בית המשפט קובע - תמיר פישמן קרנות נאמנות חייבת לרכוש את מניות המנכ"ל לשעבר לפי שווי חברה של 5.8 מיליון שקל

בפסק דין חלקי שניתן לאחרונה, הכריעה השופטת מיכל רוזן עוזר מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בסכסוך רב-שנים בין טמיר שפירא, לשעבר מנכ"ל משותף של תמיר פישמן קרנות נאמנות בע"מ, לבין החברה ובעל השליטה בה, אלדד תמיר. ההכרעה: חברת האם - תמיר פישמן ושות' בע"מ - חייבת לרכוש את זכויות שפירא לפי שווי הוגן של החברה העומד על 5.8 מיליון שקל, כשעליו יוחל מכפיל מימוש של 0.75 לפי תנאי אופציית המכר שהוקנתה לשפירא בהסכם הזכויות.

זהו פסק דין חלקי - עדיין נדרש חישוב משלים של שיעור אחזקות שפירא המדויק. אך הכיוון חד ומשמעותי: מרבית טענות שפירא התקבלו. הקצאת מניות שנועדה לדלל אותו - בוטלה. שווי החברה הוגדל ב-3.7 מיליון שקל מעל הערכת המומחה. התביעה האישית נגד תמיר - נדחתה.

מ"מותג חלש" לקרב משפטי: השותפות שלא צלחה

הסיפור מתחיל בשנת 2017. תמיר פישמן קרנות נאמנות הייתה, לדברי שפירא, "במסלול התרסקות" - "מותג חלש הזקוק לשיקום". אלדד תמיר, בעל השליטה, פנה אז לטמיר שפירא, מנהל ידוע בשוק ההון, והציע לו שותפות. בישיבת דירקטוריון מיום 3 באוגוסט 2017 הציג תמיר את השותף החדש במילים: "מראש חיפשתי מישהו שיהיה שותף ולא שכיר. כדי להגיע להצלחות והישגים. החלוקה תהיה כזו שאני ארכז את תחום ההשקעות וטמיר את כל השאר."

ב-16 באוגוסט 2017 נחתמו שני הסכמים מרכזיים: הסכם זכויות והסכם העסקה. לפי הסכם הזכויות, שפירא קיבל אופציה לרכוש 428 מניות רגילות - שהיו מהוות, אם היו ממומשות במלואן, 30% ממניות החברה. מחצית האופציות הבשילו מיידית, והיתרה לאורך 36 חודשים. הסכם השירותים, שנחתם בדצמבר 2017, קבע את ההעמסות שחברת האם רשאית לחייב בהן את החברה - וכלל מנגנון הסכמה עם שפירא לכל שינוי.

• זרקור על הקרן: הקרן המנייתית הטובה בישראל בחמש השנים האחרונות
• המנהל שעשה 183% ב-3 שנים מסמן את המניות של 2026
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

שנה לאחר כניסתו, לטענת שפירא, הוכחו הישגיו: הנכסים המנוהלים גדלו. אך דווקא אז, על פי כתב התביעה, החלו הנתבעים "להתנער מההסכמות." ב-2 בדצמבר 2018 הסתיימה כהונת שפירא כמנכ"ל משותף - "בנסיבות שאין בהן עניין לציבור", כפי שנמסר לרשות ניירות ערך.

פסק הדין בבית הדין לעבודה: קביעה שמשנה את המשחק

נקודת ציר מרכזית בפסק הדין היא הכרעת השופטת רוזן עוזר בסוגיית "השתק הפלוגתא" - שאלת תחולת פסק דין שניתן ב-19 במרץ 2024 בבית הדין האזורי לעבודה על ההליך הנוכחי.

בית הדין לעבודה דחה את תביעת החברה נגד שפירא, וקבע ממצאים פוזיטיביים חד-משמעיים: שפירא לא פעל באופן "סחטני" ולא הציב "אולטימטום" בעניין קרן אקליפטוס; לא יצר סביבת עבודה שלילית; לא מעל בחובותיו ולא הפר את הסכם ההעסקה. עוד קבע בית הדין כי בזמן אמת הודתה החברה שסיום ההעסקה לא נעשה בשל "פיטורים עם סיבה", וכי בהגיעם להסכמה לסיום יחסי העבודה - "חזרה בה החברה מהטענות כלפי [שפירא] הנוגעות למעילה באמון."

• חבר של הבן גנב את הירושה; המציאות עולה על כל דמיון
• נרשם לקורס, ביטל - וגילה שהחוב תפח ל-36 אלף ש'
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ביקש להמיר מטבעות ב-210,000 שקל - וישלם הוצאות ב-40,000 שקל

השופטת רוזן עוזר פסקה כי ממצאים אלה מקימים השתק פלוגתא המחייב את כלל הצדדים בהליך הנוכחי: "הדיון שלהלן יתנהל בכפוף לקביעה זו ומשכך לא אדון לגופם בעניינים בהם נוצר השתק פלוגתא."

304 אופציות שהבשילו ושתי הקצאות בסימן שאלה

בחלק המרכזי של פסק הדין עסקה השופטת בשאלה כמה אופציות הבשילו לשפירא ביום סיום העסקתו. הכרעה: 304 אופציות מתוך אלה שהוענקו לו. שאלה נוספת ומחלוקת חדה נסובה סביב שתי הקצאות הון שביצעה חברת האם ואשר דיללו את זכויות שפירא:

הזרמת הון ראשונה (2018): בהיקף של 1.25 מיליון שקל, שבעקבותיה בוצעה הקצאת מניות. שפירא טען שהחתמתו על התוספת לעשות כן נעשתה "בדרכי מרמה." בית המשפט - קיבל את תוקף הקצאה זו.

הזרמת הון שנייה (לאחר סיום העסקתו): שפירא לא זומן לישיבת הדירקטוריון שאישרה אותה, ולא ניתנה לו הזדמנות להפעיל את זכות הוטו. הכרעה: "הקצאת המניות בעקבות הזרמת ההון השנייה - בטלה, לפחות ביחסים מול שפירא."

ביחס לטענת הנתבעים כי שיעור זכויות שפירא עמד ביום מימוש אופציית המכר על 13.9% בלבד - קביעה זו התבררה כלא רלוונטית, שכן ביטול ההקצאה השנייה משנה את המשוואה. לשם חישוב מדויק של שיעור אחזקות שפירא כעת - הועבר העניין למומחה, רו"ח יובל זילברשטיין, שמונה על ידי בית המשפט.

5.8 מיליון שקל: כיצד הגיעה השופטת לשווי?

הערכת השווי שהגיש רו"ח זילברשטיין הניחה שווי של 2.1 מיליון שקל לחברה. שפירא ערער על כך. בית המשפט קיבל את עמדתו החלקית ועלה על 5.8 מיליון שקל - תוספת של 3.7 מיליון שקל.

הסוגיה המרכזית הייתה: האם הגבלות ההסכם - בעיקר מגבלת ההעמסות מחברת האם לחברה - רלוונטיות לחישוב "השווי ההוגן"? הנתבעים טענו: לא. ה"שווי ההוגן" הוא ערך אובייקטיבי, "צופה פני עתיד", ואינו מושפע ממגבלות חוזיות. השופטת רוזן עוזר דחתה עמדה זו בתקיפות:

"ערכן של מניות בחברה שחיובי ההעמסות בה הוגבלו ושבעלת השליטה בה ערבה להונה העצמי המינימלי רב יותר ממניות בחברה שאין בה מגבלות כגון אלה. במערך היחסים שבין הצדדים, ראוי להביא שווי זה לידי ביטוי גם כאשר שפירא מוכר לחברת האם את ניירות הערך שלו."

המחלוקת הקונקרטית סבבה סביב רכיב שכר הדירה. המומחה קבע שכר דירה "סביר והוגן" לפי הערכתו. שפירא טען כי בנספח ההעמסות שנקבע בהסכם - עומד שכר הדירה על 247,392 שקל לשנה. בית המשפט פסק: יש להכניס למודל הערכת השווי את הסכום הקבוע בנספח ההעמסות, לא את הסכום שחויב בפועל. מומחה בית המשפט עצמו אישר: אם מאמצים את שכר הדירה לפי הנספח - שווי החברה גדל ב-3.7 מיליון שקל. "כלל התמורה המסוכמת לה ייחד לשפירא זכויות - ציטט המומחה - הכול תלוי בכללי המשחק, כללי המשחק שמר טמיר שפירא נתנו לו זכויות."

לגבי טענת שפירא כי שווי החברה גדל ב-6 מיליון שקל (לא רק 3.7 מיליון) - נדחתה: הנחה כזו היתה מפטירה את החברה מתשלום שכר דירה כלל, דבר שנספח ההעמסות אינו מאפשר.

תביעה אישית נגד תמיר - נדחתה

שפירא ביקש להטיל אחריות אישית על אלדד תמיר. בית המשפט דחה את הטענה, אך לא בלא להסתייג. השופטת ציינה כי "מעת שהסתיימה העסקתו של שפירא, נהג תמיר באופן שמעורר אי נוחות, בלשון המעטה. בעיקר בנוגע לתשלומי ההעמסות החורגים מאלה שנקבעו בהסכמים, הפרת זכותו של שפירא למשקיף וזכות הוטו שניתנה לו וההחלטה על הקצאת המניות שאת בטלותה קבעתי."

ואולם, מאחר שהחלטת הדירקטוריון בדבר ההקצאה התקבלה פורמלית ללא נוכחות תמיר בעת קבלתה, ומאחר שלא הוכחה כוונת מרמה אישית שחורגת מגדר פעילות כנושא משרה - נדחתה התביעה האישית. "לא הוכחו נסיבות המקימות לתמיר חובת זהירות אישית כלפי שפירא."

מה נשאר פתוח - ומה הצפוי

פסק הדין הוא "חלקי" - ומחייב שלב נוסף. השופטת העבירה למומחה רו"ח זילברשטיין את חישוב שיעור זכויות שפירא לאחר ביטול ההקצאה השנייה. בתוך 30 יום צריכות החברה וחברת האם לשלם למומחה את שכר טרחתו. לאחר קבלת החישוב - ייפסק פסק הדין המשלים, שיכלול גם הכרעה בהוצאות.

משמעות מעשית: שפירא יקבל ממחברת האם סכום השווה לחלקו היחסי בשווי חברה של 5.8 מיליון שקל - מוכפל ב-0.75. ככל שאחזקותיו ייקבעו למשל בשיעור של כ-20% (ולא 30%, בשל הקצאת ההון הראשונה שנותרה בתוקפה), מדובר בתמורה של כ-870 אלף שקל. חישוב מדויק - תלוי בתוצאות עבודת המומחה.