נתן לעובד 250 אלף ש' ולא החתים על מסמך - כעת ישלם פעמיים

בעל חברת מזון שנתן לעובד הבכיר שלו סכום של רבע מיליון שקל, מבלי להחתים אותו על שום מסמך, גילה בדרך הקשה שבבית הדין לעבודה שמי שטוען, עליו להוכיח. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בראשות הנשיאה הדס יהלום, חייב את דין שיווק וקליה להשיב לעובד רונן לוי סכום של 250 אלף שקל שקוזזו מפיצויי הפיטורים שלו, וכן לשלם לו 40 אלף שקל נטו עבור תמריצים עבור פתיחת מאפיות.

לוי הועסק בחברה מנובמבר 2006 ועד לפיטוריו באפריל 2021 - כמעט 15 שנה. הוא שימש מנהל תפעול, פיקח על עשרות עובדים ברחבי הארץ, שכר ופיטר עובדים, ואף נשלח להקים סניף בארה"ב. ב-2016 העביר לו מנכ"ל החברה, יגאל אלל, סכום של 250 אלף שקל. כאן בדיוק מתחילה המחלוקת: לטענת לוי, היה מדובר במענק על רקע הכנסות החברה שעלו באופן משמעותי. לטענת החברה, מדובר בהלוואה שניתנה לו כדי לסייע לבנו ברכישת דירה.

הבעיה של החברה? לא היה שום מסמך בנושא. אלל הודה בעדותו שלא החתים את לוי על הסכם הלוואה ולא הכניס את הסכום לתלוש השכר. זאת בזמן שעובדים אחרים בחברה שקיבלו הלוואות, כן הוחתמו על מסמכים בכתב. בית הדין קבע כי "הנטל להוכיח כי מדובר בהלוואה ולא במתנה, מוטל על כתפי הנתבעת בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראייה'", והוסיף כי "הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי הסכום שבמחלוקת ניתן לתובע כהלוואה".

"אתה לא עובד אצלנו. כמו משפחה"

החברה ניסתה להסתמך על הודעת ווטסאפ שלוי שלח לאלל ולאשתו אחרי שקיבל את הכסף: "יגאל וסיגי היקרים אני לא סתם מרגיש שזה העסק שלי והבית שלי אתם משפחה ואין מלים בפי להודות על העזרה תודה בשם בטי ורונן". אלל השיב: "באהבה. אתה לא עובד אצלנו. כמו משפחה". לטענת החברה, המלים האלה מעידות על כך שמדובר בהלוואה. לוי דחה זאת וטען שפשוט הודה על הסכום הנדיב שניתן לו כמענק.

• המדינה ניסתה להתנער - ותשלם למומחה 570 אלף שקל
• מענקים על סך 15 אלף שקלים ישולמו לעוזרים המשפטיים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית הדין התייחס גם לכרטסת הנהלת החשבונות שהציגה החברה, וציין כי המלה "הלוואה" מופיעה בה לראשונה רק ב-2021, לאחר פיטורי לוי, בעוד שברישום המקורי מ-2016 מופיע הסכום בלבד, ללא שום אזכור לכך שמדובר בהלוואה. בית הדין הוסיף כי "הסכום שבמחלוקת ניתן לתובע ללא שעוגן נושא הריבית וללא כל אסמכתא שניתן להציגה לרשויות המס", וכי החברה גם לא הציגה ראיה לכך שלוי הסכים לקיזוז הסכום בסיום עבודתו.

סוגיה נוספת שנדונה בפסק הדין עסקה בתמריצים עבור פתיחת מאפיות חדשות. לוי חתם על הסכם שלפיו הוא יקבל 10,000 שקל נטו עבור כל סניף חדש שיקים, החל מהסניף החמישי. החברה שילמה לו 80 אלף שקל עבור שמונה תחנות, אך לוי טען שמגיע לו יותר. בית הדין פסק כי הוא זכאי לתשלום עבור ארבע תחנות נוספות - כולל שלוש שנסגרו לאחר זמן קצר, וקבע כי "אין התייחסות בהסכם למצב שבו הסניף נסגר לאחר זמן קצר. לפיכך, העובדה שסניפים נסגרו אינה מאיינת את חובת תשלום התמריץ".

לעומת זאת, בית הדין דחה את תביעתו של לוי לתשלום עבור שעות נוספות, וקבע כי מדובר בעובד בכיר שאינו זכאי להגנת חוק שעות עבודה ומנוחה. בית הדין ציין כי לוי עצמו העיד שמעולם לא דרש תשלום עבור שעות נוספות, לא כלל סעיף כזה בהסכם שהוא עצמו ניסח, ואף אישר ששכרו היה גבוה יותר מזה של עובד מקביל.

• בדואים יפונו מקרקע בנגב 25 שנה אחרי תחילת ההליכים
• מתדיין סדרתי בעליון ישלם 5,000 שקל - והוזהר שהסכום יגדל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ביקש להמיר מטבעות ב-210,000 שקל - וישלם הוצאות ב-40,000 שקל

טענת ההתעמרות נדחתה

גם טענת ההתעמרות נדחתה. לוי טען כי הועבר לעבודה פיזית במחסן על אף מגבלותיו הרפואיות, אך בית הדין קבע כי היה מדובר בתקופה קצרה, שנבעה ממצב רפואי שמנע ממנו להמשיך בתפקידו הקודם, ולאחריה הוצע לו פרויקט חדש ומתגמל. בית הדין ציין כי "התרשמנו כי הנתבעת ניסתה לשמר את התובע בעבודה, להתאים לו תפקיד בהתאם למגבלות הרפואיות שלו ורק כשכלו כל הקיצין, העמידה אותו לשימוע".

בנוגע לפיטורים עצמם, בית הדין מצא פגם בכך שבמכתב הזימון לשימוע נכתב שמדובר ב"שיקולי התייעלות כלכלית ושינויים ארגוניים", אך בשימוע עצמו הועלו טענות לגבי תפקוד לקוי, מבלי שלוי קיבל הזדמנות להיערך לכך. עם זאת, בית הדין קבע שהפיטורים נעשו כדין, בעיקר משום שלוי הודה כי הוצעה לו חלופה להמשך העסקה והוא סירב.

בסיכומו של דבר, החברה חויבה להשיב ללוי 250 אלף שקל שקוזזו מפיצויי הפיטורים ו-40 אלף שקל נטו עבור תמריצים, בתוספת ריבית מיום הגשת התביעה, וכן 10,000 שקל שכר טרחת עורך דין. שאר רכיבי התביעה נדחו.