הסוד שארה"ב רצתה להסתיר והחשיפה בעקבות המלחמה באיראן

המלחמה באיראן היא לא רק עימות בין וושינגטון לטהרן. היא גם שיעור בזמן אמת לכל מי שמתכונן לעימות עתידי מול ארה"ב. סין, רוסיה וצפון קוריאה צופות, מנתחות ומסיקות מסקנות. הן רואות איך הצבא האמריקאי מפעיל אש מדויקת, איך הוא משלב טכנולוגיות חדשות, איך הוא פוגע במטרות במהירות - אבל גם כמה מהר הוא שורף מלאי של טילים, מיירטים וחימושים מתקדמים.

זו אחת הנקודות החשובות ביותר במלחמה הנוכחית. ארה"ב הראתה עליונות צבאית ברורה מול איראן. מאז תחילת המבצע הותקפו יותר מ-12 אלף מטרות. נגרם נזק רחב לתשתיות צבאיות, בסיסים, כלי שיט, מערכי רחפנים ויכולות פיקוד. אבל לצד ההצלחה המבצעית נוצרה גם תמונה פחות נוחה: עימות ממושך מול מדינה בינונית יחסית יוצר עומס גדול על המלאים האמריקאיים. מול סין, רוסיה או צפון קוריאה האתגר יהיה גדול בהרבה.

ארה"ב הראתה שהיא יודעת לפגוע חזק ומהר. אבל יריבותיה ראו גם את המחיר. הן ראו כמה טילי טומהוק נורו, כמה מיירטי פטריוט ו-THAAD נצרכו, וכמה קשה יהיה לחדש במהירות מלאים כאלה. מול איראן שמשתמשת ברחפנים זולים ובטילים בכמות גדולה, ארה"ב נאלצה להוציא משאבים יקרים על יירוטים. זה בדיוק מה שמעניין את יריבותיה. להרחבה: הטילים האמריקאיים או הרחפנים של איראן? והפתרון היצירתי של ארה"ב

העליונות האמריקאית ברורה, אבל היא יקרה

הכוח האמריקאי עדיין חריג בעוצמתו. היכולת לתקוף אלפי מטרות, להפעיל צי, מטוסים, טילים ארוכי טווח, מודיעין לווייני ויכולות סייבר במקביל - זהו משהו שרוב המדינות אינן יכולות להתקרב אליו. במלחמה באיראן הופעלו גם מערכות חדשות כמו טיל PrSM ומערכות תקיפה מדויקות אחרות, המראות לאן ארה"ב הולכת: שילוב של חימושים יקרים ומדויקים עם מערכות זולות יותר שאפשר לייצר ולהפעיל במספרים גדולים.

אבל התמהיל הזה עדיין לא מאוזן. הצבא האמריקאי בנה את כוחו סביב דיוק ואיכות. זה עבד מול יריבים חלשים. בעידן של מלחמות שחיקה, רחפנים וטילים זולים, איכות לבדה אינה מספיקה. צריך גם כמות.

איראן הראתה את זה בבירור. היא אינה יכולה להתחרות בארה"ב בטכנולוגיה או בחיל אוויר, אבל היא יכולה להפעיל אלפי רחפנים וטילים זולים יחסית כדי להציף מערכות הגנה יקרות. כשרחפן זול מאלץ ירי מיירט שעולה מיליונים, הצד החלש יוצר בעיה כלכלית ואסטרטגית.

סין רואה את טייוואן דרך איראן

עבור סין, איראן היא זירה ניסיונית. חלק מהטכנולוגיה האיראנית מבוססת על רכיבים סיניים, וכל מפגש בין חימוש איראני למערכות אמריקאיות הוא מבחן עקיף לטכנולוגיה של בייג'ינג.

סין לומדת מה הצליח ומה נכשל. איך רחפנים התקרבו לבסיסים, איך מערכות אמריקאיות הגיבו ואיפה ההגנה נסדקה. בתרחיש טייוואן המרחקים גדולים יותר, הזירה מורכבת והאתגר הלוגיסטי קשה. ארה"ב תצטרך להעביר חימושים דרך האוקיינוס השקט. כל טיל שנורה באיראן הוא טיל שאינו נמצא במלאי לתרחיש אחר.

רוסיה לומדת דרך הרחפנים וההגנה האווירית

רוסיה מסתכלת על המלחמה מזווית אחרת. היא נמצאת במלחמת שחיקה באוקראינה שבה רחפנים וטילים הם גורמים מרכזיים. מוסקבה השתמשה ברחפנים איראניים ומפתחת גרסאות משלה, ורואה איך מערכות הגנה אמריקאיות מתמודדות עם מתקפות רחפנים וטילים - רלוונטי גם לאוקראינה וגם לעימות אפשרי מול נאט"ו.

• אלביט אמריקה תשפר את חיילי ארה"ב ב-120 מיליון דולר
• בין אתיקה למיליארדים: התפטרות בצמרת OpenAI חושפת את מחיר החוזה עם הפנטגון

רוסיה לומדת על המגבלה התעשייתית של ארה"ב. אם המלאים מתרוקנים מהר, אפשר לבנות אסטרטגיית שחיקה ארוכה. רוסיה שומרת על קצב ייצור גבוה של טילים ורחפנים למרות הסנקציות. ארה"ב מחזיקה ביכולות מתקדמות, אבל הייצור איטי ויקר.

עבור צפון קוריאה הלקח שונה. איראן, שאינה מחזיקה בנשק גרעיני מבצעי, ספגה מתקפה רחבה. זה מחזק את העמדה שגרעין הוא ביטוח חיים למשטר, ופיונגיאנג לא תוותר על הארסנל שלה.

במקביל, צפון קוריאה עוקבת אחר סוגי הנשק. היא בוחנת טילים עם ראשי נפץ מתפזרים, טילי שיוט ימיים ורחפנים מתאבדים. אם איראן מצליחה לאתגר מערכות הגנה מתקדמות באמצעים זולים, גם לה יש דרך להכאיב ליריב חזק.

השאלה האמיתית: מי יכול לייצר מהר יותר

המלחמה מחזירה את עולם הביטחון לשאלה בסיסית: לא רק מי מחזיק בטכנולוגיה טובה יותר, אלא מי יכול לייצר יותר ומהר יותר. באוקראינה ובאיראן מלחמות גדולות הופכות מהר למבחן מלאים. לפי הערכות, בארבעה מתוך שבעה סוגי חימוש מרכזיים שבהם השתמשה ארה"ב נצרך יותר ממחצית המלאי.

תקציב ביטחון לבדו אינו מספיק. צריך מפעלים, קווי ייצור ותכנון תעשייתי ארוך טווח. היריבות לא ינסו לנצח טכנולוגית בכל תחום - הן ינסו לגרור את ארה"ב למלחמות שבהן היא מוציאה חימוש יקר על איומים זולים ומחלקת מלאים בין כמה זירות.

• SK הייניקס מגייסת 29 מיליארד דולר בוול סטריט
• "100 מיליארד דולר מובטחים": כך מיקרון היממה את האנליסטים

המלחמה לא הראתה שארה"ב חלשה. היא הראתה שהיא מסוגלת להפעיל כוח בעוצמה גבוהה. אבל היא גם הראתה שהעולם השתנה. היריבים משתמשים בכמות, בפיזור וברחפנים כדי להפוך את העליונות האמריקאית ליקרה יותר.

סין תלמד איך להעמיס על בסיסים סביב טייוואן. רוסיה תלמד איך לשלב רחפנים וטילים מול הגנה מערבית. צפון קוריאה תראה בגרעין קו הגנה עליון ותמשיך לפתח מערכות זולות. איראן, גם אחרי הפגיעות, עדיין מחזיקה באלפי טילים ורחפנים. להרחבה: דיווח: איראן משקמת תוך שעות את מתקני השיגור שהופצצו

הלקח הגדול ביותר הוא שהמחסנים חשובים לא פחות ממטוסים חמקניים. טילים מדויקים ורחפנים חדשים נותנים תמונות מרשימות, אבל במלחמה ארוכה השאלה היא כמה יש, כמה מהר אפשר לייצר עוד וכמה עולה כל יירוט.

ארה"ב יכולה לנצח קרבות. כדי להרתיע את סין, רוסיה וצפון קוריאה במקביל, היא צריכה להראות שהיא יכולה להחזיק מעמד גם במלחמת שחיקה תעשייתית. סין, רוסיה וצפון קוריאה אינן צופות מהצד - הן לומדות. הן רושמות היכן ארה"ב חזקה, היכן היא איטית, מה יקר לה ומה זול ליריב. זה הופך את המלחמה באיראן לחזרה גנרלית לעולם שבו הכוח הצבאי נמדד גם ביכולת להמשיך לייצר אחרי שהמחסנים מתחילים להתרוקן.