האב ביקש לבטל את המזונות בגלל קצבת נכות של בנו

פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בצפת מציג תמונה קשה של אב שביקש להתנער מחובת המזונות כלפי בנו בן השמונה וחצי, ילד הסובל מקשיים רגשיים ותפקודיים משמעותיים. השופטת אביבית נחמיאס, סגנית הנשיא, לא רק שדחתה את התביעה על כל רכיביה, אלא אף ציינה כי "מוטב היה כי טענות האב אשר להפחתת המזונות בשל זכאות הקטין לקצבת נכות, לא היו נטענות כלל".

הסיפור שמאחורי התביעה מתחיל ב-2017, כשנולד הקטין מ' מקשר זוגי בין הצדדים. ב-2019 נקבעו בהסכמה מזונות בסכום של 1,350 שקל לחודש, כולל מדור, ללא הפחתה בגיל 6. מכיוון שהאב מוכר כנכה בשיעור של 100% ומקבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, הוסכם כי קצבת התלויים שמועברת לאם תקוזז מדמי המזונות. בפועל, האב שילם מכיסו 400 שקל בלבד בחודש, כשהיתרה שולמה באמצעות קצבת התלויים.

באפריל 2025 הגיש האב תביעה להפחתת מזונות בטענה לשינוי נסיבות מהותי. הוא טען ארבעה דברים: הקטין זכאי כעת לקצבת נכות משלו, הקטין עבר את גיל 6, נולד לו ילד נוסף מנישואיו השניים, והאם העבירה את מגוריה. לדבריו, קצבת הנכות של הקטין מכסה את כלל צרכיו, ולכן אין טעם שימשיך לשלם מזונות.

האם ציירה תמונה לא קלה

האם הציגה תמונה אחרת לחלוטין. הקטין נמצא במעקב פסיכיאטרי רציף, סובל מהפרעת חרדה כללית, מתפרצויות זעם בעוצמות גבוהות, אלימות כלפי ילדים וצוות, אמירות אובדניות וניסיונות בריחה מבית הספר. המוסד לביטוח לאומי הכיר בצורך בהשגחה חלקית של 50% מהזמן, וקצבת הנכות מגיעה ל-1,880 שקל בלבד - סכום שלטענת האם לא מכסה את ההוצאות המיוחדות הנדרשות.

השופטת נחמיאס סקרה בהרחבה את הפסיקה בנושא היחס בין קצבת נכות של קטין לחובת מזונות, וקבעה כי הגישה הרווחת רואה בקצבת הנכות ככזו שנועדה, בראש ובראשונה, למימון הוצאות מיוחדות שנובעות מהמוגבלות, ולא להחליף את חובת המזונות הבסיסית.

בפסק הדין תוארו קשייו הקשים של הקטין: מכתבים מבית הספר על התפרצויות קיצוניות, השעיות, והצורך של האם להתייצב באופן מיידי בכל אירוע. האם העידה כי "יכול להיות חודש מקסים וקסום שהילד מדהים בו והלוואי ויהיה כל הזמן ככה, ויכול להיות שבוע של ילד עצבני שעובר דברים בבית ספר, מרביץ לילדים". היא תיארה כיצד בכל התפרצות היא חייבת לבוא מיד לבית הספר ולהישאר עם הקטין גם למחרת - מצב שפוגע ביכולת ההשתכרות שלה.

האב לא חשף את מלוא הכנסותיו

השופטת התייחסה גם לחוסר תום הלב של האב. התברר כי הוא לא משלם את ההוצאות החריגות שנקבעו בפסק הדין המקורי - חוגים, קייטנות ואבחונים. ההסבר שלו, שלפיו "ההפרש" בין מה שהוא משלם לבין המזונות שנפסקו אמור לכסות את ההוצאות החריגות, נדחה על ידי בית המשפט. גם העובדה שהאב לא חשף תמונה מלאה של הכנסותיו פעלה לרעתו. הוא הודה שעבד בחוות סוסים ובמטבח בבסיס צבאי, אך טען שהפסיק כי "קשה לו לקום בבוקר לעבודה".

גם יתר הטענות של האב נדחו אחת לאחת. לגבי גיל 6, בית המשפט קבע שהדבר נקבע מפורשות בהסכם המקורי כעילה שלא תצדיק הפחתה. לגבי מעבר המגורים של האם, נעשה בהסכמת האב וזמני השהות ממילא מצומצמים לסוף שבוע אחד בחודש. ולגבי לידת ילד נוסף, בית המשפט ציטט פסיקה ענפה, שלפיה הקמת משפחה חדשה אינה מהווה כשלעצמה שינוי נסיבות מהותי, משום שמדובר באירוע צפוי.

בסיום פסק הדין, לא חסכה השופטת ביקורת: "צר לי כי בית המשפט נדרש פעם אחר פעם למחלוקות בעניין הצדדים, תוך השקעת זמן שיפוטי יקר ביותר". היא הוסיפה כי ייצוג על ידי הלשכה לסיוע משפטי אינו מונע חיוב בהוצאות כשהתביעה נדחית, וחייבה את האב ב-5,000 שקל - סכום שנקבע כנמוך יחסית בשל מצבו הכלכלי והרפואי.