גרושה תקבל 230 מיליון שקלים מיידית: בית המשפט דחה את טענות הבעל

בית המשפט קבע כי חיובים בהסכמי ממון ברורים אינם מותנים בהשבת רכוש או ויתורים אחרים. גם כשקיימות מחלוקות נוספות בין בני זוג לשעבר, אין מקום לעכב תשלומים. במקרה הנדון, האישה צפויה לקבל את מלוא הסכומים שנקבעו בהסכמים מ-2011 ו-2020, המסתכמים בכ-230 מיליון שקלים בהתחשב בצמדות, ריבית ושער הדולר הנוכחי.

35 מיליון שקלים, 57 מיליון דולר ונכסי נדל"ן - ההסכמים שנחתמו לאורך השנים

ההסכמים נחתמו לאורך השנים ואושרו כפסקי דין, כשהבסיס הוא הפרדה רכושית ברורה, אבל עם מנגנונים שנכנסים לפעולה ברגע של פרידה. האישה זכאית לתשלום חד-פעמי של 35 מיליון שקלים, צמוד למדד מיום החתימה. בנוסף, נקבעה העברת בעלות על נכסי נדל"ן: בית בתל אביב עובר לאישה, ודירה בניו יורק עוברת לגבר.

חלק מרכזי נוגע לזכויות בחברה אמריקאית. במקור, האיש היה אמור להעביר מחצית מזכויותיו בתוך 90 יום מהפרידה. החברה נמכרה, וב-2020 נחתם הסכם מעודכן: 57 מיליון דולר נטו לאישה בתוך 90 יום, בתוספת ריבית שנתית של 2% מינואר 2020. הסכומים קבועים, והפרידה היא הטריגר היחיד. אין בהסכמים מנגנון שמאפשר קיזוז או עיכוב על בסיס מחלוקות אחרות.

בפועל, שער הדולר סביב 3.7 שקלים הופך את 57 מיליון הדולר לכ-210 מיליון שקלים, בתוספת ריבית וצמדה. עם 35 מיליון השקלים מגיעים הסכומים ל-230-245 מיליון שקלים, תלוי בחישוב מדויק. זה מדגיש עד כמה מועדים והצמדות קריטיים בהסכמים כאלה, כשגם עיכוב של כמה חודשים יכול לגלגל את הסכום בעשרות מיליוני שקלים.

• מכר את הדירה מאחורי גבה, אז למה היא לא תקבל כלום?
• שני ההורים הפרו את הסדר הראייה: מי ישלם את המחיר?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לאחר הפרידה, הגבר ביקש לעכב כל תשלום עד בירור טענותיו: האישה לא השיבה חפצי אמנות, לא ויתרה על זכויות במקרקעין אחרים ולא החזירה הלוואה. הוא טען שמדובר בחיובים שלובים ולכן אפשר לקזז או לפחות לעכב את התשלום. האישה התנגדה וטענה שהסכומים עצמאיים, ללא תנאים מקדימים.

בית המשפט דחה את הטענה. ההסכמים לא כוללים סעיף עיכוב או קיזוז, והטענות נבחנו גם מבחינת תום לב - חלקן הוגשו באופן בעייתי. המסקנה: התשלומים מיידיים, למרות מחלוקות צדדיות. בתי המשפט מסתכלים קודם כל על מה שכתוב בהסכם, ולא מאפשרים פרשנות בדיעבד שמשנה את המבנה.

אכיפה בבית משפט במקום הוצאה לפועל - אך ללא דחיית התשלום

הוויכוח כלל גם את מסלול האכיפה. האישה דרשה הוצאה לפועל, מסלול מהיר ופשוט. הגבר טען לבית משפט לענייני משפחה. בית המשפט קיבל את עמדת הגבר: הנסיבות מסובכות מדי להוצאה לפועל, והאכיפה תהיה במסגרת משפטית. עם זאת, זה לא משנה את החיובים - הם נשארים מיידיים. הגבר קיבל זירה מועדפת, אבל לא הצליח להשתמש בה לדחייה. במקרים דומים, הוצאה לפועל מתאימה לחובות פשוטים, אבל כשמדובר בסכומים גדולים ונכסים בינלאומיים, בית המשפט מעדיף פיקוח.

• אירופה נערכת לתרחיש של סטגפלציה בעקבות המלחמה באיראן
• מאסק הפסיד ל־OpenAI בקרב על החזון המקורי של החברה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ביל גייטס בפנים: חברת האנרגיה הגיאותרמית שמזנקת ב-40% ביום...

פסק הדין מצטרף למגמה שהסכמי ממון נאכפים לפי מה שכתוב, כל עוד אין עמימות או עילה לביטול. צדדים לא יכולים להפוך חיובים עצמאיים למותנים בדיעבד. אם רוצים קיזוז, צריך לרשום במפורש. האישה תוכל גם לגבות הוצאות גבייה מהתשלום, מה שמגביר לחץ.

מה היו טענות הגבר ולמה נדחו?

שופט בית המשפט למשפחה בתל אביב, יהורם שקד, דחה את טענת הגבר ולפיה התשלום יועבר רק לאחר שהאישה תמלא את התחייבויותיה על פי ההסכם. הסכם הממון הראשון בין השניים נחתם באוגוסט 2011 וקבע, כי אם ייפרדו השניים - ישלם הגבר סכום חד-פעמי בסך 35 מיליון שקל (צמוד למדד מיום אישורו בבית המשפט ועד לתשלום בפועל) ויעביר לה את ביתם בתל אביב, בעוד ביתם בניו-יורק יישאר ברשותו. עוד נקבע, כי הוא יעביר לאישה מחצית מזכויותיו בחברה מסוימת ולפחות 10 מיליון דולר. ההסכם השני נחתם בספטמבר 2020, לאחר שאותה חברה נמכרה, ונקבע בו שהגבר יעביר לאישה 57 מיליון דולר בתוספת ריבית שנתית של 2%. הסכום המעודכן הראשון הוא 43 מיליון שקל, והסכום השני - 192 מיליון שקל.

הגבר טען, כי אין לאפשר לאישה לקבל סכומים כלשהם עד לבירור כל טענותיו כלפיה. הוא טען, כי מאחר שמדובר בחיובים שלובים, אין לאפשר לאישה ליהנות מפירות ההסכם עד אשר היא תמלא אחר חיוביה כלפיו. לטענת הגבר, האישה טרם השיבה לו חפצי אומנות, טרם ויתרה על זכויות במקרקעין אחרים שרכש, טרם השיבה לו הלוואה שהעביר לה וכו'. בא כוחו של הגבר הבהיר: "לעמדת המשיב כל הסכומים שבהסכם הממון שנויים במחלוקת וזאת כל עוד המבקשת אינה מקיימת, וגם אינה נכונה לקיים, במלואן, את התחייבויותיה שלה שבהסכם הממון. ובמילים אחרות: המשיב חולק על טענת המבקשת שניתן לבצע אכיפה חלקית של הסכם הממון, במסגרתה המבקשת בוחרת לעצמה רק את אותם חיובים שנוחים לה ואינה מקיימת חיובים אחרים שמוטלים עליה".

שקד דוחה טענה זו: "שגגה יסודית נפלה בידי האיש, שגגה שהופכת את כל טיעונו לבלתי רלוונטי לעניין שעל הפרק, וכוונתי, סברתו של האיש כי בני הזוג עודם מצויים במישור החוזי, קרי: בשלב בירור הזכויות החוזיות ביניהם, תוך התעלמות מוחלטת ומופגנת משתי עובדות יסוד: האחת - ההסכמים קיבלו תוקף של פסקי דין. השנייה - ההליך שבפני הוא הליך ביצוע פסק דין".

שקד מנמק: "קראתי את שני ההסכמים פעם אחר פעם ולא מצאתי באיזה מקום כל חיוב ברור וקצוב של האישה כלפי האיש שיש בכוחו להפחית מחיובו הברור והקצוב של האיש כלפיה או שיש בכוחו לעכב ולו באופן חלקי את ביצוע העברת הסכומים לידי האישה. כאמור, בשעה שלהסכם כלשהו ניתן תוקף של פסק דין, ניתן לתקוף את פסק הדין בטענת 'פרעתי' רק מתוך פסק הדין - ולהלן  העיקר - ורק מתוך סכום קצוב וברור שאינו מצריך הליך נוסף.

"דבר לא מנע מהצדדים, בכלל, או מהאיש בפרט, אשר היה מיוצג בכל ההליכים, לקבוע בהסכמי  הממון חיובים שלובים או להתנות ביצוע חיוב כלשהו בכל דבר אחר, בדיוק כפי שהוא טוען כיום. יחד עם זאת, משעה שתנאים חוזיים אלו לא מצאו מקומם בהסכמים, קבלת עמדתו של האיש משולה – בין היתר – ליצירת חוזה חדש שהצדדים מעולם לא ערכוהו, דבר שאין זה מתפקידו או מסמכותו של בית המשפט לעשותו".

שקד קיבל במקביל את עמדתו של הגבר וקבע, כי פסק הדין יבוצע בבית המשפט למשפחה ולא בלשכת ההוצאה לפועל כפי שביקשה האישה (מה שהיה מקל עליה לנקוט הליכים ממשיים כגון עיקולים). לצד זאת הוא מדגיש: "הליכי ביצוע כשמם כן הם. הם נועדו לבצע פסק דין, ולא לשנות הימנו דבר. נקודת המוצא היא כי פסק הדין שריר, קיים ונכון וכל אשר מוטל על בית המשפט הוא לברור את דרכי הביצוע הנכונות והמתאימות למקרה הספציפי. הפעלת סמכות בית המשפט לענייני משפחה לפי סעיף 7 לחוק אין פירושה פתיחה מחודשת של הדיון בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין או השגה על תוכנו, אלא פעולה באופן דומה לתפקידו של רשם ההוצאה לפועל, בשינויים המחויבים". 

לבסוף מתייחס שקד לסוגיית ההוצאות: "במקרה שלפני, לא היה כל יסוד לטענותיו של האיש, שאת חלקן הגדול אף מצאתי כנגועות בחוסר תום לב ברור. לא הייתה כל סיבה ולא היה כל טעם למנוע מהאישה לקבל את הסכומים הבלתי שנויים במחלוקת, ולעניין זה, מחלוקת כנה ולא מחלוקת מדומיינת או שאינה קשורה להליכי הביצוע. חרף שהיה מקום לחייב את האיש בהוצאות ההליכים עד כה, בהתחשב בכך שמצאתי לדחות את טענתה של האשה לאכיפת פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל, לא מצאתי לעשות צו להוצאות בגין ההליכים עד כה". האישה תוכל לדרוש הוצאות בהמשך בגין מימוש פסק הדין. את הגבר ייצגו עוה"ד איימי בכור ושמואל קסוטו, ואת האישה - עוה"ד ליהי אינס ויואב קרמר.