איך בתי זיקוק סיניים שומרים את איראן בחיים?
ארה"ב מנסה לחנוק את יצוא הנפט האיראני, אך הפעילות האמיתית מתרחשת עמוק בשוק הסיני
ארה"ב ממשיכה לנסות לחסום את יצוא הנפט האיראני, אך הפעילות האמיתית מתרחשת עמוק בשוק הסיני. בתי זיקוק פרטיים קטנים יחסית, המכונים טיפוטס, קונים כמויות גדולות של נפט איראני. הם משתמשים בספינות שמחליפות זהות בדרך, בתשלומים ביואן ובמערכת הובלה מקבילה שכמעט אינה תלויה בדולר.
בשבועות האחרונים עבר המאבק מהים אל המערכת הפיננסית ואל תוך סין. משרד האוצר האמריקאי הטיל סנקציות על הנגלי פטרוכימיקל, אחד השחקנים הגדולים במגזר הזיקוק הפרטי בסין, בשל רכישות גדולות של נפט איראני. במקביל הוטלו סנקציות על עשרות חברות ספנות וכלי שיט שהיו מעורבים בהובלה, וכמה ימים אחר כך פורסמה אזהרה לגופים פיננסיים מפני סיוע לעסקאות עם בתי זיקוק סיניים הרוכשים נפט זה.
להרחבה: טראמפ מנסה לחנוק את איראן בלי להפציץ: ההתשה הכלכלית שנועדה לשבור את טהרן
בתי הזיקוק הפרטיים האלה התחילו כשחקנים קטנים יחסית לעומת ענקיות האנרגיה הממשלתיות כמו סינופק וצ'יינה נשיונל פטרוליום. רובם יושבים במחוז שאנדונג, באזור תעשייתי במזרח סין. הם נשענו על תמיכה מקומית ועל קשרים עם רשויות אזוריות. כשהממשל הסיני אפשר להם לייבא נפט ישירות, הם קיבלו דחיפה עסקית שלא נועדה כתכנון אסטרטגי מרכזי, אך הפכה ליתרון גדול.
אחרי שהסנקציות על איראן הוחמרו ב-2018, הענקיות הממשלתיות התרחקו מהנפט האיראני בגלל הסיכון. בתי הזיקוק הפרטיים, לעומת זאת, היו פחות חשופים - פחות נכסים בחו"ל, פחות תלות בדולר ופחות חשש מפגיעה גלובלית. הם לקחו סיכון שהחברות הגדולות לא רצו לקחת. כך מצאה איראן שוק. היא מכרה את הנפט בהנחות גדולות בגלל הקושי למצוא קונים, ובתי הזיקוק קיבלו חומר גלם זול. סין קיבלה נפט במחיר נוח בלי להעמיד את החברות הממשלתיות בחזית.
לפי נתוני חברת המחקר קפלר, סין רכשה ב-2025 כ-80%-90% מכל הנפט שאיראן הצליחה לייצא - היקף של כ-1.5 מיליון חביות ביום.
להרחבה: בצל הלהבות: האם סין מפסידה או מרוויחה מהמלחמה באיראן?
מנגנון ההסוואה וגבולות הסנקציות
על הנייר, סין כמעט אינה מדווחת על יבוא נפט גולמי מאיראן מאז 2023. בפועל השוק ענק. העסקאות עוברות דרך מתווכים, חברות קש, העברות בין ספינות, כיבוי משדרי מכליות ושינוי מסמכים. הנפט מגיע כשהוא כבר אינו מוצג כאיראני - לעיתים קרובות הוא מסומן כתערובת מלזית או ממקור אחר. צי הצללים גדל בצורה ניכרת; יש מאות כלי שיט חשודים לעומת עשרות בתחילת העשור.
החלק הפיננסי הוא הקריטי. סנקציות אמריקאיות פועלות טוב כשהעסקאות עוברות דרך דולר, בנקים מערביים או נמלים התלויים במערכת הגלובלית. כשהתשלומים נעשים ביואן דרך חברות פרטיות סיניות עם חשיפה מינימלית לארה"ב, כוחה של וושינגטון קטן. זה אינו אומר שהסנקציות חסרות השפעה. חברה שנכנסת לרשימה עלולה להיפגע מול ספקים ובנקים - מניות הנגלי ירדו בתחילה בכ-10 אחוזים אחרי הסנקציות, אך חלק מהירידה נמחק בהמשך. ככל שהשוק המקביל גדל, יותר שחקנים מתרגלים לעבוד מחוץ למערכת האמריקאית. הסנקציות מייקרות ומסבכות את העסקאות, אך אינן תמיד סוגרות אותן לחלוטין.
- צי הצללים של איראן נחשף - ומי ימצמץ ראשון?
- עדכון: הערכה חדשה על יכולת האחסון של איראן
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- עדכון: הערכה חדשה על יכולת האחסון של איראן
להרחבה: סין צוברת נקודות מהעימות עם איראן למרות המחיר הכלכלי המיידי
ארה"ב מנסה להגביר את הלחץ על איראן הן בכלכלה והן בזירה הצבאית. הנגלי הפכה לסמל כי אינה חברה קטנה בשוליים - יש לה קיבולת של 400 אלף חביות ביום והכנסות של עשרות מיליארדי דולרים בשנה. הסנקציות עליה הן איתות לכל המגזר: ארה"ב מוכנה לפעול גם נגד שחקנים גדולים.
כדי לסגור את הצינור באמת, צריך לפגוע יותר בספינות, בנמלים ואולי בתשתיות. צעדים כאלה עלולים להעלות את מחירי הנפט, להכעיס את סין ולפגוע בצרכנים בארה"ב. כשמצר הורמוז כבר במוקד המתיחות, כל הפרעה בזרימה יכולה להוסיף פרמיית סיכון לשוק..
להרחבה: סעודיה מקצצת חצי מהנפט לסין: משבר הורמוז מטלטל את שוק האנרגיה
סין לא מתכוונת לוותר על הנפט הזול. היא יבואנית האנרגיה הגדולה בעולם, וכל הנחה לחבית משפיעה על בתי הזיקוק ועל התעשייה. בייג'ינג מגנה סנקציות חד-צדדיות וטוענת שאינן מבוססות על חוק בינלאומי, אך גם אינה מעוניינת בעימות ישיר. לכן היא מעדיפה שהעסקאות יעברו דרך בתי זיקוק פרטיים ומסלולים אפורים.
