חנות הבטיחה משלוח "לכל הארץ" - ותפצה זוג מקדומים
בית משפט השלום בחיפה קבע כי מיי בייבי מירכא הטעתה זוג שציפה לתאומים כשלא גילתה להם מראש שחלק מהמוצרים לא יישלחו לביתם שבשומרון. החנות תשלם 10,600 שקל, אבל טענת ההפליה נדחתה
זוג מקדומים שציפה ללידת תאומים הזמין ציוד תינוקות בסכוטם של 8,900 שקל מחנות מיי בייבי בירכא, אחרי שראה באתר החברה שהיא מבצעת משלוחים לכל הארץ. על תעודת המשלוח נרשמה כתובתם בקדומים, ונאמר להם שעלות השילוח תהיה 400 שקל. אבל כשהגיע הזמן לתאם את המשלוח, הם גילו שהחברה מסרבת לשלוח את רוב המוצרים לביתם.
השופטת הדס שכטר ישראלי מבית משפט השלום בחיפה קיבלה את התביעה בחלקה, וחייבה את הנתבעת לשלם לזוג 10,600 שקל, בתוספת הוצאות משפט בסכום של 2,000 שקל ושכר טרחת עורך דין בסכום של 4,000 שקל.
התובע, עו"ד איתמר משה, ייצג את עצמו ואת אשתו נעמי בתביעה. לטענתם, לאחר ביצוע ההזמנה והתשלום הודיעה להם נציגת החברה, דיאנה עלי, כי "שליח החברה מסרב להגיע לאזור זה", וכי החברה "לא מתכוונת לספק מוצרים לביתו, וזאת, כיוון שהוא נמצא ב'שטחים'". בסופו של דבר, רק שלושה מוצרי ריהוט גדולים - שתי מיטות ושידה - נשלחו לקדומים באמצעות"סגל, בעלות של 600 שקל, ו-35 מוצרים נוספים נשלחו לדירת חברים בפתח תקווה, בעלות של 300 שקל נוספים.
השופטת הפנתה להסבר להצעת החוק
התובעים ביקשו פיצוי של 62 אלף שקל, כולל 50 אלף שקל עבור הפליה אסורה מחמת מקום מגורים לפי חוק איסור הפליה. אלא שבית המשפט דחה את טענת ההפליה לחלוטין. השופטת שכטר ישראלי אימצה את הפרשנות המצמצמת של סעיף 3(א1) לחוק איסור הפליה, וקבעה כי האיסור על הפליה על רקע של מקום מגורים חל רק "במקום העסק", ולא על משלוחים מחוץ לחנות. השופטת הפנתה להבחנה שנעשתה בדברי ההסבר להצעת החוק, שבהם הובהר כי "במקום קביעת איסור הפליה מחוץ לבית העסק יתוקן חוק הגנת הצרכן כך שייאסר במפורש על עוסקים להטעות צרכנים לגבי המקום הגיאוגרפי שאליו מסופק המוצר".
בנוסף, השופטת קבעה כי התובעים כלל לא הוכיחו שהנתבעת אינה מבצעת משלוחים לאזור מגוריהם כמדיניות קבועה, משום שהריהוט עצמו אכן נשלח בסופו של דבר לקדומים.
- בית המשפט קובע - תמיר פישמן קרנות נאמנות חייבת לרכוש את מניות המנכ"ל לשעב
- חבר של הבן גנב את הירושה; המציאות עולה על כל דמיון
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- ביקש להמיר מטבעות ב-210,000 שקל - וישלם הוצאות ב-40,000 שקל
לעומת זאת, בית המשפט קיבל את טענת ההטעיה. השופטת מצאה כי הנתבעת פרסמה באתר האינטרנט שלה שהיא מבצעת משלוחים לכל הארץ, ובהזמנה עצמה לא נרשמו הגבלות או סייגים על משלוח מוצרים מסוימים מעבר לקו הירוק. אחראי ההובלות של הנתבעת, רינאן הנו, טען שקיים "נספח נוסף" להזמנה, אך מסמך זה מעולם לא הוצג כראיה. השופטת קבעה כי "חזקה אפוא, כי לו היה מוצג אותו נספח עלום, היה תוכנו מחזק את טענות התובעים".
השופטת גם דחתה את הטענה של הנתבעת, שלפיה התובעים הסכימו לאסוף בעצמם את המוצרים הנוספים מהחנות, והבחינה בין הניסוח בכתב ההגנה - שם נכתב כי "הובהר לתובעים כי עליהם לתאם מועד אספקה ולאסוף באופן עצמי", לבין הסכמה של ממש.
לא הוצב שילוט בסמוך לקופות
נקבע גם כי הנתבעת הפרה את חובת הגילוי לפי תקנות הגנת הצרכן, שמחייבות עוסק לגלות לצרכן לפני ביצוע העסקה אם יש מקום שאליו הוא אינו מספק שירות הובלה. דיאנה אישרה בעדותה שלא הוצב שילוט בנושא בסמוך לקופות, ושלא הוצג לתובעים מסמך כתוב המפרט את מגבלות המשלוח.
בית המשפט פסק לתובעים 600 שקל כפיצוי ממשי - ההפרש בין מה ששילמו בפועל על המשלוח (900 שקל) לבין מה שהיו אמורים לשלם לפי המחירון (400 שקל), בתוספת של 100 שקל עבור תמלול הקלטות. בנוסף, נפסקו 10,000 שקל כפיצויים לדוגמה לפי חוק הגנת הצרכן.
הטענה לפיצוי בסכום של 1,000 שקל עבור שינוע המוצרים מפתח תקווה לקדומים נדחתה, מכיוון שהתובעים לא הציגו שום אסמכתה על ההוצאות. גם הטענה שלפיה השליחים "זרקו את כל הקרטונים באגרסיביות" לא הוכחה - החברים שקיבלו את המוצרים בפתח תקווה לא העידו כלל, וזהותם אפילו לא צוינה.
