניית Clorox בשפל של עשור: אימפריית האקונומיקה מנסה לעשות קאמבק

כאשר אתם שומעים את השם ״קלורוקס״ (CLOROX CO. DL 1  ), אתם כנראה חושבים על בקבוק האקונומיקה שאתם מחזיקים בארון או נזכרים בתקופת הקורונה כאשר חיטאנו כל דבר שנגעה בו יד אדם. אבל למען האמת, מאחורי חברת קלורוקס יש פורטפוליו מוצרים רחב הרבה יותר מכפי שאתם חושבים. הוא כולל גם שקיות אשפה, פחמים למנגל, חול לחתולים, מסנני מים ואפילו רטבים לסלט.

מניית קלורוקס נסחרת בבורסת ניו-יורק תחת הסימול CLX, ונכון לזמן כתיבת שורות אלו, המחיר למניה עומד על כ-87 דולרים ושווי השוק של החברה הינו כ-10.5 מיליארד דולר. מדובר בשפל של עשור עבור חברה שמחזיקה בכמה מהמותגים המובילים בארה"ב. כמה מובילים? - מותג האקונומיקה שלה למשל מחזיק בנתח שוק של כ-63% מהשוק האמריקאי. מותג הפחמים (Kingsford) בכ-50%. מותגי ניקוי האסלות בכ-41%. מותג שקיות האשפה (Glad) בכ-33%. אתם מבינים את הרעיון.

קור: קלורוקס

ולמרות הדומיננטיות של מותגיה, מניית החברה ירדה בכמעט 65% מאז ימי הקורונה, מכפיל הרווח שלה התכווץ ותשואת הדיבידנד טיפסה לרמות שלא נראו שנים רבות. על פניו, סוג העסק בו היא פועלת והפסימיות שמלווה אותה כיום עשויים להפוך אותה למועמדת מעניינת עבור משקיעי ערך, אז יצאנו לבדוק מה עובר על אימפריית האקונומיקה.

פורטפוליו שכולל שקיות אשפה, חול לחתולים, פחמים למנגל, וגם... הרבה אקונומיקה

הסיפור של קלורוקס התחיל בשנת 1913 באוקלנד שבקליפורניה, כאשר חמישה יזמים הקימו חברה לייצור אקונומיקה. הרעיון שלהם היה מעניין - לנצל את מי המלח שבמפרץ סן פרנסיסקו כדי לייצר אקונומיקה נוזלית באופן מסחרי (המלח משמש כחומר הגלם שממנו מייצרים את החומר הפעיל באקונומיקה). 

עם השנים התרחבה החברה לתחומים נוספים, בין היתר באמצעות רכישת מותגים מוכרים, והפכה לאחת מחברות מוצרי הצריכה הבולטות בארה"ב. כיום היא מעסיקה כ-9,200 עובדים, ומגלגלת הכנסות שנתיות בהיקף של כ-6.7 מיליארד דולר, כאשר כ-85% מהן מקורן בארצות הברית.

אלא שהחלק המעניין הוא מגוון המוצרים שלה. למרות שהחברה מזוהה מאוד עם מוצרי הניקיון והחיטוי שנושאים את שמה, קלורוקס מחזיקה במותג Glad, שמוכר שקיות אשפה ומוצרי אריזה; Fresh Step, המתמחה בחול לחתולים; Kingsford, מותג הפחמים למנגל; ו-Burt's Bees, שמייצר מוצרי טיפוח אישיים. קלורוקס מחזיקה גם במותג Hidden Valley, שמוכר רטבים לסלט, מטבלים ותערובות תיבול, ובפעילות האמריקאית של Brita, המוכרת מסנני מים וקנקני סינון.

החברה שעשתה מהלימון לימונדה: הבוננזה של הקורונה וההנגאובר שהגיע אחרי זה

בהחלט יתכן שאחת החברות שהכי זכורות ממשבר הקורונה היא קלורוקס. במהלך שנת 2020 הפכה החברה לאחת הנהנות הבולטות מהתפרצות נגיף הקורונה. צרכנים, עסקים ומוסדות - כולם הצטיידו בכמויות גדולות של מוצרי ניקיון וחיטוי, והביקוש למוצרי החברה זינק. בשנת הכספים 2020 צמחו הכנסותיה ב-8% לכ-6.7 מיליארד דולר, ובשנה שלאחר מכן ב-9%, עד לשיא של כ-7.3 מיליארד דולר. 

המספרים הללו אולי נחשבים צנועים כי אנחנו כבר התרגלנו לשמוע על צמיחה תלת-ספרתית של חברות כמו Nvidia ו-Micron, אבל בעולם ״המשעמם״ של חומרי ניקוי ושקיות אשפה, לצמוח במשך שנתיים ברציפות בשיעור שמתקרב לעשרה אחוזים זה אירוע חריג.

המשקיעים התלהבו, ומניית החברה זינקה. בשיאה בקיץ 2020 הגיעה מניית החברה למחיר של כ-237 דולרים למנייה ולשווי שוק של כמעט 30 מיליארד דולר, עם מכפיל רווח עתידי שהתקרב ל-30, שבדרך כלל מאפיין חברות צמיחה ולא חברות שמוכרות חומרי ניקוי. אלא כפי שקורה לא פעם כאשר האופטימיות של וול סטריט יוצאת מאיזון, גם במקרה של קלורוקס התברר שהחגיגה הייתה זמנית והגיע שלב ההנגאובר. 

עם דעיכת המגפה חזרו הרגלי הצריכה לשגרה, והחברה נאלצה להתמודד עם ירידה בביקושים למוצרי החיטוי. במקביל, שיבושי שרשראות האספקה בעולם הובילו להתייקרות חומרי הגלם, האנרגיה והתובלה. האינפלציה הגבוהה פגעה בכוח הקנייה של הצרכנים, וחלקם החלו לחפש חלופות זולות יותר או להמתין למבצעים. התוצאה הייתה שבשנת הכספים 2022 מכירות החברה ירדו ב-3% לכ-7.1 מיליארד דולר ושולי הרווח הגולמי והתפעולי צנחו ל-36% ו-11%, בהתאמה (לעומת 46% ו-19% בשנת הכספים 2020).

היו גם אירועים פנימיים שהכבידו על החברה. בשנת הכספים 2024 נפגעה קלורוקס ממתקפת סייבר ששיבשה את מערכות המחשוב שלה ופגעה ביכולתה לעבד הזמנות, לנהל מלאים ולספק מוצרים לרשתות השיווק. כתוצאה מכך, חלק מהקמעונאים לא קיבלו את הסחורה שהזמינו בזמן, ומדפי החנויות נותרו ללא חלק ממוצרי החברה. 

השיבושים הללו פגעו במכירותיה ובנתחי השוק שלה, ותרמו לירידה של כ-4% בהכנסות. בהמשך החלה קלורוקס בפרויקט רחב היקף להחלפת מערכות המחשוב שלה, בהשקעה מצטברת של כ-580 מיליון דולר.

בשנת הכספים 2026, שהסתיימה ביוני האחרון, הסתכמו הכנסות קלורוקס בכ-6.7 מיליארד דולר, ירידה של כ-5% לעומת השנה הקודמת ורמה שאינה גבוהה בהרבה מזו שנרשמה בשנת 2020. אלא שהירידה בהכנסות המדווחות אינה מספרת את כל הסיפור, שכן בנטרול רכישת GOJO (עליה נדבר בהמשך), ההכנסות האורגניות של החברה ירדו בכ-8% - הירידה השנתית החדה ביותר בהכנסות האורגניות של החברה מאז שהחלה לדווח את הנתון הזה בשנת 2013 (המשמעות של הכנסות אורגניות היא שמדובר בהכנסות מפעילותה הקיימת של החברה, בנטרול השפעות של רכישות ושינויים בשערי חליפין).

משקיע שמסתכל רק על המספר הזה עלול לחשוב שהביקוש למוצרי קלורוקס נמצא בצניחה חופשית, אלא שהתמונה מורכבת יותר ודורשת צלילה קצת יותר מעמיקה לדוחותיה הכספיים של החברה. בעקבות המעבר למערכת מחשוב חדשה בתחילת שנת הכספים 2026,הרבה לקוחות בחרו להקדים הזמנות כבר לסוף שנת הכספים 2025, כדי למזער השפעות אפשריות על המלאי בתקופת ההטמעה של המערכת החדשה. הנהלת החברה בעצמה טוענת ש-7.5 נקודות האחוז מתוך הירידה של 8% מיוחסות להפרשי העיתוי של המשלוחים שלה.

ה״רעש״ הזה בדוחות של קלורוקס הוא מוטיב חוזר בשנים האחרונות, והוא מקשה להעריך את איכות הרווחים של החברה. מתקפת הסייבר שפגעה במערך ההזמנות של קלורוקס גם הייתה סוג של ״רעש״. גם השנים שלפני כן היו שנים לא ממש מייצגות כי במהלך הקורונה המכירות זינקו בחדות ויצרו מספרי השוואה בלתי אפשריים. 

בשל כך, יושב משקיע פלוני אלמוני ומנסה להבין מהו שיעור הצמיחה האורגני המייצג של קלורוקס כיום, ומוצא את עצמו שובר את הראש. חוסר היציבות הזה בוודאי לא יצר וודאות בקרב בעלי המניות של החברה, שמוצאת את עצמה נעה כבר כמה שנים בין שלל אירועים ״חד-פעמיים״ שגולשים להרבה ממספרי ה-Non-GAAP שהחברה מציגה. 

לדוגמא, ניתוח מעמיק יותר של הדוחות הכספיים של החברה מגלה שקלורוקס ביצעה בחמש השנים האחרונות התאמות בסכום של לא פחות מ-1.5 מיליארד דולר לרווח התפעולי ״המתואם״ שלה (Adjusted EBIT).

מבחינת שיעורי הרווחיות, בעוד ששיעור הרווח הגולמי של קלורוקס הצליח להתאושש במידה רבה מהשפל של 36% שנרשם בשנת 2022, הרווחיות התפעולית עדיין רחוקה מרמותיה ההיסטוריות. בשנים 2013–2019 הציגה החברה שיעור רווח תפעולי של כ-18% בממוצע, לעומת כ-14% בלבד בשנת 2026.

 במילים אחרות, גם לאחר הירידה בעלויות המכר, קלורוקס עדיין מתקשה לתרגם את הכנסותיה לרווח תפעולי באותה יעילות שאפיינה אותה בעבר. לאורך השנים האחרונות אפשר לייחס חלק מהפגיעה הזאת להוצאות הכרוכות בהחלפת מערכות המחשוב של החברה ולירידות ערך שנרשמו בגין פעילות תוספי התזונה, כאשר בשנת 2026 נוספו גם הוצאות הקשורות לרכישת GOJO והטמעתה.

אלא שבעוד שחלק מההוצאות הללו הן באמת חד-פעמיות, עדיין לא ברור עד כמה תצליח קלורוקס לשפר את הרווחיות התפעולית שלה במה שמכונה ״מצב שיוט״ (Steady State), לאחר שההשפעות החריגות הללו יפוגו.

קלורוקס מנסה להחזיר את הברק עם הרכישה הגדולה בתולדותיה

כדי להתמודד עם האתגר הזה, כבר בשנת 2019 הציגה קלורוקס תוכנית אסטרטגית בשם IGNITE, שנועדה להאיץ את הצמיחה באמצעות חדשנות, הרחבת פורטפוליו המותגים והתייעלות תפעולית.

במסגרת התוכנית הציבה החברה שלושה יעדים פיננסיים ארוכי טווח (שקצת התעדכנו עם השנים): צמיחה שנתית בהכנסות של 3-5%, שיפור שנתי של 25 עד 50 נקודות בסיס בשיעור הרווח התפעולי המתואם, וייצור תזרים מזומנים חופשי בשיעור של 11-13% מההכנסות. היעדים הללו עדיין מופיעים במצגת המשקיעים של החברה בשנת 2026, אבל הדרך להשגתם התבררה כמורכבת מהצפוי

אז מה עושה קלורוקס? מה שעוד הרבה חברות שמתקשות לייצר צמיחה אורגנית עושות - מחפשות ״לקנות״ צמיחה באמצעות רכישות של מותגים בעלי שיעורי צמיחה מהירים יותר ושיעורי רווחיות גבוהים יותר.

כך עשתה קלורוקס באפריל 2026 כאשר השלימה את העסקה הגדולה ביותר בתולדותיה - רכישת GOJO, בעלת מותג חיטוי הידיים Purell, במהלך שנועד להרחיב את פעילותה בשוק מוצרי ההיגיינה. לשם השוואה, העסקה בסדר גודל הכי קרוב לעסקת GOJO הייתה לפני 27 שנים, כאשר קלורוקס רכשה את First Brands (שהחזיקה בין היתר במותג שקיות האשפה Glad) תמורת כ-1.9 מיליארד דולר. בהמשך כשנדבר על החוב האדיר שנלקח כדי לממן את העסקה הזאת תבינו כמה שהנהלת החברה הייתה כנראה לחוצה לייצר צמיחה.  

ועדיין, ההיגיון מאחורי עסקת GOJO מעניין, כי בניגוד למכירת אקונומיקה בסופרמרקט, פעילותה של GOJO מבוססת בעיקר על מודל B2B בו היא מספקת מוצרי חיטוי לידיים (Hand Sanitizer) לבתי חולים, מוסדות ועסקים באמצעות מתקנים קבועים על קירות הלקוחות.

על פי הערכות, GOJO מחזיקה בנתח של כ-45% משוק חיטוי הידיים המוסדי בארה״ב, והיא אמורה לתרום לקלורוקס הכנסות של כ-800 מיליון דולר בשנה, כאשר בשלוש השנים האחרונות הכנסותיה צמחו בשיעור של כ-5% בשנה. אלה שיעורי צמיחה גבוהים מהצמיחה האורגנית הנוכחית של מותגי קלורוקס, כך שהתרומה לשורת ההכנסות אמורה להיות מיידית. 

כמו כן, ברגע שמתקן של GOJO מותקן בעסק הוא עשוי לייצר ביקוש חוזר למוצרי החברה לאורך שנים. עבור קלורוקס, שממילא פועלת בשוק מוצרי החיטוי, מדובר בהזדמנות להרחיב את סל המוצרים ולהעמיק את הקשרים עם לקוחות קיימים באמצעות Cross Selling.  

בשיחת המשקיעים האחרונה הביעה הנהלת קלורוקס אופטימיות לגבי רכישת GOJO והאפשרות לשפר את הרווחיות, אך כמובן שחובת ההוכחה מוטלת עליה, וספציפית על המנכ״ל החדש שהחברה עדיין מחפשת (המנכ״לית היוצאת ביקשה לפרוש מתפקידה לפני כמה חודשים מסיבות בריאותיות). וזה לא שכל רכישה של קלורוקס עד היום הייתה הצלחה מסחררת, בלשון המעטה. 

לפני כעשור רכשה קלורוקס שתי חברות שהיו אמורות לתת לה דריסת רגל בעולם תוספי התזונה. החברות Nutranext ו-Renew Life נרכשו בהפרש של שנתיים ובסכום כולל של כמעט מיליארד דולר, ואוחדו לעסק תוספי תזונה בשם Better Health VMS. הציפיות של קלורוקס היו גבוהות, אך ההמשך היה עגום - בשנת 2023 קלורוקס נאלצה לרשום מחיקת ערך של כ-445 מיליון דולר בגין פעילות תוספי התזונה שלה, ובשנת 2024 מכרה את כל הפעילות הזאת בהפסד נוסף של כ-118 מיליון דולר לאחר מס. זה נכון שעסקיה של GOJO הרבה יותר משיקים לעסקי הניקיון הקיימים של קלורוקס, אבל ההיסטוריה מוכיחה שגם רכישה שנראית מבטיחה על הנייר עלולה להתברר כהשקעה יקרה שמשמידה ערך לבעלי המניות.

מכפיל הרווח בשפל של עשור, ותשואת הדיבידנד בשיא

בעוד שקלורוקס ממשיכה להחזיק במותגים מובילים, מניית החברה איבדה חלק ניכר מערכה מאז השיא שנרשם בתקופת הקורונה. הירידה במחיר המניה הביאה לכך שמכפיל הרווח העתידי שלה (Forward PE) התכווץ לכ-15.2 בלבד, לעומת מכפיל חציוני של כ-24.3 בעשור האחרון.  

במקביל, תשואת הדיבידנד עומדת כיום לכ-5.7%, רמה חריגה מאוד בהיסטוריה של החברה, שכן ב-20 השנים האחרונות תשואת הדיבידנד הממוצעת של החברה עמדה על כ-2.9% בלבד (וראו תרשים למטה).

הרבה משקיעים שמחפשים חברות עם מודלים עסקיים דפנסיביים ודיבידנדים שמנים יכולים למצוא עניין במספרים הללו של קלורוקס. אלא שתשואת דיבידנד גבוהה אינה בהכרח סימן להזדמנות, כי לעיתים היא פשוט משקפת חשש של השוק שהחברה תתקשה להמשיך ולחלק את אותו סכום בעתיד.

לא חסרות דוגמאות היסטוריות לחברות שהגיעו לתשואת דיבידנד דו-ספרתית רק כדי לחתוך את הדיבידנד בחדות לאחר מכן ולהשאיר לא מעט משקיעים עם עוגמת נפש. אחת הדוגמאות הטובות ביותר שעולות לי בראש היא חברת התקשורת AT&T (סימול T) שבשנת 2022 חתכה את הדיבידנד שלה בחדות לאחר שתשואתו הגיעה לכמעט 12%. הרבה משקיעים היו בטוחים שהחברה ״המשעממת״ שמספקת שירותי תקשורת לא תעז לחתוך את הדיבידנד, בטח לאחר שהגדילה אותו במשך 36 שנים ברציפות והתגאתה בכך כל שנה מחדש. ל-AT&T היו בזמנו את הצרות שלה (שלא ניכנס אליהן כרגע), אבל המסקנה היא שתשואה גבוהה צריכה לעורר חשש לא פחות משהיא מעוררת עניין.

במקרה של קלורוקס, החשש אינו מנותק מהמציאות. בשנת הכספים 2026 חילקה החברה לבעלי מניותיה כ-602 מיליון דולר בדיבידנד, בעוד שיחס חלוקת הדיבידנד מהרווח הנקי החשבונאי הגיע לכ-103% (היחס הזה נקרא בקצרה Payout Ratio). במילים אחרות, החברה חילקה כדיבידנד סכום שהיה גבוה מהרווח שהציגה באותה שנה. עם זאת, חשוב לבחון גם את תזרים המזומנים של החברה, שכן דיבידנד בסופו של דבר משלמים במזומן. במונחי תזרים מזומנים המצב היה אפילו גרוע יותר, שכן תזרים המזומנים החופשי של החברה עמד על כ-405 מיליון דולר בלבד (קרי יחס חלוקת דיבידנד של 148%). נהיה הוגנים ונציין שהתזרים החופשי נפגע מעסקה מסוימת לרכישת זכויות מיעוט בגובה של 476 מיליון דולר, שבלעדיה יחס חלוקת הדיבידנד היה נראה יותר טוב (68%).

כפי שציינו קודם לכן, במצגת המשקיעים האחרונה של החברה מפברואר 2026 אשררה החברה את היעד שלה לייצור תזרים מזומנים חופשי בשיעור של 11-13% מההכנסות (״מרווח תזרים מזומנים״), יעד שבמבט ראשון עשוי להיראות שאפתני מדי כאשר בשנה האחרונה הסתכם התזרים החופשי בכ-6% בלבד מההכנסות. אלא שבראייה היסטורית היעד הזה אינו חריג. בין השנים 2017 ל-2025 הצליחה קלורוקס להגיע לרמות הללו כמה פעמים, כאשר המרווח החציוני שלה בעשור האחרון עמד על כ-11.7%. כמו שאתם מבינים, היעד של החברה הוא לא להמציא את עצמה מחדש, אלא פשוט לחזור לרמות התזרים שאפיינו אותה בעבר, כמו שאומר הפתגם.

כדי להבין את המשמעות, נניח שהכנסות קלורוקס יעמדו בשנתיים הקרובות על כ-7 מיליארד דולר בשנה, שזה מספר הרבה יותר נמוך מתחזיות האנליסטים לשנתיים הקרובות שמדברות על סדר גודל של כ-7.6 ו-7.8 מיליארד דולר (בטח בעקבות רכישת GOJO), אבל נהיה שמרנים בכוונה לרגע.

אם החברה תצליח לחזור לשיעור תזרים חופשי של אפילו 11% מההכנסות, היא תייצר תזרים מזומנים חופשי של כ-770 מיליון דולר, לעומת כ-630 מיליון דולר שהיא צפויה לחלק כדיבידנד בשנת הכספים 2027. המשמעות היא שבתרחיש כזה הדיבידנד יהיה מכוסה במלואו באמצעות התזרים, וגם תישאר יתרה מסוימת להפחתת החוב.

בשיחת המשקיעים האחרונה של החברה בחודש אוגוסט הבהיר סמנכ"ל הכספים כי קלורוקס עדיין מחויבת למדיניות הדיבידנד שלה, וכי ההנהלה רואה ביחס החלוקה הגבוה משהו זמני שאמור להתמתן עם ההתאוששות ברווחיות. 

אם החברה תצליח לעמוד ביעדי התזרים שלה ולחזור לצמיחה, ייתכן שתשואת הדיבידנד הנוכחית עוד תתברר כאטרקטיבית במיוחד, בטח כאשר הנהלת החברה אומרת שהיא צופה להמשיך ולהגדיל את הדיבידנד.

הזינוק בחוב עשוי להכביד על הגמישות הפיננסית של החברה

סיכון נוסף שחשוב להביא בחשבון הוא החוב של קלורוקס, שזינק בעקבות רכישת GOJO ורכישת זכויות המיעוט שהיו לחברת Procter & Gamble במותג שקיות האשפה ומוצרי האריזה Glad. 

קלורוקס שילמה על רכישת GOJO כ-2.15 מיליארד דולר במזומן, ועוד 476 מיליון דולר כדי לקנות החוצה את P&G. הכסף לביצוע העסקאות הללו הגיע מגיוס חוב כולל בסך של כ-3.8 מיליארד דולר שהחברה ביצעה במהלך השנה. מדובר למעשה בגיוס החוב הגדול ביותר שהחברה ביצעה ב-15 השנים האחרונות.

בסוף שנת הכספים 2026 (שנגמרה בחודש יוני האחרון) עמד החוב של החברה על כ-5.5 מיליארד דולר כאשר בקופת המזומנים שלה כ-140 מיליון דולר בלבד. 

מדובר בכמעט הכפלה של החוב שנושאת החברה לעומת השנה הקודמת. המשמעות היא שקלורוקס צריכה כעת להקצות את התזרים שהיא מייצרת בין כמה ערוצים – גם השקעה בפעילות העסקית, גם תשלום הדיבידנד וגם שירות החוב.

מי שפחות אהבו את גיוס החוב הכבד אלה חברות דירוג האשראי. חברת S&P הורידה את דירוג האשראי של קלורוקס בעקבות עסקת GOJO לדירוג של BBB. אצל חברת הדירוג Moody’s קלורוקס עדיין נהנית מדירוג של Baa1 (המקבילה של BBB+ אצל S&P) אבל אופק הדירוג הינו שלילי. שתי חברות הדירוג מעריכות שעסקת GOJO ועסקת P&G העלו את יחס החוב ל-EBITDA של קלורוקס למעל 3.5 (היחס הגבוה ביותר שלה בשנים האחרונות) ושייקח שנתיים לפחות עד שהחברה תוכל לרדת מתחת ליחס של 3.0. 

בעלי המניות כבר הספיקו להרגיש את האפקט של הגידול המשמעותי במינוף, כאשר הנהלת החברה הודיעה שהיא משהה את הרכישות העצמיות של מניותיה (Buybacks) עד שהיא תקטין משמעותית את יחס החוב ל-EBITDA לאזור ה-2.0 עד 2.5. המתח הזה שבין הפחתת החוב לבין החזרים כספיים לבעלי המניות ילווה כנראה את קלורוקס בשנתיים הקרובות לכל הפחות.

הזדמנות או מלכודת ערך?

בסופו של דבר, קלורוקס היא דוגמה מצוינת לכך שגם ״מניות דפנסיביות״ יכולות לספק למשקיעים לא מעט דרמות. קשה להתווכח עם איכות המותגים של קלורוקס, אבל כמו שאתם מבינים, מותגים חזקים לבדם לא מבטיחים תשואה גבוהה לבעלי המניות, בטח בתקופה בה האינפלציה מרחפת מעל כיסו של הצרכן. 

במחיר הנוכחי, עם מכפיל רווח עתידי בשפל של עשור ותשואת דיבידנד בשיא, המשקיעים בהחלט פסימיים לגבי החברה. החוב שזינק בעקבות רכישת GOJO וחוסר הוודאות לגבי קצב הצמיחה העתידי גורמים לחשוב שיש סיבה לאותה פסימיות, וידוע שהרבה פעמים השוק קודם מעניש ורק אחרי זה שואל שאלות. 

אם קלורוקס תצליח לחזור לצמיחה סבירה של 3-5% בשנה בשורת ההכנסות, לשפר את הרווחיות התפעולית והתזרים החופשי ולהפחית את המינוף, ייתכן שבעוד כמה שנים מחיר המניה הנוכחי ייראה כמו מציאה. עד אז, המשקיעים יצטרכו לעשות חושבים האם יש פה חברה חזקה שעוד תחזור למסלולה, או שמא מדובר במה שמכונה ״מלכודת ערך״ (Value Trap) שתסב למשקיעים לא מעט כאבי ראש בהמשך.

גילוי נאות: לכותב אין עניין במניות המוזכרות לעיל. האמור בטור משקף את דעתו האישית של הכותב ומובא למטרות מידע וניתוח בלבד. אין באמור משום ייעוץ השקעות, המלצה או תחליף לייעוץ המתחשב בנתוניו ובצרכיו האישיים של כל אדם.