הכינרת חוף רחצה מציל הצלה
צילום: רשות הכינרת

שימוע על איחור של 5 דקות: מציל תבע את העירייה על התעמרות

האיש עבד עשרות שנים בעיריית אשדוד ושימש בתפקידים בכירים. הוא גם נבחר לוועד העובדים והיה חבר בוועד המצילים הארצי. לטענתו, העיכובים בקידום נבעו מהתנכלויות מצד מנכ"ל העירייה, שלטענתו ניסה לפגוע בו על רקע חברותו בוועד
עוזי גרסטמן |

פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, שניתן באחרונה על ידי השופטת יעל אנגלברג שהם, עסק בתביעתו של מציל ותיק בעיריית אשדוד, שטען להתעמרות בעבודה, שלילת דרגות, ועיכוב קידומו עקב פעילותו בוועד העובדים. פסק הדין מכיל דיון מעמיק בטענות התובע והעירייה,

ובסופו נפסקו פיצויים לתובע על עוגמת הנפש וההתנהלות הפסולה מצד עיריית אשדוד. המציל, יליד 1969, החל לעבוד בעיריית אשדוד ב-1992 ושימש בתפקידים בכירים בניהול תחנות הצלה וקטעי חוף. עם השנים, הוא נבחר לתפקידים נוספים בוועדי העובדים, כולל יושב ראש ועד המצילים באשדוד

וחבר בוועד המצילים הארצי. ב-2010, הוא זכה במכרז לתפקיד מנהל קטע חוף וקיבל תוספת דרגה ראשונה, אך לטענתו, העירייה עיכבה את קידומו השני במשך שנים.

style="border-width1: 2px; border-style: solid;" /> קידומו של המציל בדרגה עוכב במשך עשר שנים צילום: רשות הכנרת לטענתו, העיכובים בקידום נבעו ישירות מהתנכלויות מצדו של מנכ"ל העירייה, שלטענתו ניסה לפגוע בו על רקע חברותו בוועד העובדים.

המנכ"ל, לדבריו, נקט גישה כוחנית ו"מחנאית", תוך שהוא פועל להחלשתו ולהדחתו מתפקידיו בכוח. בין היתר, טען התובע כי העירייה נמנעה מכינוס ועדות פריטטיות שדנו בזכויותיו, ובמשך שנים לא שילמה לו את הקידום השני שהגיע לו, בניגוד להסכמים הקיבוציים הקיימים בעירייה.

עשרות

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בירורים שלמעשה היו התנכלות חוזרת ונשנית

התובע הציג את טענותיו המרכזיות, שבהן נאמר כי עיריית אשדוד, ובעיקר מנכ"ל העירייה, פעלו להדחתו מתפקידו כמנהל קטע חוף ללא שימוע. עוד הוא טען כי עשרות בירורים משמעתיים שאליהם זומן היו למעשה התנכלות חוזרת ונשנית,

שהופעלו כדי למרר את חייו ולמנוע ממנו להמשיך בתפקידו. לטענתו, חלק מהבירורים נגעו לדברים קטנים ושוליים, כמו איחורים קלים לעבודה, ומטרתם היתה לפגוע במעמדו ולא יותר מכך. אחת הטענות המרכזיות בתביעה היתה כי העירייה זימנה אותו ליותר מ-25 בירורים, אך רבים מהם לא היו

קיראו עוד ב"משפט"

מתועדים, והם נועדו לפגוע בו על רקע חברותו בוועד העובדים והשתייכותו ל"קבוצה הלא נכונה" בעירייה, לדבריו. כך לדוגמה, הוא ציין כי בהליך משמעתי ב-2014, העירייה האשימה אותו באי-ציות לסדרי עבודה ובסיכון חיי אדם. בנוסף, התובע טען שהעירייה הדיחה אותו מתפקידו כמנהל

קטע חוף והעבירה אותו לתפקידים פחותים, תוך שלילת סמכויותיו באופן שיטתי, ללא כל סיבה מוצדקת או שימוע.  מנגד, עיריית אשדוד טענה כי לא היתה כל התנכלות כלפי התובע, וכי כל ההליכים שהתנהלו נגדו היו תקינים וענייניים. העירייה ציינה כי העיכובים בקידומו היו תוצאה של

טעויות טכניות, ולא מכוונה לפגוע בו. מנגד, לטענת העירייה, התובע לא הצליח להוכיח שהתנהלותה נבעה משיקולים לא ענייניים, או שנעשתה מתוך רצון לפגוע בו על רקע חברותו בוועד העובדים. עוד נטען כי העירייה פעלה כראוי בעניינו - הן בכל הנוגע לקידומו והן בהליכים המשמעתיים

שהתקיימו נגדו.

השופטת קבעה שהעירייה פגעה בזכויות העובד

בפסק הדין שפרסמה, קבעה השופטת אנגלברג שהם כי קיימים מקרים שבהם ניתן להכיר בהתעמרות בעבודה כעילה לפיצוי גם בהיעדר חקיקה מובהקת. השופטת ציינה כי אף שהחקיקה בנושא עדיין לא עוגנה,

ניתן להסתמך על פסיקות קודמות ועל הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה. בהתאם לכך, השופטת בחנה את מכלול הראיות והעדויות, וקבעה כי במקרה זה, עיריית אשדוד אכן פגעה בזכויותיו של התובע לאורך שנים, בין היתר בכך שנמנעה מלקדם אותו בדרגה השנייה ללא הצדקה. כמו כן, נקבע כי

העירייה נהגה באופן פסול בכך שהעבירה את התובע מתפקידו ללא שימוע, תוך נטילת סמכויותיו. השופטת התייחסה לכך שהתובע מונה ב-2010 לתפקיד מנהל קטע חוף, אך סמכויותיו נשללו ממנו מבלי שנערך לו שימוע. בפסק הדין נקבע כי, "נטילת סמכויות של עובד אשר זכה בתפקידו במכרז כדין

מצביעה על כוונה ברורה לפגוע בו ועולה כדי השפלתו כלפי עובדים אחרים". עוד ציינה השופטת כי אין כל הצדקה לכך שהעירייה נמנעה במשך עשור מלשלם לתובע את תוספת הקידום השנייה, שהיתה מגיעה לו כבר מ-2010. בנוגע להליכים המשמעתיים הרבים שאליהם זומן התובע, נקבע כי חלקם היו

מיותרים ונעשו שלא לצורך, כשבמקרים רבים היה מדובר בזוטי דברים, שלא היו מצדיקים פתיחת הליכים משמעתיים. אחד המקרים שצוינו בפסק הדין הוא זימון התובע לשימוע בגין איחור של 5 דקות למשמרת, בעוד שבמקרים דומים של עובדים אחרים לא ננקטו כלל צעדים. השופטת ציינה כי מדובר

בהתעמרות ממושכת ומתמשכת, המתבטאת בשורת אירועים נפרדים, כשכל אלה במצטבר יוצרים סביבת עבודה עוינת עבור התובע. היא קבעה כי "הנתבעת בחרה לרוקן את תפקידו של התובע מסמכויות ומתוכן מבלי שערכה כל שימוע או דיון בעניין, וזאת בדרך של שינוי ארגוני. התנהלות זו פסולה ועולה

כדי פגיעה בתובע". בסיום הדיון, פסקה השופטת לטובת התובע, וקבעה כי הוא זכאי לפיצוי כספי בעקבות ההתעמרות שהוא עבר מצד עיריית אשדוד. העירייה חויבה לשלם לו פיצויים בסכום כולל של 50 אלף שקל. בנוסף, בית הדין הורה לעירייה לבחון מחדש את זכויותיו ולהשיב לו את הדרגות

והזכויות שנשללו ממנו לאורך השנים. פסק הדין שהתקבל מדגיש את חשיבות ההגנה על זכויות העובדים ומניעת התעמרות במקומות העבודה, בייחוד כשמדובר בעובדים החשופים להתנכלות על רקע פעילותם בוועד העובדים. השופטת אנגלברג שהם קבעה כי עיריית אשדוד ניהלה את עניינו של התובע

בצורה פוגענית, והדגישה את חשיבותו של ניהול ענייני ושוויוני כלפי כל העובדים. במקרה אחר, הכריע בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב באחרונה בתביעה שהגיש עובד לשעבר של חברת הסעות.

התביעה עסקה בפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ועגמת נפש. הסוגיה המרכזית שנידונה בפסק הדין היתה אם העובד פוטר או התפטר, ומי מבין הצדדים הוא זה שהביא את היחסים לידי סיום. התובע, שעבד כנהג מיניבוס בחברה הנתבעת מאוגוסט 2019 ועד פברואר 2021, תבע את מעסיקיו בגין פיצויי

פיטורים והודעה מוקדמת לאחר שסיים את עבודתו בחברה. טענתו המרכזית של העובד היתה כי הוא פוטר על ידי המעסיק ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצויים נוספים בגין עגמת נפש. לטענתו, היחסים הסתיימו בעקבות חוסר שעות עבודה ששולם לו, ולאחר שהתנהלות המעסיק

כלפיו נהפכה לתוקפנית ואף בוצעו כלפיו איומים פיזיים. מנגד, החברה טענה כי העובד התפטר מיוזמתו, לאחר שהתלונן בפני סדרני החברה על גובה שכרו, ולאחר שסירב להמשיך בעבודה למרות ניסיונות לשכנעו לחזור לעבודתו. במקרה נוסף,

target="_blank">פסק בית הדין האזורי לעבודה בחיפה במאי 2023 במקרה של עובד שפוטר ולאחר מכן תבע סכום שלפי הסכם העבודה שלו הוא לא היה זכאי לו. תחילת הסיפור ב-2016, אז התחיל לעבוד התובע בחברת הארגז טכנופח תעשיות מתכת, שנמצאת כיום בהליכי פירוק, ובחברת הארגז

תעשיות. החברה עסקה בייצור ושיווק מוצרי מתכת בענף הזיווד האלקטרוני. התובע עבד בשני אתרים – אזור התעשייה תימורים וברקן בתפקידים שונים, כאחראי על תחום הבטחת האיכות, ומנהל מחלקת הפיברגלס. בנוסף, מאוקטובר 2019 התובע גם ניהל את אתר ברקן. הוא לא קיבל העלאת שכר בגין

תפקידים אלה, אך הוא כן קיבל תוספת דמי הבראה וימי חופשה. התובע פוטר ב-2020. לטענתו, הוא היה זכאי לגמול שעות נוספות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה. בנוסף, הוא עתר לקבלת פיצוי לפי חוק הודעה לעובד על תנאי עבודה. מנגד, הנתבעות טענו כי דין התביעה להידחות בכללותה, וכי

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
פנסיה
צילום: FREEPIK

ביה"ד הארצי לעבודה איפשר ייצוגית נגד קרנות הפנסיה הוותיקות

ההרכב של בית הדין קבע כי יש "אפשרות סבירה" שהמחלוקת תוכרע לטובת קבוצת פנסיונרים שעברו במהלך עבודתם בין כמה קרנות, וכיום אינם מקבלים החזר כספים ששילמו לאחר שדחו את פרישתם. בניגוד להם, מי שחסכו בקרן אחת זכאים להחזר - מצב שעורר טענות לאפליה, שאותן בית הדין הארצי נטה לקבל. בית הדין האזורי דחה את הבקשה, אך הערעור התקבל וההליך יחזור לערכאה הראשונה כדי שימשיך להתברר בה

עוזי גרסטמן |

סיפורה של הפרשה הזאת מתחיל בשגרת חייהם של עובדים ותיקים במערכת הבריאות, שעבדו עשרות שנים במוסדות שונים והועברו בין קרנות פנסיה שונות. הם לא העלו בדעתם כי עם הגיעם לגיל פרישה, ובעקבות החלטתם להמשיך ולעבוד עוד כמה שנים, הם ימצאו עצמם בעימות משפטי מורכב על זכות שנראתה להם טבעית: לקבל בחזרה את דמי הגמולים ששילמו בתקופה שבה כבר צברו את מלוא שיעור הקצבה המירבי. בעוד חבריהם שחסכו כל חייהם בקרן אחת מקבלים את ההחזר הזה, הם נענו בשלילה. מכאן נולדה תביעה ייצוגית עקרונית, שעניינה לא רק בזכויותיהם האישיות, אלא גם בשאלת השוויון והאחידות במערך הפנסיוני.

בפסק דין שניתן השבוע, קיבל בית הדין הארצי לעבודה את הערעור של הפנסיונרים וקבע כי יש אפשרות סבירה שהתביעה תוכרע לטובתם. בכך הוא הפך את ההחלטה של בית הדין האזורי בתל אביב, שדחה את בקשת האישור. "הוכחה קיומה של 'אפשרות סבירה' שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה", נכתב בפסק הדין, תוך הדגשה כי מדובר בשלב מקדמי בלבד וכי ההכרעה המלאה תינתן בהמשך ההליך.

קרנות הפנסיה הוותיקות, בהן מבטחים, קרן הגמלאות המרכזית (קג"מ), מקפת וקרן הדסה, נסגרו להצטרפות עמיתים חדשים כבר ב-1995 ונמצאות מאז תחת הסדר הבראה. על כל הקרנות האלה חל תקנון אחיד, הקובע מערך זכויות שווה לכל עמית. אחד מסעיפי התקנון, תקנה 14(ג), מעניק למבוטח שדחה את פרישתו לאחר שכבר צבר 70% פנסיה - שיעור הקצבה המרבי - החזר מלא של דמי הגמולים ששילם בתקופה הזו. אלא שכאן עלתה השאלה: האם הזכות הזאת חלה גם על מי שצבר את שיעור הקצבה המלא רק במצטבר, כתוצאה מהיותו מבוטח בכמה קרנות לאורך השנים? בית הדין האזורי סבר שלא. הוא קבע כי התקנון אינו מתייחס מפורשות למצב שכזה, וכי לשון תקנה 14(ג) מתיישבת יותר עם פרשנות הקרנות שלפיה מדובר בזכות החלה רק על מי שבוטח בקרן אחת.

אין היגיון להפלות בין מי שחסך בקרן אחת למי שעבר בין קרנות

המערערים, שיוצגו בידי עו"ד שאול ציוני ועו"ד רעות זייטלבך, טענו כי מדובר בהפליה בוטה. הם הזכירו כי תקנה 50(ב) קובעת ש"כל הוראות התקנון יחולו לגבי מבוטח בקרן שחל עליו פרק זה, אלא אם כן נקבע אחרת". מכאן, לדבריהם, ברור שגם תקנה 14(ג) חלה עליהם. לטענתם, אין כל היגיון להפלות בין מי שחסך כל חייו בקרן אחת לבין מי שעבר בין קרנות, בייחוד כששניהם הגיעו לאותו מצב - צבירת 70% פנסיה ובחירה לדחות את הפרישה. בית הדין האזורי עצמו לא התעלם מהקושי, וציין בהכרעתו כי, "יש ממש בטענות המערערים להפליה, חוסר תום הלב והפרת חובת האמון". ואולם הוא קבע כי לא הונחה בפניו תשתית מספקת כדי לאשר את התביעה כייצוגית.

מנגד, טענו הקרנות, שיוצגו בידי עו"ד אלישע שור ועו"ד רוית קוטק, כי אינן מוסמכות להעניק זכויות שלא נקבעו מפורשות בתקנון. הן הדגישו כי לאורך ההיסטוריה של הקרנות לא הוכרה זכות להחזר דמי גמולים במצב של רציפות זכויות. לדבריהן, מטרת ההסדרים היא לאפשר ניידות בין קרנות תוך שמירה על רצף ביטוחי, אך אין פירוש הדבר שמבוטח בכמה קרנות ייחשב כאילו בוטח בקרן אחת. גם רשות שוק ההון, שהגישה עמדה מטעמה, תמכה בפרשנות הזו. לטענתה, תקנה 14(ג) מתייחסת לצבירה בקרן אחת בלבד, והחלתה על מצבים של רציפות זכויות היתה מחייבת התאמות חישוביות מורכבות שלא נקבעו בתקנון.

גולשים באינטרנט אפליקצייה משתמשים
צילום: Istock

צילם גבר עירום בחוף והפיץ ברשת - האם זו פגיעה בפרטיות?

בית משפט השלום באשדוד קבע כי תושב העיר שצילם גבר עירום בחוף ציבורי והעלה את הסרטון לעמוד הפייסבוק שלו, והתיעוד אף שותף באתר חדשות מקומי, פגע בפרטיותו ופרסם עליו לשון הרע. אף שהתובע חשף את עצמו ברבים, השופטת רוני סלע הדגישה כי אין בכך משום הסכמה כלשהי לפרסום של זה ברשת. הנתבע חויב לשלם פיצוי בסכום כולל של 10,000 שקל והוצאות משפט

עוזי גרסטמן |

בתחילת ספטמבר 2019 ירד תושב אשדוד אל חוף הים בעיר. הוא בחר לשהות במקום כשהוא עירום לחלוטין, שוכב על החול ומתהלך אל תוך המים וחזרה. המתרחצים האחרים הביטו בו במבוכה, חלקם קראו לו לכסות את גופו, אך הוא לא שעה לקריאות. בין הנוכחים בחוף היה גם גבר אחר, שבילה שם עם בתו בת התשע. אותו גבר שלף את מכשיר הטלפון, צילם את הסצנה, ובהמשך העלה את הסרטונים לעמוד הפייסבוק שלו. הסרטונים זכו לחשיפה, חלקם פורסמו גם באתר חדשות מקומי, והובילו למאבק משפטי עיקש על גבולות חופש הביטוי, הזכות לפרטיות ומשמעותו של המרחב הציבורי.

במרכז פסק הדין שניתן בידי השופטת רוני סלע בבית משפט השלום באשדוד, עומדת השאלה עד כמה אדם שבחר לחשוף את גופו במרחב ציבורי רשאי לטעון לפגיעה בפרטיותו, כשאחרים מתעדים אותו ומפיצים את החומרים שצילמו ברשת. התובע טען כי הנתבע צילם אותו ללא הסכמתו כשהוא בעירום מלא ופרסם את הסרטונים והצילומים בפייסבוק ובאתר חדשות מקומי. לטענתו, גם אם גופו נחשף לעיני המתרחצים באותו חוף, הרי שהפצת התמונות ברשתות החברתיות גרמה לו נזק תדמיתי כבד, השפלה ובושה מתמשכת.

בכתב התביעה סיפר התובע כי לאחר הפרסום זיהו אותו חבריו ובני משפחתו, בין היתר משום שהטשטוש בסרטונים ובכתבה לא היה אפקטיבי. הוא הוסיף כי בעקבות אותו יום הוגשה נגדו תלונה לשיטור העירוני, אך התיק נסגר מבלי שיוגש נגדו כתב אישום. עם זאת, כך לדבריו, "הכתם נשאר" והוא המשיך לסבול מהשלכות האירוע במשך זמן רב. התובע דרש בתחילה פיצוי של 100 אלף שקל - 50 אלף מהנתבע ו-50 אלף מהאתר - ואולם לאחר שמחק את התביעה נגד האתר, נותרה התביעה הכספית נגד הנתבע בלבד, בסכום כולל של 50 אלף שקל.

הנתבע טען שעשה זאת כדי להתריע בפני הציבור

מנגד, הנתבע טען כי לא חטא כלל. לדבריו, הוא מצא עצמו נדהם לנוכח מראהו של התובע, שהתהלך בעירום לעיני נשים, גברים וילדים, ובהם גם בתו הקטינה. הוא תיעד את ההתרחשות, הזמין משטרה, ולטענתו העלה לפייסבוק רק סרטון אחד שבו לא נראה איבר מינו של התובע, אלא רק המעצר עצמו. "לא פרסמתי את שמו של התובע ולא כל פרט מזהה", טען האיש להגנתו, "רק סרטון שצולם במרחב הציבורי". לטענתו, הוא עשה זאת כדי להתריע בפני הציבור, שכן מדובר במעשה שיש בו פגיעה חמורה בסדר הציבורי ובחוש הציבורי של decency. בעדותו טען הנתבע כי פעל מתוך "חובה מוסרית וחברתית" להזהיר אנשים אחרים. לדבריו, מדובר ב"אמת דיברתי" כמשמעותה בחוק איסור לשון הרע.

במהלך הדיון נחשפו פערים בגרסאות. בעוד הנתבע טען כי פרסם רק את סרטון המעצר שבו נראה התובע לבוש חלקית, התובע וחבריו טענו בעקביות כי פורסם גם סרטון נוסף - זה שבו נראה התובע שוכב עירום סמוך לקו המים. השופטת התרשמה כי אכן פורסמו שני סרטונים: האחד מתעד את המעצר, והשני מציג את התובע במערומיו, ללא טשטוש. "עדותם של התובע ושני העדים מטעמו היתה מהימנה", היא כתבה בפסק הדין שפורסם, והוסיפה כי גם לשון הפוסט עצמו - "מצחיק או עצוב תחליטו אתם... השאלה מה אתם הייתם עושים? גרסת החייזר" - משתלבת דווקא עם פרסום שבו נראה אדם עירום ולא לבוש.