שימוע הוא הליך מקדים המחייב, על פי הדין הישראלי, מתן הזדמנות הוגנת לאדם להשמיע את טענותיו בטרם תתקבל כלפיו החלטה הפוגעת בזכויותיו. הדוגמה הנפוצה ביותר לכך היא שימוע לפני פיטורים ממקום עבודה, אך עקרון דומה חל גם בהליכים משמעתיים בשירות הציבורי, במוסדות
חינוך ובגופים מקצועיים ורגולטוריים המפעילים סמכות משמעתית כלפי הפרט.
שימוע תקין מחייב מסירת הודעה מוקדמת המפרטת את הסיבות לכוונה לפגוע בזכויות העובד, מתן זמן סביר להיערכות ולאיסוף ראיות או עדים, ואפשרות ממשית להשפיע על ההחלטה הסופית ולא רק הליך
פורמלי חסר תוכן. בתי הדין לעבודה בישראל התוו לאורך השנים כללים מפורטים בנוגע לאופן עריכתו התקין של שימוע, וקבעו כי הפרתו עלולה לזכות את העובד בפיצוי כספי, גם כאשר הפיטורים עצמם נמצאו מוצדקים לגופם ומבוססים.
עקרון השימוע נשען על כללי הצדק הטבעי,
ומטרתו להבטיח כי כל רשות או מעסיק המפעילים סמכות כלפי הפרט יאזינו לצדדים הנוגעים בדבר לפני קבלת החלטה בלתי הפיכה הפוגעת בזכויותיהם.
פגם בהליך אינו מבטל תמיד את הפיטורים, אך הוא עשוי להקים פיצוי כספי נפרד בגין עוגמת נפש. לכן מעסיקים מתעדים את
ההליך בקפידה, ותיקי פיטורים רבים מוכרעים לפי כללי דיני עבודה בבית הדין.
שימוע נדרש לפני פיטורים, צמצום משרה, הפחתת שכר ולעיתים גם העברה לתפקיד אחר; הזכות חלה גם בתקופת ניסיון ובסגירת פעילות. כיצד נערכים, מי משתתף, האם העובד רשאי להקליט, מתי אפשר לוותר ומה החשיפה של מעסיק שמקבל את ההחלטה מראש?