הזמינה ספה וכורסה, ולא קיבלה אותן: "זה לא מספיק כדי לבטל"

הדס דור שלום עשתה את מה שרבים עושים כשמרהטים בית: היא נכנסה לאתר של סליפ אקספרטס, בחרה ספה תלת מושבית דגם SAPIR וכורסת לאב סיט דגם בלו, שילמה 5,680 שקל בשלושה תשלומים, וחיכתה. על פי ההזמנה, הריהוט היה אמור להגיע תוך "עד 21 ימי עסקים (ייתכנו עיכובים)". זה היה ב-14 באפריל 2025.

אלא שהימים חלפו, הריהוט לא הגיע, ואף אחד מהחברה לא טרח ליידע אותה מה קורה עם ההזמנה. דור שלום ניסתה ליצור קשר, אבל לטענתה לא קיבלה מענה. כשעברו יותר מ-21 ימי עסקים בלי שום הודעה, היא החליטה לפעול: ב-2 ביוני 2025, שהיה חג השבועות, היא פנתה לחברת האשראי וביקשה לבטל את העסקה. שני התשלומים האחרונים אכן בוטלו, אבל התשלום הראשון, בסכום של 1,893 שקל, כבר הועבר לחברה.

רק שישה ימים אחרי הביטול, ב-8 ביוני, התעוררה סליפ אקספרטס ופנתה אליה בהצעה לספק את הריהוט. מבחינת דור שלום, זה היה מאוחר מדי. היא הגישה תביעה קטנה בבית משפט לתביעות קטנות ברחובות, על סכום של 4,193 שקל: החזר התשלום הראשון, 1,000 שקל פיצוי על עוגמת נפש ו-1,300 שקל בגין יום עבודה שהפסידה.

מהצד השני, סליפ אקספרטס טענה שמדובר באיחור קל ביותר, ושהתובעת פעלה בחוסר תום לב. החברה הדגישה שהריהוט יוצר בהתאמה מיוחדת עבור התובעת, שמדינת ישראל היתה באותה תקופה במצב לחימה ושחלק מעובדיה גויסו למילואים. לטענתה, כשדור שלום פנתה לברר את סטטוס ההזמנה ב-27 במאי, נאמר לה שהמוצרים מוכנים ויגיעו למחסן בתוך יומיים, ובאותו השלב היא כלל לא הזכירה שהיא רוצה לבטל.

האיחור "אינו עולה כדי הפרה יסודית"

השופט ישראל פת, שהכריע בתיק על יסוד המסמכים בלבד, הוא ביצע חישוב מדויק של ימי העסקים. מיום ההזמנה ב-14 באפריל, כש-21 ימי עסקים מסתיימים ב-13 במאי, האיחור עד ליום הביטול הגיע ל-13 ימי עסקים. השופט קבע שאיחור כזה "אינו עולה כדי הפרה יסודית של ההסכם", תוך מתן תשומת לב למהות העסקה כריהוט בהזמנה, ולכך שתנאי ההזמנה כללו הסתייגות מפורשת לגבי עיכובים אפשריים.

נקודה מרכזית בפסק הדין עסקה בשאלה אם מדובר בהזמנה מיוחדת שמונעת ביטול. שני הצדדים הסכימו שהריהוט הוזמן "בהזמנה מיוחדת בייצור אישי", אבל השופט קבע שהסכמה שכזו לבדה לא מספיקה. החברה לא הציגה ראיה שהריהוט אינו ניתן למכירה חוזרת, ולא הוכיחה שמדובר בדרישות ייחודיות מעבר לבחירת דגם ובד מקטלוג.

אבל גם אחרי שהשופט קבע שלא מדובר בהזמנה מיוחדת במובן המשפטי, הוא לא נתן לתובעת את מה שרצתה. הסיבה העיקרית: דור שלום לא נתנה לחברה התראה לפני שביטלה את העסקה. "התובעת לא התריאה בפני הנתבעת על כוונתה לבטל את העסקה ולא נתנה לה הזדמנות סבירה לתקן את ההפרה", כתב השופט פת.

אין הראיה שמחברת בין המלחמה לעיכוב

גם טענת החברה לגבי מצב הלחימה לא עזרה לה. השופט קבע שהטענות נטענו באופן כללי, בלי ראיה שמקשרת את הנסיבות לעיכוב הספציפי בהזמנה. לא הוכח שהחנות היתה סגורה, ולא הוצגו פרטים על עובדים ספציפיים שגויסו.

את התביעה לפיצוי של 1,300 שקל עבור יום עבודה דחה השופט לחלוטין, מסיבה כפולה: לא הוצגה שום ראיה על שכר או אישור מעביד, ולא הוכח שנקבע מועד אספקה שבגללו התובעת ישבה בביתה והמתינה.

בסופו של דבר, השופט מצא את האיזון שלו: התביעה התקבלה בחלקה הקטן בלבד. סליפ אקספרטס חויבה לספק את הריהוט המוזמן בתוך 14 יום ולשלם לתובעת פיצוי של 800 שקל עבור אי-ההודעה על העיכוב ואי-הנוחות. יתר הסעדים, כולל השבת התשלום הראשון, פיצוי על עוגמת נפש ופיצוי על יום עבודה - נדחו.