חתם על הסכם פשרה עם עו"ד לצדו - ואז הגיש תביעה

פסק דין שניתן באחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב חושף סיפור שמוכר היטב בעולם דיני העבודה הישראלי: עובד שעבד כפועל כללי במשך כשלוש שנים, חתם בסוף על הסכם פשרה בנוכחות עורך דין, אבל לאחר מכן הגיש תביעה כאילו ההסכם לא קיים.

מוחמד סלימאן הועסק בטוויל זיד למסחר מפברואר 2017 ועד דצמבר 2019. הוא קיבל שכר יומי של 320 שקל במזומן. לאחר סיום העסקתו, באוקטובר 2021, חתם סלימאן על הסכם פשרה וכתב קבלה וסילוק, וקיבל במסגרתו סכום של 15.3 אלף שקל. ההסכם נחתם בנוכחות עורך דין מטעמו, ואף תורגם לו לערבית.

ובכל זאת, כחודש לאחר החתימה, סלימאן הגיש תביעה לבית הדין לעבודה. הוא דרש הפרשי שכר עבור שעות נוספות (39.1 אלף שקל), דמי חופשה שנתית (13.6 אלף שקל), דמי נסיעות (13.6 אלף שקל), דמי הבראה (6,426 שקל), דמי חגים (5,444 שקל), הפרשות לפנסיה ופיצויים (3,491 שקל) ופיצויים בעקבות אי מתן הודעה לעובד (2,000 שקל). הוא טען שתלושי השכר היו פיקטיביים, שהוא לא קיבל גמול שעות נוספות, ושאולץ לחתום על ההסכם ללא פירוט מלא.

הנתבעת, מצדה, טענה שהתובע הסתיר בכוונה את קיומו של הסכם הפשרה כשהגיש את התביעה. היא הוסיפה שמדובר בקנוניה, כי גם חבריו של התובע, תושבי יהודה ושומרון כמוהו, הגישו תביעות דומות נגדה, שהסתיימו בהסכמי פשרה. השופטת הבכירה אריאלה גילצר-כץ ונציגת הציבור עירית פיליפ לא השתכנעו. בפסק הדין נקבע כי ההסכם תקף ומחייב, ושהתובע היה מנוע מלהגיש את התביעה.

• נהג משאית תבע את מעסיקיו, וזה מה שנחשף בביה"ד
• הבום ב-AI גובה מחיר: מטא, מיקרוסופט ואמזון מקצצות רבבות עובדים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

העדים של שני הצדדים לא הותירו רושם טוב

בית הדין בחן לעומק את מהימנות העדים שזימנו שני הצדדים, ולא התרשם מאף אחד מהם. התובע טען שאינו זוכר איפה חתם על התצהיר ושאינו מבין מה כתוב בתלוש השכר, אף שהתלושים נכתבו גם בערבית. גם אחיו, שהעיד מטעמו, טען שאינו יודע מה קרה עם תביעתו שלו, אף שזו נדחתה. מנגד, גם מנכ"ל הנתבעת זיד התקשה לזכור מספרים ולא הצליח להסביר את חוסר העקביות בתלושי השכר. בית הדין קבע כי "אף אחד מהעדים לא הותיר רושם מהימן לחלוטין", ולכן ההכרעה התבססה בעיקר על הראיות התיעודיות.

נקודה מרכזית בתיק היתה הקלטה שהתובע הגיש כראיה - שיחה מאי 2021 בינו לבין זיד. הנתבעת טענה שההקלטה מפוברקת. בית הדין לא פסל אותה, אבל ייחס לה משקל מוגבל, משום שהתובע לא הציג את מכשיר ההקלטה המקורי ולא זימן את מי שביצע את ההקלטה. מעניין שבית הדין קבע כי דווקא ההקלטה לא תומכת בגרסת התובע: היא מראה שהמחלוקת היתה סביב הרישום בתלושים ולא סביב השכר עצמו, ושזיד למעשה שילם לתובע בפועל עבור שעות נוספות, אלא שהתובע לא הודה בכך.

לגבי הסכם הפשרה, בית הדין פירט את המסגרת הנורמטיבית: הסכם שכזה ניתן לביטול רק אם הוא נחתם תחת כפייה, הטעיה, עושק, או אם מדובר בוויתור על זכויות קוגנטיות ללא מודעות. אבל כאן, כמו שנקבע בפסק הדין, התובע חתם על המסמך בנוכחות עורך דין, המסמך תורגם עבורו, והוא קיבל כסף בתמורה. ההסכם פירט באופן כולל את סעיפי הנזק שכוסו: פדיון חופשה, הבראה, הפרשי שכר, שעות נוספות, חגים, ביגוד ונסיעות. התובע גם לא שלח הודעת ביטול להסכם ולא החזיר את הכסף שקיבל.

• בית המשפט קובע - תמיר פישמן קרנות נאמנות חייבת לרכוש את מניות המנכ"ל לשעב
• חבר של הבן גנב את הירושה; המציאות עולה על כל דמיון
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ביקש להמיר מטבעות ב-210,000 שקל - וישלם הוצאות ב-40,000 שקל

עורף הדין של התובע לא זומן להעיד

עוד עובדה שפעלה נגד התובע: הוא נמנע מלזמן את עורך הדין שליווה אותו בחתימה, כדי שיעיד בבית הדין. בית הדין קבע שההימנעות הזו נזקפת לחובתו.

אבל פסק הדין לא נתן לנתבעת ניצחון מלא. למרות דחיית התביעה, בית הדין לא פסק הוצאות משפט לטובתה. הסיבה: הנתבעת לא ניהלה רישומי נוכחות מסודרים, שילמה חלק מהזכויות במזומן בלי לדווח לרשויות, ותלושי השכר שלה לא שיקפו את המציאות במלואה. עד הנתבעת עצמו אישר שהיו תשלומים "חוץ לתלושים" ושהוא היה יושב עם העובדים, נותן להם סכומים על הנסיעות, ההבראה והשעות הנוספות, ומחתים אותם על דף. בית הדין מצא שזו דרך שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק.