קרנות נאמנות הן מכשיר השקעה משותף שבו כספי ציבור מנוהלים בידי מנהל קרן לפי מדיניות מוגדרת מראש, והן הדרך הנפוצה ביותר של משקי בית ישראלים להיחשף לשוק ההון בלי לבחור ניירות ערך בעצמם. השוק מחולק
לקרנות מנייתיות, אג"חיות, מעורבות וכספיות, ולצידן קרנות מחקות פסיביות.
הפרמטרים שקובעים את התוצאה למשקיע הם דמי הניהול, רמת הסיכון והתשואה העודפת מול מדד הייחוס. סקירות תקופתיות משוות בין הקרנות בכל קטגוריה, למשל בדירוג
קרנות האג"ח הרבעוני, ולמתחילים יש מדריך לבחירת קרן נאמנות.
בדיקה של קטגוריות הקרנות המעורבות בישראל, מ-5% ועד 30% חשיפה למניות, מגלה קשר סטטיסטי כמעט מושלם בין שיעור המניות לתשואה. אך לפני שממהרים להגדיל סיכון בזכות היתרון המיסויי, כדאי להבין גם למה מדובר בקורלציה — ולא בהבטחה.
מחקר SPIVA מודד את מנהלי הקרנות בארצות הברית כבר 25 שנה ומגיע לאותה תוצאה בכל חלון זמן ארוך. בישראל 29% מקרנות המניות עברו את ת״א 125 בחצי שנה חזק במיוחד. ויש שלושה אפיקים שבהם לניהול אקטיבי יתרון מדיד
מניה בודדת יכולה לרדת 90% בזמן שהכלכלה סביבה צומחת. 20 עד 30 מניות מסקטורים שונים מסלקות את מרבית הסיכון הספציפי, וקרן אחת מספקת את זה בפעולת קנייה יחידה
שלושה מוצרים שנראים כמעט זהים בדף החיפוש ומתנהגים אחרת לגמרי במועד הקנייה, בעלות, במיסוי ובנזילות. טבלת ההבדלים המלאה, המספרים שמאחוריה, ומתי כל אחד מהם מנצח
תיק של 300 אלף שקל, תשואה שנתית של 7% ועשרים שנה על השעון. ההפרש בין קרן שגובה 0.2% לקרן שגובה 1.5% מסתכם ב-242,942 שקל, וזה עוד לפני שכר נאמן, שיעור הוספה והוצאות נלוות
23 טריליון דולר מנוהלים היום בקרנות סל בעולם, כ-214 מיליארד שקל בישראל. מה עומד מאחורי המחיר שרץ על המסך, מי מחויב לצטט לכם קנייה ומכירה בכל רגע, ולמה אותו מדד בדיוק עולה פי עשרה בקרן ישראלית
פיזור על מאות ניירות בפקודה אחת, סכום פתיחה של מאות שקלים ונזילות יומית עומדים מול דמי ניהול שמכרסמים עשרות אלפי שקלים בעשור וחצי, ומול גלי פדיונות שמכריחים את המנהל למכור בתחתית