המשקיע הישראלי שמרן מדי? העלאת הרכיב המנייתי שיפרה את התשואות משמעותית

קרנות מעורבות, המשלבות בין רכיב מנייתי לרכיב אג"חי, הפכו בשנים האחרונות לאחד ממוצרי ההשקעה הפופולריים ביותר בישראל, כמעט ברירת מחדל עבור משקיעים פרטיים שמחפשים איזון בין תשואה לסיכון. הרעיון הבסיסי פשוט: מניות מספקות מנוע צמיחה ארוך טווח, בעוד אג"ח מעניקות יציבות, הכנסה שוטפת וריכוך תנודתיות. בישראל, הגישה הזו מתבטאת בעיקר בתמהילים שמרניים יחסית כמו 90/10 או 80/20 (לטובת אג"ח), והיא משתלבת היטב גם עם מבנה החיסכון הפנסיוני המקומי: קרנות פנסיה, קופות גמל וקרנות השתלמות במסלולים כלליים נוטות לא פעם לחשיפה של כ-25% עד 30% מניות בלבד. כלומר, גם מי שלא בוחר קרן מעורבת באופן מודע, מחזיק בפועל תיק דומה מאוד באופיו – שמרני, מוטה אג"ח, עם דגש על יציבות ושימור הון.

לעומת זאת, בעולם התפתח לאורך עשרות שנים מודל אחר: התיק המפורסם של 60% מניות ו־40% אג"ח. זהו לא רק תמהיל פופולרי, אלא ממש בנצ'מארק. במשך עשורים הוא שימש נקודת ייחוס מרכזית ליועצים פיננסיים, קרנות פנסיה ומשקיעים פרטיים, בין היתר משום שהוכח אמפירית כי השילוב בין מניות לאג"ח יוצר יחס סיכון-תשואה יעיל יותר מאשר כל אחד מהרכיבים לבדו. מחקרים שהתבססו על נתונים היסטוריים ארוכי טווח הראו כי סביב רמת ה-60% מניות מתקבל איזון אופטימלי, מספיק חשיפה לצמיחה, אך עם תנודתיות נמוכה משמעותית מתיק מנייתי מלא. בנוסף, עצם הפיזור בין נכסים שאינם מתואמים לחלוטין (ולעיתים אף נעים בכיוונים מנוגדים) מאפשר להקטין ירידות חדות ולייצב את התיק לאורך זמן.

בשנים האחרונות אף עולה ביקורת על כך שהתמהיל המקובל בעולם של עד 60% מניות הוא שמרני מדי, וכי בטווח הארוך עדיף דווקא להגדיל עוד יותר את רכיב המניות כדי לשפר תשואה. אחרים מצביעים על תקופות כמו 2022, שבהן גם מניות וגם אג"ח ירדו יחד, תזכורת לכך שחלוקה כזו לא תמיד מגנה מפני ירידות. ועדיין, למרות הספקות והדיון הגובר, ה-60/40 ממשיך להיחשב בעולם כנקודת ייחוס מרכזית להשוואת ביצועים והגדרת רמת סיכון.

וכאן מתחדד ההבדל מול ישראל: בעוד שבשווקים בינלאומיים 60/40 נתפס כתיק מאוזן קלאסי, בשוק המקומי הקטגוריה הזו כמעט ואינה קיימת כלל. אין למעשה קרנות נאמנות שמציעות תמהיל כזה באופן מובהק. התמהילים הנפוצים מעניקים דומיננטיות ברורה לאג"ח. הפער הזה אינו רק טכני, אלא משקף הבדל עמוק בתרבות ההשקעה: בישראל איזון פירושו קודם כל הפחתת סיכון, בעוד שבחו"ל איזון נועד גם, ואולי בעיקר, למקסם תשואה מותאמת סיכון לאורך זמן.

• גולדמן זאקס: אחרי העליות בוול סטריט, ייתכן מימוש בטווח הקצר
• המניות הגרועות של היום הן הזהב של מחר: השיטה המפתיעה להכות את השוק
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

נתון מאקרו רשמי מחזק עוד יותר את התמונה השמרנית של תיקי ההשקעות בישראל. לפי פרסום “מבט סטטיסטי 2025” של בנק ישראל, שיעור נכסי הסיכון בתיק הנכסים הפיננסיים של הציבור, קטגוריה הכוללת בעיקר מניות (אם גם נכסי סיכון אחרים), עומד על כ-30% עד 32% בלבד. במילים אחרות, קרוב לשני שלישים מכספי הציבור מושקעים בנכסים סולידיים יותר, כגון אג"ח, פיקדונות ומכשירים דומים. מאחר שחלק ניכר מהחיסכון לטווח ארוך בישראל מנוהל דרך קופות גמל, קרנות השתלמות וקרנות פנסיה, הנתון הזה משקף היטב גם את האופי הכולל של החיסכון המוסדי. המשמעות ברורה: התיק הממוצע של המשקיע הישראלי רחוק מאוד מהמודל הבינלאומי של 60/40, ומתקרב יותר לאזור של 70/30, ואף שמרני מכך במקרים רבים. מדובר לא רק בהעדפה נקודתית של משקיעים בודדים, אלא במאפיין מערכתי רחב, המעיד על תרבות השקעה שמרנית יחסית בקנה מידה עולמי. 

האם כדאי לשנות גישה?

על רקע הפער בין הגישות, ייתכן שמשקיעים ישראלים רבים מפספסים נקודה מהותית: בטווח הארוך, דווקא הגדלת רכיב המניות עשויה להיות הגורם המשמעותי ביותר ביצירת תשואה ריאלית. היסטורית, שוקי המניות הוכיחו שהם מנוע הצמיחה המרכזי של הון, בעוד שאג"ח, במיוחד בסביבות ריבית משתנות ולעיתים נמוכות, מתקשות לספק תשואה מספקת לאורך זמן. עם זאת, חשוב להדגיש: אין מדובר בקריאה להגדיל חשיפה למניות דווקא עכשיו. השווקים נמצאים ברמות גבוהות יחסית, קרובים לשיאים היסטוריים, ובסביבה גלובלית המאופיינת באי-ודאות לא מבוטלת. הנקודה היא עקרונית ואסטרטגית יותר מאשר טקטית — וכפי שמראים הנתונים מהשוק המקומי עצמו, יש לה בסיס אמפירי ממשי.

נתונים מקרנות הנאמנות בישראל ממחישים זאת בצורה חדה. בישראל אין קטגוריה רשמית של 60% מניות, אבל קיימת קטגוריה הקרובה לה ברוחה הנקראת "חשיפה מרבית", הכוללת קרנות עם יותר מ-30% ועד 50% מניות, כאשר רוב הקרנות בקטגוריה נוקטות בפועל במדיניות של עד 50%. על אף היותה קטנה יחסית, עם מעט יותר מ-20 קרנות בלבד, ביצועיה עולים בצורה שיטתית על כל שאר קטגוריות הקרנות המעורבות.

• תעשיית הקרנות גייסה 10.6 מיליארד שקל באפריל - הגיוס הגבוה ביותר מאז יולי 2025
• מי ניצח ומי שילם ביוקר: סיכום קרנות המעורבות לרבעון הראשון
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• זרקור על הקרן: הקרן המנייתית הטובה בישראל בחמש השנים...

כדי לבחון זאת לעומק, ערכנו השוואה מובנית בין ארבע קטגוריות מרכזיות של קרנות מעורבות: עד 10% מניות, עד 20%, עד 30%, ועד 50%. בכל קטגוריה בחרנו שש קרנות מייצגות: שתי הקרנות הטובות ביותר, שתי הגרועות ביותר, ושתי קרנות חציוניות (במקרה של מספר אי-זוגי של קרנות בקטגוריה, נלקחה הקרן החציונית והקרן שמעליה). ההשוואה נערכה בשלושה טווחי זמן : שנה, שלוש שנים וחמש שנים, כאשר שילוב טווח החמש שנים הכרחי כדי לכלול לפחות שנה דובית אחת משמעותית, שנת 2022, שבה ירדו גם מניות וגם אג"ח יחד.

התוצאות עקביות ומובהקות. בכל אחד מטווחי הזמן, הקרנות הטובות ביותר בקטגוריית החשיפה המרבית השיאו תשואות עודפות משמעותיות על פני כל הקטגוריות האחרות: בהשוואה לשנה אחת ההפרש נע בין 12% ל-19% לטובת קטגוריית החשיפה המרבית; בשלוש שנים ההפרש מגיע ל-20% עד 35%; ובחמש שנים תוצאות דומות. גם כשמסתכלים על הקרנות החציוניות בכל קטגוריה, לא הכוכבות, אלא אלו שבאזור האמצע, ההיתרון של חשיפה מנייתית גבוהה יותר ניכר ומשמעותי: הפרש של יותר מ-30% בטווח חמש שנים, וכ-15% בטווח של שנה אחת. יתרה מכך, הדפוס חוזר על עצמו לא רק בין קטגוריית החשיפה המרבית לשאר, אלא גם בתוך שאר הקטגוריות עצמן: ככל שהחשיפה למניות גבוהה יותר, כך הביצועים טובים יותר, באופן כמעט עקבי לאורך כל הטבלה.

יוצא דופן אחד ראוי לציון. הקרן הגרועה ביותר בקטגוריית החשיפה המרבית, קרן הראל תיק השקעות עד 50%, הציגה בטווח של שנה אחת את התשואה הנמוכה ביותר מבין כל הקרנות שנבדקו, עם תשואה שלילית, ובטווח של שלוש שנים נפלה מתחת לחלק מהקרנות בקטגוריות השמרניות יותר. אבל גם כאן חשוב לשים לב לתמונה המלאה: הקרן הגרועה השנייה בקטגוריה עוקפת את המקבילות בקטגוריות האחרות בצורה משמעותית. מדובר אם כן בכשל של קרן ספציפית ומנהל השקעות ספציפי, לא בכשל של הקטגוריה כולה, והיא גם לא פוגמת בתובנה הכללית - העלאת אחוז המניות בתיק השתלמה כמעט בכל המצבים.

מטבע הדברים, חשיפה גבוהה יותר למניות פירושה גם חשיפה גדולה יותר לתנודתיות ולירידות חדות בעתות משבר. זה שיקול אמיתי ולגיטימי, ותלוי לחלוטין בצרכים הייחודיים של כל לקוח. בסיבולת הסיכון האישית, באופק החיסכון, בצרכי הנזילות ובמבנה ההכנסות. אך באופן כללי, ולאורך זמן, הנתונים ההיסטוריים המצטברים מצביעים על כך שהגדלת אחוז המניות בתיק ההשקעות הישראלי הממוצע היא כיוון נכון. לא כתגובה נקודתית למצב השוק ברגע נתון, אלא כהחלטה אסטרטגית מדודה והדרגתית לאורך זמן.

לסיכום, הנתונים ברורים: בטווחי הזמן של שנה, שלוש שנים וחמש שנים, קרנות עם חשיפה מנייתית גבוהה יותר הניבו תשואות גבוהות יותר באופן עקבי, לפחות בשנים האחרונות. זה לא אומר שיש לפעול בצורה אימפולסיבית, ולא בהכרח עכשיו. אבל עבור מי שחוסך לטווח ארוך, שאלת מבנה התיק היא כנראה ההחלטה הפיננסית החשובה ביותר שיעמוד בפניה. הפער בין 25% מניות ל-50% מניות על פני עשרים שנה, בשוק שמניות מובילות בו לאורך זמן, עלול להסתכם ברווח עצום, או בהחמצה כואבת. השאלה אינה האם להחזיק מניות, אלא כמה מהן אפשר לשאת, ורבים, כנראה, יכולים לשאת יותר ממה שהם בוחרים כעת.