השימוע והפיטורים הגיעו באותה הודעת ווטסאפ, באמצע מחלה - והמעסיק ישלם 49,570 שקל

ב-26 במאי 2024 קיבל עדן סימון קנדינוב, מנהל הסניף של ד. לי אור שירותי רכב ביהוד, הודעת ווטסאפ עם שני מסמכים: זימון לשימוע מ-9 במאי ומכתב פיטורים מ-13 במאי. מאז 20 במאי שהה בחופשת מחלה. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע ב-12 באוקטובר שהמסמכים לא נמסרו לו במועדים שנכתבו עליהם, שהוא פוטר בניגוד לחוק דמי מחלה ובלי שימוע אמיתי, וחייב את החברה לשלם לו 49,570 שקל ועוד 10,000 שקל הוצאות ושכר טרחה.

קנדינוב התחיל לעבוד בחברה, שעוסקת בשירותי רכב, ב-10 ביולי 2023, בשכר של 16,000 שקל בחודש. העבודה הסתיימה ב-31 במאי 2024, אחרי כעשרה חודשים ושלושה שבועות, וכחמישה שבועות לפני שהשלים שנה. הוא תבע פיצוי על פיטורים שלא כדין, השבה של סכום שנוכה מהמשכורת האחרונה, השלמת פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ופיצוי על כך שלא קיבל הודעה בכתב על תנאי העבודה. לטענתו, הזימון ומכתב הפיטורים "זויפו ונשלחו אליו בדיעבד".

מתי נערך השימוע?

לפי גרסת החברה, קנדינוב זומן לשימוע ב-9 במאי, השימוע נערך למחרת ומכתב הפיטורים נמסר לו ב-13 במאי, שבוע לפני שחלה. עוד טענה החברה שהוא עצמו ביקש לסיים את העבודה, כי חש מותש ועסק במקביל בעבודות פרטיות כעצמאי. השופט יוסף רחמים ונציגות הציבור שרה רומנקביץ' ורונית בראון לא מצאו לכך תימוכין. לא הוצגו מייל, תכתובת או אישור מסירה מלפני 20 במאי, ונציג החברה אישר בעדותו שלא נערך פרוטוקול שימוע. העובד "מר אופק", שלפי החברה נכח בשיחה, לא הגיש תצהיר ולא זומן לעדות.

לפי ההלכה שהביא בית הדין, מעסיק שמבקש לסיים העסקה חייב לתת לעובד "הזדמנות הוגנת, ממשית ואפקטיבית" להשמיע את טענותיו לפני שההחלטה מתקבלת: לפרט מראש את הנימוקים, לזמן אותו לשיחה, להשאיר לו זמן להתכונן ולשקול את דבריו בלב פתוח. החובה הזו חלה גם על מעסיק פרטי, ונובעת מחובת תום הלב ביחסי עבודה.

הטענה על בקשה להתפטר נדחתה גם משום שהיא סותרת את גרסת החברה עצמה, שלפיה ערכה שימוע ומסרה מכתב פיטורים. הטענה שאישור המחלה הונפק רק ב-28 במאי לא שינתה דבר, כי הוא מתייחס לתקופה שהתחילה ב-20 במאי. משלוח שני המכתבים יחד, לפי פסק הדין, מלמד שההחלטה כבר התקבלה כשהעובד שמע עליה לראשונה. "אין מדובר אפוא בפגם טכני בלבד, אלא בפגם היורד לשורשה של זכות הטיעון", כתבו חברי ההרכב.

חוק דמי מחלה אוסר לפטר עובד שנעדר בגלל מחלה בתקופת הזכאות שצבר. החריג המרכזי הוא הודעה מוקדמת שנמסרה לפני שחלה, וכאן לא הוכח שנמסרה. החברה גם לא טענה שקנדינוב מיצה את ימי המחלה שעמדו לרשותו. גם ימי המחלה עצמם מתנהלים לפי כללים מפורטים, ובית הדין ציין שהיום שבו נשלחו המכתבים נפל בתוך תקופת המחלה המאושרת.

קנדינוב דרש פיצוי של 64 אלף שקל, שווה ערך לארבע משכורות. בית הדין העמיד אותו על 32 אלף שקל: מצד אחד פגמים מהותיים ומצטברים, ומצד שני תקופת עבודה קצרה של כעשרה חודשים ונזק ממוני שלא הוכח בנפרד.

האם מעסיק יכול לנכות עלות קורס מהמשכורת האחרונה?

מהמשכורת של מאי ניכתה החברה 4,300 שקל, לטענתה עלות קורס מקצועי בחשמל ובדיאגנוסטיקה שמימנה. לפי גרסתה, קנדינוב התחייב בתמורה לעבוד בחברה ארבע שנים לפחות או להחזיר את העלות. בסיכומים טענה ש"לא יעלה על הדעת" שמעסיק יממן קורס בלי התחייבות מקבילה. בית הדין קבע שהטיעון הזה לא מחליף הוכחה: לא הוצג הסכם חתום, לא הוצגה תכתובת מאותה תקופה, ואפילו לא חשבונית שמוכיחה שהקורס עלה 4,300 שקל.

חוק הגנת השכר מאפשר לנכות מהמשכורת האחרונה יתרת חוב של העובד, אבל לפי הפסיקה מדובר רק בחוב קצוב ומוכח שאינו שנוי במחלוקת. גם אם החברה סברה שקנדינוב הפר התחייבות, נקבע, "היא לא הייתה רשאית לעשות דין לעצמה" ולגבות את הסכום בניכוי חד צדדי. הסכום יוחזר במלואו. את פיצויי ההלנה שדרש, 5,000 שקל, בית הדין לא פסק, משום שהייתה בין הצדדים מחלוקת אמיתית. ניכויים בתלוש הם אחד המקומות השכיחים לטעויות בשכר, וכאן הניכוי עלה לחברה יותר מהסכום שניכתה.

• פוטר בגלל שיחה מוקלטת עם לקוחה - ויקבל יותר מחצי מיליון שקל
• תבע 1.46 מיליון שקל כעובד, קיבל 200 אלף כפרילנסר

מה קורה כשמפטרים חמישה שבועות לפני שנה?

פיצויי פיטורים מגיעים לפי החוק אחרי שנת עבודה, אבל פיטורים סמוך לסוף השנה הראשונה נחשבים כמי שנעשו כדי להתחמק מהתשלום, אלא אם המעסיק מוכיח אחרת. בכתב ההגנה טענה החברה שהסכום שנצבר בקופה, 11,263 שקל, שוחרר לקנדינוב "לפנים משורת הדין". בדיון המוקדם הודיעה ש"באשר לרכיב פ"פ מקובל עלינו סכום ההפרש", ובסיכומים חזרה לטענה המקורית. בית הדין קבע שהיא לא סתרה את החזקה, ופסק 2,737 שקל, ההפרש עד 14 אלף שקל.

באותו דיון מוקדם הסכימה החברה גם ש-16 ימי הודעה מוקדמת מגיעים לקנדינוב. בהמשך טענה שהם כבר שולמו בתוך משכורת מאי, ושהרכיב לא הופיע בתלוש בגלל טעות טכנית של פקידת השכר. הפקידה לא הובאה לעדות, והטענה נדחתה. החברה תשלם 8,533 שקל, לפי שכר יומי של 533 שקל. על כך שלא קיבל הודעה בכתב על תנאי העבודה נפסקו לו 2,000 שקל מתוך 10,000 שדרש, משום שהכיר את התנאים המרכזיים ולא הוכח שנגרם לו נזק.

החברה תשלם את הסכומים בתוך 30 יום, אחרת יתווספו להם הפרשי ריבית. ההוצאות שנפסקו לחובתה מתווספות ל-3,000 שקל שכבר חויבה לשלם לקנדינוב בספטמבר 2025, כשבעל השליטה בה ביקש לדחות את דיון ההוכחות בגלל מצבו הרפואי ולא הגיש אחר כך את האישורים הרפואיים שבית הדין דרש.